ס"ט - "ספרדי טהור"

השבוע קבלתי תגובה לאחת הרשומות שלי, שבה הביעה המגיבה את הסתייגותה מהשימוש בביטוי ס"ט, שעל פי התפיסה העממית, אלה ראשי תיבות של "ספרדי טהור" שהוא כינוי ליהודי מצאצאי מגורשי ספרד. נרמז בתגובתה כי בביטוי יש משהו גזעני.

היות ואני משתמשת הרבה בביטוי, ואני מניחה שאמשיך להשתמש בו במיוחד בפוסטים שיתייחסו למשפחתה של אימי, חשבתי כי נכון יהיה לברר את מקורותיו ומשמעותו.

אז קודם כל בכדי להרגיע את כולם, על פי "האנציקלופדיה היהודית": "אין ראשי התיבות מייצגים "ספרדי טהור" כי לא היה מקובל שיהודי יהיה גאה במוצאו הגיאוגרפי– תרבותי ויכריז בפרהסיה: אנוכי ספרדי טהור". ס"ט - פרושו סוף טוב. כלומר - שברו לנו עוד מיתוס!..

אבל הס"ט (הטהורים יותר או הטהורים פחות ) תמיד יתגאו בהשתייכותם לקבוצה זו ההולכת ונעלמת מהעולם .

בשבילי ס"ט הוא זיכרון אישי מביתם של סבא וסבתא בירושלים, שגרו בבניין שוקק חיים שדלתותיו פתוחות ושכנות בחשו זו בקדרתה של חברתה בשפת הלאדינו.

ס"ט הוא  שם משפחתה של אימי שמעיד על עיר מוצאם בספרד.

ס"ט הם שלל פתגמים עסיסיים שמשבצת אימי פה ושם בתוך השיחה , וכאשר מתרגמים אותם יוצא מהם העוקץ והלחלוחית.

ס"ט הם הפסטליקוס והבוריקיטוס, והבורמס ושאר המאכלים שבמו ידי גדעתי את מסורות הנשים, שעברה מדור לדור ואינני יודעת להכינם.

ס"ט הוא צלילי לאדינו, שפה ההולכת ונעלמת כשפה חיה, ומה שנשמר ממנה הם כמה פתגמים ושמות של מאכלים,

ס"ט הוא "בוסתן ספרד" שמדי פעם מוציאים אותו מהבוידם. ומוסיקה יהודית ספרדית מקורית, שהולכת ונעלמת ונשמרת רק ע"י קומץ מוסיקאים משוגעים לעניין.

ס"ט הם סיפוריהם של בני דורו של סבי על החיים בחברון לפני שגורשו משם ע"י הבריטים בשנות השלושים.

אך בעיקר, ס"ט הוא תואר אצולה של אלה שאיבדו הכל לאחר שגורשו מספרד , ואחר כך מפורטוגל ונשארו רק עם הכבוד והזיכרונות. נכסים וכסף לא יכלו להעביר לבניהם אז הם הסתפקו במה שהיה להם – בייחוס.

ייחוס שהיה שווה ערך לנדוניה גדולה בעידן השידוכים.

ככל שהמשפחה היתה חסרת רכוש כך גם התגאתה יותר בייחוסה

היום כמובן, הביטוי נשמע פאטאתי למדי, גם ערכו למציאת שידוך הגון כבר לא רלוונטי, לאט לאט נעלמים הס"ט ומתערבבים להם בין שאר עדות ישראל והעולם, (מה שמנקה אותם מכל חשד לגזענות)

אז בשבילי, ועם כל הכבוד והאהבה לחלק הס"ט של המשפחה, הביטוי בעיקר משמש נושא בבלוג שלי, כשאני רוצה לתאר את משפחתה של אימי.

אצל אחדים מהצאצאים הוא מזין חלומות הזויים על פספורט ספרדי, שיפתח להם את שערי אירופה.

אז אולי בכל זאת סופו של הס"ט הוא ס"ט כלומר סוף טוב. הכל תלוי בנקודת ההשקפה.

בתמונות: סבא וסבתא,( ס"ט )בשנות השלושים בירושלים. הרב שמואל אליעזר פארדו, אביה של סבתי.

