יום חמישי, 23 ביולי 2020

למי צלצלו הפעמונים

הפנס נשאר בלי מנורה.
מגדל הפעמון הצנוע של הכנסייה היוונית נשאר ללא הפעמון.
הפעמון הועבר לכנסייה בגוש חלב.
התושבים התפזרו לכל עבר.
במקומם הגיעו אלה שגורשו מארצם ומבתיהם והגיעו למולדת עליה חלמו 2000 שנה.
רבדים רבדים של היסטוריה אנושית צופנת צפת, חלקם גלויים לעין וחלקם צפונים.
צפת קבלה ספר עב כרס . אל לנו להשליכו למכולת מיחזור הנייר.




הכנסיה היונית האורתודוקסית 1964 ואן דה פול

יום שלישי, 21 ביולי 2020

הפרטים הקטנים שסביבנו כמו מלח ופלפל לאוכל
האם גם גם אתם רואים את הקשר האלכסוני בין התמונות?
תמונה יכולה לכלול: ‏‏צמח‏‏

חמוצים

יש חמוצים בכל מקום, אבל אין כמו חמוצים צפתיים המשתזפים על מדרגות אבן צפתיות

שיהיה שבוע טוב



תמונות מתכתבות

שניים מסתכלים על ההר
האם יראו אותו דבר?
עונות מתחלפות,
ותמונות מתכתבות.

(הימנית שלי, השמאלית של שלומי ריס)




הבית הנעלם - סיפור בתמונות

לא פעם שאלו צפתים, תוך הרמת גבה, מהו הבניין החדש שצץ על יד הגדר של המכללה סמוך למבנה השער.
בתמונה משנות ה- 20 של המאה הקודמת, אנו רואים במרכז התמונה בניין בעל שתי קומות הצמוד לגדר בית החולים של המיסיון האנגליקני בצפת, לימים "בית בוסל", וכיום המכללה האקדמית של צפת. התמונה צולמה ע"י לוריא, צלם צפתי שפעל בעירו בשנות העשרים ושהפיק סט של גלויות צבעוניות למכירה. רוב הגלויות נרכשו ע"י אספנים, אך צילומים שלהם ניתן למצוא פה ושם ברשת. התמונה צולמה בשחור לבן, ולאחר מכן נצבעה בטכניקה ובצבעים מיוחדים.בתמונה שצולמה ביולי 2020 מאותה זווית שצולמה הגלויה לפני כמאה שנה, נראה הבניין ההיסטורי שנעלם הולך ונבנה.אם כן מהו אותו בית שנשכח שנים רבות וזכה בשנתיים האחרונות לחיים מחודשים? התשובה לשאלות התבררה במחקר שנעשה לקראת שימור המתחם. וכך כותב שמואל הר נוי בספרו "רחוקים קרובים" פרי מחקר על בתי החולים בצפת:
"ככל שנחשפתי לתיעוד של מתחם בית בוסל, שנבנה בשנת 1904 כבית חולים, כך הלכו והצטברו בפניי נתונים חדשים על היקף‬‬‬ הפעילות הרפואית האמבולטורית של האגודה הלונדונית‪ ,‬בקרב תושבי צפת‪ .‬התברר לי שבמרפאות החוץ‬‬‬‬ של בית החולים של האגודה הלונדונית טופלו אלפי חולים. ‪. . . השערתי הראשונה הייתה שהטיפולים האלה ניתנו במבנה בית החולים‪ ,‬אך בהדרגה החלה להצטייר‬‬‬ בפניי תמונה שלמה יותר של הפעלת כל המתחם של האגודה‪ ,‬שבפועל היה מרכז רפואי‪ ,‬והתבהר לי קיומו‬‬‬‬ ותפקידו של בניין "נעלם" בשטח הדרום‪-‬מערבי של המתחם‪ .‬מבנה זה אינו קיים כיום פרט לשריד קטן‬‬‬‬ ‪ .‬מקצת מהראיות לקיומו של הבניין ‪ -‬בית מרפאות החוץ ‪ -‬הן מצולמות‪ ,‬ומקצתן מתועדות‪.‬‬‬‬‬‬‬‬ בעיון בצילומי אוויר ובצילומים פנורמיים של מתחם בית החולים של האגודה הלונדונית צד את עיני‬‬ מבנה שניצב מאחורי מבנה בית החולים‪ ,‬בפינה הדרומית‪-‬מערבית של המתחם‪ .‬היות שצדודיות המבנה ‬‬‬‬‬נבלעה והתמזגה עם מבנה בית החולים הוא לא משך תשומת לב מיוחדת‪.‬‬‬‬"
כל מחקר העוסק בשחזור העבר דומה בעיני לחידה בלשית שפתרונה הוא חיבור כל חלקי הפאזל. והסיפוק הגדול ביותר הוא לראות את שרידי העבר מתממשים לנגד עינינו כמו קסם.
מקורות:
רחוקים קרובים : סיפורם של בתי חולים בצפת : בית החולים של
האגודה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב היהודים, בית החולים
רוטשילד-הדסה : מונוגרפיה של מקום / שמואל הר נוי.
• בית בוסל, תיק תיעוד , גלי גלעדי, אדריכלית שימור ובניין ערים, המועצה לשימור אתרים.

