יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

הרבה פחות שהוא בעצם הרבה יותר.

מאז שרקמתי לבנים שלי את כריכת ״ספר התורה״ בקיבוץ, עברו שלשה עשורים שבהן לא נגעתי ברקמה. השבוע הטילה עלי כלתי משימה, לרקום את ״שקית החלה״ של נכדתי בגן.
קשה לומר שחל שיפור במלאכת הריקמה שלי מאז ימי לימודי בכתה הקדם מקצועית, שננזפתי ע״י המורה אסתר טוביאש, על חוסר דיוק ורשלנות תפירת התכים.
אבל לא עלי אני רוצה לכתוב. "שקית החלה" היא חלק מסיפור הגן של נכדיי.
הילדים שלי זכו לגדול בגנים בקיבוץ. הילדים שלי בחרו לשלוח את ילדיהם לגן, שמזכיר להם את ערש ילדותם.
הם בחרו בגן שעולה להם הרבה יותר מכל גן אחר, רק על מנת לקבל בו פחות מהגנים הציבוריים.
הם משלמים הרבה, משום שיש פחות ילדים בקבוצה
הם משלמים הרבה, על מנת שיהיה בו פחות אוכל תעשייתי, אלא תפריט מבוסס על קטניות, ירקות, טחינה ומעט מאכלים פשוטים בסיסיים ובריאים.
הם משלמים הרבה, על מנת שלא תהיהי בגן טלויזיה.
הם משלמים הרבה, על מנת שלא יהיו בגן הררי צעצועים מפלאסטיק, אלא שחלק מהפעילות הקבועה בגן היא בניית משחקים מגרוטאות, וחומרים שמוצאים בסביבה.
הם משלמים הרבה, בכדי שלא יהיו קבלות שבת , מסיבות וימי הולדת, עם מוסיקה רועשת וכמויות של ממתקים.
הם משלמים הרבה, על מנת שהילדים הבוגרים ( בני ארבע וחמש) ישתתפו בשטיפת הכלים אחרי הארוחה ובסידור הגן.
הם משלמים הרבה, על מנת שילדיהם ישתתפו כל בוקר באפיית הלחם שאותו יאכלו בארוחה הבאה.
הם משלמים , שלא יביאו להם פעם בחודש מישהו עם ארנב בסל, שכל ילד יזכה ללטפו, אלא מסתובבים ליד האווזים שהם מגדלים ואחראים להאכלתם יום יום.
הם משלמים הרבה, כדי שילדיהם לא יקבלו שניצלונים מעובדים, אלא ירקות  מגינת ירק שהעבודה בה היא חלק משגרת יומם.
הם משלמים הרבה,  בכדי שילדיהם לא יהיו במקום שבו משתדלים לבדר אותם, לרצות אותם ובמיוחד את הוריהם, באין סוף פעילויות , אלא במקום שבו מלמדים את הילדים להתנסות, להפעיל את הדמיון, לראות איך דברים נעשים ולקחת חלק בעשייה, והכי חשוב, אם הם נכשלים במשימה, הם עוזרים להם לנסות שנית ולחוות חוויה של הצלחה.
הם משלמים על מנת לא לקבל "חוגי העשרה" ואין סוף גרויים חיצוניים, אלא למידה מתוך התנסות במרחב וביום יום.
אם תשבו מחוץ לגן תוכלו לשמוע ילדים משוחחים זה עם זה. מקשיבים ומכבדים.
ילדים שמודים יום יום, כחלק מטקס יום יומי, על אור החמה, שפע האדמה ומטר השמיים.
  הילדים שלי ועוד לא מעט  הורים כמותם  משלמים הרבה בכדי לקבל הרבה פחות.
  אבל הפחות הזה הוא כל כך הרבה.
אינני יודעת עד מתי יוכלו לשאת בנטל הכלכלי הזה,
ואני שואלת את עצמי, מדוע משרד החינוך לא מאשר את צרופו של הגן למערכת גני הילדים שזכאים  מגיל שלש לחינוך חינם?
כששר החינוך מהלל את החיבור של התלמידה שכתבה ביקורת על מערכת החינוך והפליג בשבח הבחירה, ירד במחילה, כבודו  לגנים, ויראה במו עיניו איפה הכל מתחיל. ובבקשה, יאפשר כבודו להורים לבחור מבלי לפשוט את הרגל.