אופה מדופלמת, או עוגיות שומשום

תראו, מלאכת האפייה הוא קטע די חלש אצלי, בלשון המעטה. כבת לאמא בשלנית, שעינגה את כל המשפחה המורחבת בפסטליקוס, בוריקיטוס, ואפילו בגפילטע פיש , העדפתי לטעום ולא להכין. במו ידי קטעתי מורשת של גסטרונומיה ס"טית, שקיבלה אמי בירושה מדורות של נשים בשלניות מספרד ארץ מוצאן, לפני שגורשו ממנה ע"י פרדיננד ואיזבלה.
אמא היתה שוקלת ומודדת בקפדנות את החומרים לעוגות וטענה, שאפיה היא "מדע מדויק" ואני, כאנטי תזה, תמיד התעקשתי לאלתר, לשפוך "כמה שנכנס" ובאופן קבוע לשכוח להוסיף מצרך זה או אחר. התוצאה - עוגות, שדמו לפיתות מתוקות.
תמיד טענתי, שהעוגות ש"אופה" העזר כנגדי, הרבה יותר טעימות ומוצלחות , ומה פלא? כאשר הן נקנו מדי יום שישי במיטב הקונדיטוריות של מחנה יהודה.
ילדי התרגלו לעובדה שעוגות יום ההולדת שלהם היו תמיד בצורת דובי המורכב משתי עוגות עגולות (תודה לרות סירקיס), שטונה של קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות מטשטשות את חוסר הסימטריה והטעם התפל. בכדי לא לפגוע באם ובילד היו הגננות שלהם מחמיאות לעוגה בצורה מוגזמת, וכך היו ילדי משוכנעים כי העוגה שנאפתה עבורם היא היפה בעולם!
לנכות זו יש גם כמה יתרונות , למשל, פעם, שבני היה בצבא, יצאה לי עוגת תפוחים טעימה כי במקרה לא שכחתי להוסיף סוכר ובטעות הכפלתי את כמות האגוזים. העוגה שוגרה ישר לקורס, בני סיפר לי שהעוגה קצרה הצלחה עצומה ומלאה אותו בגאווה. נו, מה הפלא?, חבורת גברברים בקורס חובלים, שלא טעמו שבועיים אוכל ביתי, לא יתענגו על עוגה בחושה מתוקה שבתוכה קצוצים כמה תפוחים וטונה אגוזים?
מעולם לא התנדבתי "להכין עוגה". מבצע שכזה היה דורש ממני להכין לפחות שלש עוגות "טיוטה" עד שהמוצר הסופי היה מתקרב לצורה סבירה של עוגה
ואם כבר משהו מצליח, ומביאים אותו לארוחה משפחתית, ההפתעה היא כה גדולה עד כי כולם סקרנים לטעום מהיצירה. והמחמאות, יותר מאשר על התוצאה, הן על המאמץ .
גיסתי שתחייה, סופר וומן, בשלנית ואופה סידרתית. בכל יום שישי תמצאו על שולחנה לפחות חמישה סוגי עוגות תוצרת עצמית. הכישרון הנדיר שלה כל כך מובן מאליו למשפחתה, שתעז שבוע אחד להכין רק שתי עוגות ונכדיה לא יפסיקו לקטר. ואילו אני, כשאני מכינה פעם ביובל עוגה, שטעמה סביר, כולי מוצפת בתשבחות ומחמאות!
ברוח הזמן והגיל הוספתי נימוקים בריאותיים לעובדה שאינני אופה. וכשאני מארחת אני מטיפה לתזונה בריאה נטולת רעלים לבנים (סוכר, קמח וחמאה), ואורחי מסתפקים בעוגיות קווקר מקמח מלא נטולות סוכר וחמאה – מתכון בטוח לשמירה על דיאטה וגם לשמירת העוגיות כקישוט על המדף.
בכלל, הכנת עוגיות היא מתכון להימנעות מכישלונות סדרתיים, מאז שניצה נתנה לי את המתכון שלה אני נחשבת למומחית בהכנת עוגיות שומשום, הדורשות שלשה מצרכים (אם לא שכחתי משהו) , קערה אחת ומזלג לערבוב, וחוץ מאשר לשרוף אותן, כמעט ואי אפשר לפספס בהכנה. מי שטועם את העוגיות משוכנע שאני קונדיטורית מהמעלה הראשונה.