בית המרפאות במתחם בית החולים של האגודה הלונדונית בצפת' גלויה מאוסף הצלם הצפתי לוריא .
תאריך משוער - שנות העשרים של המאה ה20.


צילום משנת 1909של בית המרפאות בבית החולים של החברה הלונדונית בצפת. צילום מאוסף "ביתמונה" במקור ביטאון החברה הלונדונית 1909


מתחם בית החולים של החברה הלונדונית בצפת. החץ מראה על בניין המרפאות, בקצה הימני הבניין המרכזי של בית החולים ו"בית הרןפא" המבנה הגדול מחוץ למתחם הוא בית החולים רוטשילד (הדסה). בחלק השמאלי העליון נראה המבנה שלמים הפך למוזיאון התנ"ך.
צילום ליאו קאהן 191 



     מתחם בית החולים של החברה הלונדונית בצפת, החץ מצביע על בית המרפאות.
     צילום ליאו קאהן 1912

    קטע מצילום האוויר של הטייסת הגרמנית. צפת 1918

שנת 2020 ,מבט לעבר מבנה המרפאות המשוחזר במתחם המכללה האקדמית צפת, לשעבר בית החולים החולים של החברה הלונדונית. מימין גדר בית החולים רוטשילד לשעבר, משמאל גן העיר.
צילום גד קולטון "גדיא"

האם מצודת בירייה שהוקמה על מנת להגן על צפת אכן עמדה במשימה?

ביום 8 בינואר 1945 עלה גרעין של המחלקה הדתית של הפלמ"ח לנקודה גבוהה במזרחו של הר כנען, האדמות ניתנו להם ע"י הקק"ל, שקיבל אותם מיק"א, שגאלה אותם בשנת 1895 מידי כמה אפנדים ערביים ששמחו להיפטר מאדמות הטרשים. אבל נתקפו אליהן בגעגועים כשהציונים מצאו בהן עניין.
האמת היא שהחבר'ה לא ממש התכוונו להקים שם יישוב חקלאי. הסיבה האמתית לעלייתם היתה כי מנהיגי הציונות הדתית הבינו שצפת עלולה לחמוק מגבולות המדינה של מפת "החלוקה" של המנדט הבריטי. המוסדות הציונים לא התלהבו לספח למדינה היהודית עיר שרק רבע מתושביה הם יהודים, אנשי "היישוב הישן", לא היו להיט באג'נדה של יפי הבלורית והתואר. אבל "הדוסים" של הפלמ"ח הבינו והרגישו כי על צפת עיר הולדת הקבלה, לא מוותרים כל כך מהר, וייעודם הוא לשמור עליה ביום פקודה. הם לחצו על מקבלי ההחלטות וקבלו את הר הטרשים ובנו בו מצודה מבוצרת, שתסייע לצפת ביום פקודה. החבר'ה שישבו שם, שגילם הממוצע היה 17, עסקו קצת בסיורים בסיקול אבנים ונטיעות שהיו לרוב הסוואה להברחת נשק ותחמושת לסליקים שחפרו במקום ובלילות סייעו למעפילים הבלתי חוקיים שהגיעו דרך סוריה. אמרו שבסליקים של ביריה יש הרבה יותר כלי נשק ממספר אנשיה.
אחרי שנה, הבריטים הריחו בסביבה פעילות לא חוקית, וכמה תקריות עם ערביי הסביבה הותירו עקבות שהובילו למצודה. הבריטים כבשו את מצודת בירייה, גילו את הסליקים, ואסר את 24 המתיישבים. למקום הגיעו כמה נוטרים על מנת לשמור על המקום לאחר שנעצרו המתיישבים, וגם הם פונו ע"י חיילים בריטים חמושים שכבשו את המקום. העצורים הועמדו למשפט כחודשיים לאחר תפיסתם ורובם נידונו לארבע שנות מאסר.
העובדה שיישוב עברי פונה ע"י הבריטים, התקבל ביישוב בתחושות זעם והלם.
חודש אחרי הפינוי, בי"א באדר, יום השנה לאירועי תל חי החל "מבצע הגידם", מבצע מתוכנן שבו עלו אלפי בני נוער מכל הארץ למקום והקימו בקרבת המצודה יישוב חדש, איש לא כינה להם "נוער הגבעות". לאחר העלייה נשארו כ 150 גדנ"עים לשמור על המקום, שפונו למחרת ע"י החיילים הבריטים.
היישוב העברי לא ויתר, פינוי בירייה נראה כתקדים מסוכן של נסיגה מדינית. אלפי בני נוער שהיו עדין בסביבה חזרו למקום בדרכים לא דרכים והקימו אוהלים. המוסדות הציונים נכנסו לפעולה ואחרי מו"מ אישרו להם הבריטים להקים במקום ישוב של 20 איש. הארץ כולה הריעה להישג שנחשב לאירוע תודעתי ביישוב ובמיוחד בציבור הדתי שלקח חלק מרכזי במעשה. להר שעליו קם היישוב, נקרא "הר הנועזים." השם "בירייה" הוענק לספינת מעפילים,
במלחמת השחרור היו בברייה 6 בחורות ו16 בחורים, והמקום נפגע קשות ונהרס בקרבות.
המטרה שלשמה הוקמה מצודת ביריה לא הוגשמה. מצודת ביריה לא הגנה על צפת אבל ביריה נשארה סמל לפעילות קולקטיבית עממית וסולידרית מול הבריטים במטרה להמשך ההתיישבות בארץ ישראל. עד היום ממשיכה פעילות מורשת חינוכית ועלייה לביריה ביום י"א באדר, ע"י תנועת "בני עקיבא".

