יום שבת, 6 באפריל 2013

בין שתי ערים


אנחנו מתחילים להסתגל, לומדים את היתרונות והחסרונות של השכונה והבית, ולא מפסיקים לעשות השוואות עם החיים הקודמים. 
בירושלים, כיאה לבירה קדושה, רבים הרחובות הנקראים על שמם של מלכים. מלכי יהודה, מלכי ישראל, מלכי החשמונאים ואפילו המלכים הבריטיים, אך רבים מיושבי רחובות אלה עניים מרודים, שתורתם אומנותם.
אצלנו יש רחוב "העמל", "שדרות נווה עובד", רחוב "האורגים", "גלגלי הפלדה" ואפילו יש את ״כיכר הלחם״ המכותרת בבתי השגרירים. כיאה וכנאה לעיר של אנשי עמל ועבודת כפיים....
על מיחזור האשפה עוד לא שמעו בעיריית ירושלים. מקסימום, פה ושם בקרן רחוב, עומדת מכולת בקבוקים ופח לפסולת נייר שאותם מרוקנים רק בחגים ומועדים, ואילו פה מפוזרים ברחובות אין ספור פחי מיחזור שלא מביישים  גם את שווויץ הממוחזרת. בירושלים אפשר לפנות כל כמות אשפה ומכל סוג בכל עת שתחפוץ גם אם זיהמת רחוב שלם בערב פסח בשעה 17:00. פה, אם חלילה תניחו על יד הפח קרטונים, גזם גינה או רהיט ישן ביום שאינו יום האיסוף, תוך שעות ספורות יונח דו״ח של 750 ש״ח בתיבת הדואר שלכם.  
 בירושלים שריפת פחי אשפה היא פעילות תרבותית של קבוצות מסוימות, פה אנו נדרשים לקנות בכספינו את פחי האשפה וכמובן גם לשמור עליהם. 
לעומת זה, אין במחוזותינו מרכולים של רמי לוי, ברכת אברהם, יצחק ורחל. אם נחליט לערוך את הקניות בסופר השכונתי נכלה את חסכונות הפנסיה שלנו חיש קל.
שוק ירקות אפשר למצוא רק בטירה או ג׳לג׳ולייה, ושוק "מחנה יהודה" נחשב פה לאתר תיירות אקזוטי...
בירושלים גם בשעות הלילה המאוחרות יש פעילות בלתי פוסקת. משפחות עמוסות ילדים וטף, עגלות כפולות ומשולשות ממלאות את המדרכות, בימי חמישי בלילה העיר מפוצצת בדוסים, סטודנטים, וסתם חנונים, שמשתלבים בהרמוניה בעשרות הבארים והפאבים שמוכרים בירה גלאט כושר, אך בשבת אפשר להסתובב ברחובותיה ולהאזין לדממה ולציוץ הציפורים. פה, את השקט מפרות רק משאיות פינוי האשפה לסוגיה, אך לעומת זאת בשבת הקניונים שוקקים והומים, לא עלינו. 
נסיעה ברכבת הקלה של ירושלים מקרבת את הנוסע לעמך תרתי משמע, בדרך כלל היא צפופה ודחוסה ומשרתת נאמנה את תושביה של העיר שחוברה לה יחדיו. לוח הזמנים כפוף למספר ההתראות על חפץ חשוד. פה, בכל תחנה מוצבים לוחות זמנים אלקטרונים והאוטובוס מגיע בדיוק בזמן, תמיד יש מקום ישיבה וקהל הנוסעים הן בדרך כלל המטפלות והעוזרות הזרות, וכמה בני נוער שברגע שיוציאו רישיון נהיגה לא יראו יותר כרטיס רב-קו.
אבל ההפתעה הגדולה הם מיסי הארנונה הנמוכים מאלה של ירושלים... 
בינתיים אנחנו די מתגעגעים לירושלים שלנו, על מגרעותיה ויתרונותיה, וכבר עשינו כמה גיחות ל"מחנהיודה" להסניף קצת ריח של פפטרוזיליה, אבלגם מסתגלים בקלות לשקט ולניקיון לשדרות הירוקות ובעיקר לקרבה לנכדים.