מתכון לעוגיות שומשום של ניצה
חצי כוס סוכר חום
שתי כפות שמן
1 ביצה (לא גדולה
2 כוסות שומשום
½ כפית קנמון
קליפת לימון מגוררת
מערבבים הכל ביחד בעזרת כפית יוצקים מהתערובת עוגיות על נייר אפיה.
הכי חשוב: זמן אפיה קצר, חום 175 כ 10 -12 דקות
אני נוהגת לעמוד ע"י התנור בהיכון, אחרי שהצלחתי לשרוף כמה תבניות של עוגיות

ובהזדמנות חגיגית כאשר אכין אותן, אצרף גם צילום למזכרת.

מוחמד גולדסטון - ברכות

תראו, בדרך כלל אני לא בן אדם שמחפש נקמות ואף פעם לא קיללתי אף אחד. מכל דבר שנודף ממנו איזה רמז של מריבה או רוע אני פשוט בורחת. אבל בתקופה האחרונה יש משהו שמרגיז אותי ומטריד את מנוחתי, זה לא ממש נוגע בי אישית אבל זה נוגע בכל אחד מאיתנו. אני מדברת על דו"ח גולדסטון. פשוט לא נתפס בעיני עד כמה בן אדם אחד יכול לגרום נזק למדינה, יותר משמונה שנים של קאסמים. ואותו בן אדם הוא בנוסף לכל יהודי. כפי שאמרתי מעולם לא קיללתי איש, אז ברצוני לשלוח כמה ברכות מכל הלב למר מוחמד גולדסטון ומשפחתו. אז ככה:אני מאחלת לו שיוזמן ברוב פאר והדר לסיבוב הופעות בארצות ערב, והמארחים יעמדו על כך שמשפחתו תתלווה אליו.במהלך המסע, כל בנותיו של מר גולדסטון היקר יתאהבו בבחורים מוסלמים יפי תואר ואקדמאים . הבחורים המצוינים ישאו אותן לנשים והן תיזכנה להתגורר בג'נין, דמשק, וטהרן.על פי חוקי האיסלאם הנאורים, יוסיפו לעצמם הבחורים המצוינים כל שנה אישה חדשה. בנותיו של גולדסון יחטפו עצבים על הנשים החדשות ויתחילו להציק לבעליהן, הבעלים שלא יבינו מה הן רוצות מהחיים שלהם, יחטיפו להן כאפות כמקובל. הבנות תרצנה לחזור לבית אביהן אך תמצאנה את עצמן בהסגר. כשבכל זאת תצלחנה לסמס לאביהן שיבוא להצילן, הוא יצדיק את עמדת הבעלים המצוינים שלהן ויטען שהן מבצעות פשעים נגד בעליהן. כשסוף סוף יבין את מצוקת בנותיו לא יוכל לעשות מאומה. הישועה תבוא מיחידת עילית ישראלית הפועלת בעורף האוייב, שרוב לוחמיה תושבי השטחים הכבושים. בפעולה אמיצה ונועזת הם יחלצו את בנותיו של מוחמד גולדסטון מדמשק, ג'נין וטהרן. הבנות מכירות הטובה תתאהבנה בלוחמים האמיצים, שהם בעצם פושעי מלחמה ממלחמת עופרת יצוקה, תינשאנה להם ותעבורנה להתגורר בתפוח, דולב, וגבעת אסף. לבנות וללוחמים העבריים יולדו ילדים רבים וסבא מוחמד גולדסטון לא יפסיק לבקר את נכדיו, נערי גבעות חמודים חובשי הכיפות, וידלג איתם בשמחה וריקודים תוך נפנוף בציציותיהם.. .כפי שאמרתי, הכל ברכות.

