זווכרים איך פעם, כשלא היה אינטרנט, שאבנו את השכלתנו הלא פורמאלית מחוברות שנמכרו בקיוסק ע"י בית ספר?
היו חוברות שנמכרו בגלוי, כמו " טרזן" , "בוק ג'ונס" ו"חסמבה". אבל היו גם חוברות שנמכרו ליחידי סגולה
"מתחת לשולחן" או ב"שוק השחור", כמו חוברות ה"סטאלג", "הבת של פאני היל" ועוד רבות ונועזות.
החוברות האלו היו בדרך כלל נחלתן של הבנים, דפיהן היו שחוקים ומוכתמים משימוש, והם נקראו בסתר.
אם אחת כזו נתפסה ע"י המורה,(וגם לעולם לא הוחזרה..) היתה זו עילה טובה להורדת ציון ב"התנהגות".
לעתים נערכו גם "ערבי קריאה" משותפים שבהם התכנסו כמה בנים בפינה ב גן העיר, קראו ביחד וכנראה גם פינטזו ביחד.
יחד עם "בוק ג'ונס" ו"רינגו" דהרנו על סוסים במרחבי המערב הפרוע, נלחמנו באינדיאנים, והתאהבנו בבוקרים אמיצים ברחבי הפרארי.
הרבה לפני "הישרדות", למדנו מטרזן מהי הישרדות אמיתית בג'ונגלים.
סיפורים שלא סיפרו לנו אף פעם ביום השואה בבית הספר, קראנו בחוברות ה"סטאלגים" על מחנות כפייה שככבו בהן נשים סדיסטיות ושבויי מלחמה.
שיעורי החינוך מיני בבית הספר החווירו לעומת התיאורים בחוברות "גמד" ו"פאני היל" (היהודייה). לצערי,כשהייתי ילדה, אפילו לא העזתי להחזיקן.
בכתה, שרוב תלמידיה היו עולים חדשים אין ספק שלחוברות היה משקל רב בסיוע לימוד השפה העברית. אולי בזכותן לא היה ילד אחד בכתה, שלא ידע לקרוא או שנתקל בבעיות הבנת הנקרא.
מהחוברות האלה למדנו על החיים האמתיים שלא לא דמו לשום מציאות בעירנו הקרתנית, ו "פוטו רומן" שמחברו כתב כנראה גם את "רינגו", "בוק ג'ונס" ודומיהם, לא דמה לשום ספר שעליו נדרשנו לכתוב יומן קריאה. .
ומי שעדיין מחזיק ברשותו כמה עותקים, יכול להתהדר היום באוסף ליטררי נדיר.
היו חוברות שנמכרו בגלוי, כמו " טרזן" , "בוק ג'ונס" ו"חסמבה". אבל היו גם חוברות שנמכרו ליחידי סגולה
"מתחת לשולחן" או ב"שוק השחור", כמו חוברות ה"סטאלג", "הבת של פאני היל" ועוד רבות ונועזות.
החוברות האלו היו בדרך כלל נחלתן של הבנים, דפיהן היו שחוקים ומוכתמים משימוש, והם נקראו בסתר.
אם אחת כזו נתפסה ע"י המורה,(וגם לעולם לא הוחזרה..) היתה זו עילה טובה להורדת ציון ב"התנהגות".
לעתים נערכו גם "ערבי קריאה" משותפים שבהם התכנסו כמה בנים בפינה ב גן העיר, קראו ביחד וכנראה גם פינטזו ביחד.
יחד עם "בוק ג'ונס" ו"רינגו" דהרנו על סוסים במרחבי המערב הפרוע, נלחמנו באינדיאנים, והתאהבנו בבוקרים אמיצים ברחבי הפרארי.
הרבה לפני "הישרדות", למדנו מטרזן מהי הישרדות אמיתית בג'ונגלים.
סיפורים שלא סיפרו לנו אף פעם ביום השואה בבית הספר, קראנו בחוברות ה"סטאלגים" על מחנות כפייה שככבו בהן נשים סדיסטיות ושבויי מלחמה.
שיעורי החינוך מיני בבית הספר החווירו לעומת התיאורים בחוברות "גמד" ו"פאני היל" (היהודייה). לצערי,כשהייתי ילדה, אפילו לא העזתי להחזיקן.
בכתה, שרוב תלמידיה היו עולים חדשים אין ספק שלחוברות היה משקל רב בסיוע לימוד השפה העברית. אולי בזכותן לא היה ילד אחד בכתה, שלא ידע לקרוא או שנתקל בבעיות הבנת הנקרא.
מהחוברות האלה למדנו על החיים האמתיים שלא לא דמו לשום מציאות בעירנו הקרתנית, ו "פוטו רומן" שמחברו כתב כנראה גם את "רינגו", "בוק ג'ונס" ודומיהם, לא דמה לשום ספר שעליו נדרשנו לכתוב יומן קריאה. .
ומי שעדיין מחזיק ברשותו כמה עותקים, יכול להתהדר היום באוסף ליטררי נדיר.
היי עצמונה, לא רק ללחם שלי יש ריח ילדות, גם לבוק ג'ונס המצהיב, שפנחס רוטמן היה נוהג להשאיל לי או לטרזן שקיבלתי מיוסף שמעא, יש ניחוח, סטלג קיבלתי ממרקו בן שמעון האח של דוד. פאני היל מהווה חור בהשכלתי כך גם גמד...אבל היה גם "ביל קרטר" עם סוסו בלקי שעליו דהרתי בחלומותי, אך איזו ניחוח מדהים יש לילדות....
השבמחקצביקה
אני זוכרת את החוברות של חסמב"ה. פאני היל קראתי את הספר. אבל כך או כך לפחות לא היינו דבוקים כל היום למסך קטן ומרצד. היום כשאני מדברת עם הילדים שלי על טרזן, לדוגמה, הם בטוחים שאני מתכוונת לסרטים של האנימציה של דיסני.
השבמחק