יום שני, 22 בספטמבר 2014

איך אתם רוצים את "השנה טובה" שלכם?

כשהייתי ילדה, אחותי ואני היינו הולכות לדוכן ה"שנות טובות" שנפתח במיוחד לקראת החג ומקדישות שעות לא מעטות  לבחור גלויה מתאימה לכל אחד ואחד.
לסבא וסבתא בירושלים היינו בוחרות את המפוארות ביותר, בדרך כלל בחרנו כאלה שהיה מצויר עליהן הכותל המערבי עם יהודי עטוי טלית תוקע בשופר, להזכירכם, זה היה לפני מלחמת ששת הימים, וכמובן היה בזה מסר.
לדודות הרווקות היינו בוחרים איגרות שיש בהן ציור של לב, ובתוכו נראה זוג מאוהב, ומסביבם יונים ושושנים וכמובן עם המון זהבים והיינו מוסיפות ברכות למציאת חתנים טובים.
לדודים והדודות הנשואים, בחרנו, איך לא, כאלה עם ציורים של תינוקות ורדרדים ומתוקים, לבושים תכלת וורוד. בימים ההם היה מקובל לברך את הזוג הצעיר שיזכו במהרה לפרי בטן, שלא כמו היום, שברכה כזו נחשבת להתערבות חסרת נימוס...
לדודים המתבגרים שלחנו אגרות שבהן נראו חיילים אמיצים האוחזים בדגל וברובה, או רכובים על טנק או מטוס.
היינו כותבות את הברכות בכתיבה תמה, עם הרבה כוונה, מוסיפות עוד פרח או ציור קטן אישי.
בטקס חגגי מכניסות למעטפה,  מבקשות מאימא שתכתוב את הכתובת בכתב של גדולים, מלקקות את הבול ומדביקות אותו בדיוק במקום הנכון והכי כייף היה לשלשל אחת אחת בתיבת הדואר בפינת הרחוב. 
לא פעם התקשינו להיפרד מהגלויות וחיכינו בכיליון עיניים לאיגרות הברכה שתבואנה כתשובה.
כנערה, דחיתי מעלי את המנהג, וכמובן גם לעגתי לציורי הקיטש. אחר כך הסתפקתי בהרמת טלפון לקרובים. עד שהגיע המחשב.
אני חייבת להודות שגם אני מאד אוהבת לקבל אגרות ברכה וירטואליות מחברים, ובמיוחד כאלה שהוכנו ע"י השולח. שלא לדבר על אגרות מהנכדים שהכינו בגן. 
מודה ומתוודה שאני די נהנית להכין ברכה, זו הזדמנות לתרגל קצת עיצוב, ולדחוף תמונות של הנכדים, ולהיות קצת סנטימנטליים, וגם אם הברכה קצת קיטשית, אני סולחת לעצמי, ומתכוונת לכל ברכה שאני שולחת לכם. מכל ליבי.  
שנה טובה מכל הלב

                                                  אגרת מהתקופה שבה עדין נשקף נוף של שדות מהמרפסת
 

                                         רכבת האיחולים מהגולה.



                                                  זוכרים את תקופת ה "וולוו וילה" 



                                                             מי היה מעז לשלוח היום אגרת כזו...