צילום באדיבות אתר מורשת משפחת כפיר שחרור
ביריה
כיפת החמאם ליד מלון רימונים, המבנה שימש משנות החמישים כגלריה של האמן משה ציפר שחי ועבד בצפת.
ציפר היה דמות מפתח בפיסול הישראלי בעיקר בשנות ה-50. עבודתו התאפיינה במודרניזם רך ושמרני ששלט בפיסול הישראלי וחותמו ניכר בפסלים ובאנדרטאות. ציפר פיסל באבן, בעץ ובברונזה.
את הגן, והגלריה על פסליהם ברחוב סמטת ט"ו ציוו הזוג ציפר לעיר צפת ותושביה ולהנאת הכל. את הדירה הקטנה הצמודה לחמאם הועידו לשימושם של אמנים אורחים אשר ברצונם ליצור במקום לתקופות קצרות. כיום המקום נטוש ושוררת בו עזובה.



יום שלישי, 7 ביולי 2020

מצאו את ההבדלים


אחד הדברים שאני אוהבת לעשות הוא לנסות ולתפוס צילום מאותה נקודה שצולמה שנים רבות קודם. באוסף התמונות המשפחתי מצאתי גלויה שצולמה בצפת בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בגלויה נראה קטע מרחוב ירושלים שפעם קראו לו רחוב היהודים, הרחוב עדין לא סלול, אלא עשוי עפר כבוש, בצידו היתה מעין מדרכה מרוצפת שכנראה היתה מיועדת להולכי רגל שלא יתבוססו בבוץ.
מצד שמאל נראית הכניסה לבית החולים רוטשילד, כיום המכללה האקדמית. הבניין מוסתר ע"י העצים. מצד ימין נראית הגדר של גן העיר בשלבי בנייה, הבית במרכז התמונה הוא הבית של סבא רבא שלי, יואל ברש"ד. את הבית החל לבנות בשנת 1912,והוא היה אחד הבתים היהודים הראשונים שנבנו מחוץ לרובע היהודי. בבית שכן, החל משנת 1919, הסניף הצפתי של בנק אנגלו פלשתיין (בנק אפ"ק - אנגלו פלשתין קומפני), שהיה הבנק הציוני הראשון בארץ ישראל. אם תגדילו את התמונה תוכלו לראות השלט של הבנק מתנוסס מעל שער הבניין.
גם תקשורת היתה כבר בצפת לפי עמודי הטלגרף. ויעידו על כך הטלגרמות שנשלחו בין סניף הבנק בצפת לסניף הראשי ביפו.
בתמונה משנת 2014 הכביש "גבה" בכחצי מטר, בשל שכבות האספלט שער בית החולים שוחזר במדוייק ואת גדר האבן הגבוהה של של גן העיר החליפה גדר סורגים שאפשרה לראות את הגן מהרחוב.
גן העיר תוכנן כגן שישמש את המאושפזים בבית החולים. אך היות והשטח עליו הוקם היה שטח "הקדש" , שנמכר לברונית רוטשילד שבנתה את בית החולים, הוסכם כי הגן ישמש להנאתם של כל תושבי העיר.
בית ברש"ד נשאר כפי שהיה, היום מסתתר תחת עץ האזדרכת, ובמרכז נראה בבירור ביתו של שלמה (סלימה) כהן שנבנה בשנת 1935. ואם תציצו מבעד לדלתות שמתחת לקשת היפה של הקומה התחתונה, תראו שם יפייפייה נרדמת מודל מהמאה הקודמת....