יום חמישי, 12 באפריל 2012

עושים "סדר" במדבר

כבר כמה שנים אנחנו מפנטזים, שאנו לוקחים את המשפחה, קערת הסדר, כמה הגדות ויורדים לחגוג במדבר.
איך שהוא אף פעם לא הצלחנו לממש את החלום. פעם הילדים חגגו עם משפחת " הצד השני", פעם היו אורחים, והרבה פעמים היו אין סוף סיבות ותירוצים אחרים.
הפעם עמדו הכוכבים לצידנו, ולמרות שעד הרגע האחרון לא האמנו שאכן אנחנו פטורים מ"סדר" בבית,  ירדנו דרומה.
בצהרי ערב החג הגענו ל"חאן השיירות" על טפינו ומקנינו רכבינו וציודנו, ואפילו זיכינו את הנכדים באפיית מצה כשרה למהדרין מקמח שמור וממים שלנו. בדיוק כמו שאפו בני ישראל בחיפזון גדול. חוץ מקערות הפלאסטיק כמובן...
את ערב החג ערכנו באוהל בדואי גדול כשירח מלא מאיר את השמים הצלולים. פה ושם עשינו ויתורים קטנים כמו שולחן ערוך וקייטרינג שהזמנו, כי הרי חלק מהרעיון הוא לצאת לחירות גם מהבישולים והכלים.
השקט והרוגע המדברי פעלו על הילדים כמו סמים מרגיעים. חיברנו לכבודם "הגדה" מקוצרת  ושיתפנו אותם בהמחזת והצגת האירועים ההיסטוריים, אם כי פה ושם התערבבו להם פורים ופסח, המן ופרעה, מצריים ושושן.
יחד איתנו הגיעו ל"חאן" עוד אורחים שירדו למדבר לעשות את ה"סדר", והמשותף לכולם היה הרצון להתנתק מהרעשים של העולם המודרני, מטלויזיה, רדיו, מחשבים וסלולרים ובעיקר מהמתכונת השגרתית והמוכרת של החג.  
הגיעו עוד כמה חבר'ה צעירים ששרו את ההגדה בלוי גיטרה לאור המדורות, וכמה משפחות שנמלטו עם ילדיהם הקטנים מנשיקות רטובות של דודות קשישות וארגנו לעצמן סדר על מחצלות באוהל.
והיתה קבוצה של איזה שלושים גמלאים שמטיילים ביחד עוד מתקופת "הצופים" ולבשו חולצות שהיה כתוב עליהן  "אנחנו עושים סדר במדבר", אולי בכדי שתישאר להם איזו הוכחה להרפתקאה שלקחו בה חלק. כנראה  אמרו לילדים ולנכדים שלהם שישחררו אותם הפעם, ושיסתדרו לבד, וערכו לעצמם שולחן לאור הירח עליו פרשו את מיטב המאכלים שהביאו איתם, ולא ויתרו על מרק העוף עם הקניידלך שבעבע בסיר והפיץ ניחוחות של חג.  
והיתה אם חד הורית עם בנה בן השש והכלב, שספרה לנו כי כל חג היא לוקחת את ההמשפחה הקטנטנה שלה ואת האוהל המתנפח  ויוצאת למסע בטבע, וזה היה כל כך טבעי כשהצטרפה לשולחן שלנו.
וכמובן היתה המשפחה שלנו, משפחה מצורפת ששמחה להיפגש ולהיות יחד, ובראש השבט הזה עומד ראש המשפחה שלנו, שדואג וטורח ופועל ללא לאות להדביק ולאחד את כולנו.
ובחצות הלילה, כשהירח עמד ברום השמיים והאיר את הגבעות הדמומות שסביבנו, הילדים נרדמו באוהל הגדול, ואנחנו לגמנו את הכוס המי יודע כמה על המרפסת של ה"צימר", יכולנו לסכם ולומר כי השנה הפכנו את ה"הגדה" לאגדה.










קישור : "חאן השיירות" -http://www.shayarot.co.il/