יום חמישי, 28 בפברואר 2013

כרוניקה של מעבר דירה - חלק ב'


 לאט לאט נארזים חיינו בארגזים.
גם אחרי מיון וחיסול כמויות של מסמכים, בגדים וחפצים שהצטברו בארונות, נערמים להם הארגזים, מסומנים וממוינים ונראה שנזדקק למכולה בכדי להעבירם.
מיום ליום יותר ויותר חפצים נארזים להם ואנו מסתפקים בפחות ופחות.
יותר מאשר ייעול באריזה, עבורי זה מבחן באיזה מינימום אפשר להסתפק ולהמשיך בחיים נורמאלים. וראה פלא . בארון המטבח נשארו כ 10% מהכלים, וכלום לא חסר להכנת ארוחה טובה, רוב הנעליים והבגדים נתחבו כבר לארגזים וראה פלא, עדיין לא  התלוננתי ש״אין לי מה ללבוש״. הספרים כולם בארגזים , אבל נחמד לחיות  בחלל שהתפנה ולא רע להסתדר רק עם המחשב והסודוקו מהעיתונים. 

לפני יותר משלושים שנה, כשעברנו לקיבוץ, היינו משפחה צעירה עם שני ילדים, קבלנו דירת שני חדרים בגודל של פחות מארבעים מ״ר, ארון בגדים של שלש דלתות שהספיק לכולנו, חדר המגורים שימש גם כחדר משחקים, גם כחדר עבודה וגם היתה בו ספה נפתחת, שהפכה אותו בלילה לחדר שינה. בפינת המטבח היה שיש של 40 ס״מ וכשהתקלחנו גם האסלה התמלאה במים. שלש שנים גידלנו שם שני ילדים שלא חסר להם כלום והם זוכרים את השנים האלה בגעגוע.  אני לא זוכרת שהיה חסר שם משהו. אחר כך העברנו את החפצים בעגלה רתומה לטרקטור לדירה בת שלשה חדרים שהיו בה יותר ארונות שהתמלאו במהרה. עם כל מעבר גדלו מספר החדרים וגם מספר הארגזים ותמיד היה נדמה שכל דבר הוא חיוני , או נוסטלגי וצריך להמשיך ולשמור עליו.

לעיתים אני משתעשעת במחשבה מה יקראה אם המשאית תעלם , או תישרף או תיחטף, על איזה חפץ שיעלם אצטער? כמעט כלום. רוב הדברים שבהם אנו מוקפים נועדו רק לקשט את סביבתנו או לענות על הצרכים האסטטיים והרכושניים שלנו, אבל בהחלט אפשר להסתדר בלעדיהם. 
האמת, שאני לא ממש רוצה שהמשאית תישרף, או תעלם אות תיחטף, אבל ברור לי שבשבועות האחרונים שבהם אנו מסתפקים במעט, (עדיין לא  מעט מידי), למדתי הרבה על עצמי ועל החיים. ברור לי, שבשעת פירוק הארגזים, הרבה חפצים נוספים, שכל כך טוב לי בלעדיהם עכשיו, ימשיכו את דרכם לחברים, חנות יד שנייה ואתר ״אגורה״.   
באינטרנט מצאתי פורום של חבר׳ה אמריקאים שהחליטו לחיות בביתם  עם 100 חפצים בלבד. מדי פעם אני קוראת את הדיונים הרציניים והמשעשעים בבלוגים שלהם. ובמיוחד מהתובנות שהניסוי הזה גרם להם.  אמנם לא הצלחתי להגיע ל100 חפצים, וכנראה אשאר עם הרבה יותר. למרות הרצון שיש לי לצמצם את חפצי אני עדיין לא ממש מוכנה להיפרד מרובם. אך כל חפץ נוסף שאני מפחיתה מחיי - עושה לי טוב.  זה בהחלט אתגר שהצבתי לעתיד הקרוב. 
המשפט ש״ככל שיהיה לנו פחות - נעשה יותר״ , יש בו לגבי הרבה מהאמת.
והכי חשוב, בבית החדש אין לנו מחסן וגם לא בוידם!!!  



זהו! עכשיו זה אמיתי.