אמנות נשגבה

השבוע ביקרתי בתערוכה של צדוק בן דוד במוזיאון תל אביב.
עמדתי משתאה מול לוחות הברזל, שהאמן הצליח לשוות להם צורת תחרה. החומר הכבד, החלוד, הענקי, שאנו רגילים לראות כמוהו באתרי חרושת או בנייה, הפך לדפים דקיקים הדומים למגזרות נייר.
המיצג, "שדה פרחים" שנמצא בחדר מיוחד מפעים ומפתיע. אל תתעצלו ולכו לראות את התערוכה.
אוצרת התערוכה,  טרחה והתהדרה להסביר למבקר ההדיוט את נשגבות יצירות האמן, ואף מיקמה את הסבריה ההדורים על הקירות.  בלשון "פשוטה ומובנת לכל נפש" היא מסבירה:
"פתיחותו של המיצב למנעד רחב של אופני התייחסות קושרת אומנם מידה של יחסיות לכל אחד מן האופנים אבל דומה שההתעכבות על הסדר שכפה עלינו בן דוד על עצם קביעתה של תבנית והתוויתו של מסלול התנהלות וחשיבה נמצאת מתגמלת...."
או במקום אחר:
"אפיונו של השדה - שפרטיו מוכרים בהיותם הפשטות המדוקדקת של המחקר הטקסונומי שהוצרנו בחומר קל ופריך והוחזרו למצב שדה, טבעי כביכול על מצע של חול – הוא מכני......"
הצלחתם להבין את משמעות הקטעים? גם אני לא.
מה הקשר בין התערוכה לבין הטקסטים המלומדים שעל הקירות?, שאלתי את עצמי ואת העומדים לידי, שחשבתי שהבנתם בפרשנות האמנות טובה משלי. נראה שגם הם לא הבינו.

ההסברים המלומדים שמספקת לנו הגב' המלומדה הצליחו לבלבל אותי, (אני חושבת שהצליחו לבלבל גם את האמן, או אולי סוף סוף הוא הבין את משמעות יצירותיו שלו..?)
האם כוונתה היתה להבליט את קטנות ואפסות ההבנה של הצופה הממוצע? או אולי להבליט את הבנתה הנעלית בענייני אמנות?
האמנות יכולה להיות נשגבה אבל החירטוטים שמסבירים אותה? די!! .
לשמחתי, בעת ביקורי, נכח שם גם צדוק בן דוד, הצלחתי להודות לו, כשהפניתי את תשומת ליבו לטקסטים המסובכים, הוא העיף בהם מבט, ואמר לי: "עדיף שהתערוכה תהיה מוצלחת וההסברים גרועים מאשר תערוכה גרועה עם הסברים טובים..."
אז כמו שאמרתי, אל תחמיצו את הפסלים והמיצג של בן דוד , אבל בכדי לשמור על הנאתכם התעלמו מההסברים המלומדים שעל הקירות.

ירקות חורף, ירקות קיץ

פעם, שהיינו ילדים, היו ירקות חורף וירקות קיץ. מעולם לא ראינו עגבנייה ומלפפון בחורף.לעומת זה צנון וחסה מעולם לא עלו על שולחננו בקיץ. לא אשכח את ריחו וטעמו של המלפפון הראשון שבישר את בוא הקיץ, רענן, קריר ומשתלב נפלא עם עגבנייה. בחורף, צבעי הסלט היו ירוקים וסגולים בלבד. היום שההורמונים והחממות בילבלו אותנו לגמרי, הילדים שלי לא מסוגלים להבין שבטבע יש הפרדה. וכשאני מדברת על ירקות קיץ או חורף הם חושבים שאני מתכוונת על איזו דיאטה מקרוביוטית חדשה, שהתמכרתי אליה. למרות הזמנים החדשים ובלבול היוצרות, גם היום, לא אקרב לשפתי אבטיח בחורף. גם לא ענבים. טעמם מעביר בגופי צמרמורת ושיני נוקשות בלי קשר לשפעת או לקור. גם טעמן של העגבניות בחורף הוא בדרך כלל תפל ומקרר את הגוף. אני לא מוכנה לוותר על הפריבילגיה של ההתרגשות הראשונית בנגיסת פלח אבטיח קר ורענן ביום קיץ לוהט. ולעומת זה מה מתוק יותר מצנונית בחורף? בימים הקצרים והקרים האלה שאין יום ללא מרק חם, אי אפשר לוותר על סלט עסיסי של ירקות העונה אז תשכחו ממלפפונים ועגבניות ותתרכזו בירקות חורף בלבד בשביל הסלט הנפלא הזה: הכמות  ל 2 סועדים

 חותכים את כל הירקות לפרוסות דקות: (לא לקוביות! זה יוצא משהו אחר.)
1/2 קולורבי 1/2
 צנון גדול לא מקולף
1/2 שומר
4-5 עלי חסה, בפרוסות עבות. רצוי מהגינה
1/2 בצל סגול חתוך ל"ירחים" בשום אופן לא להחליף בבצל רגיל. (חיתוך ירח + חוצים את הבצל לאורכו, משכיבים ופורסים לאורך באלכסונים הפרוסות נראות כמו סימן הסוגריים) ( )
כמה גבעולי פטרוזיליה
1/2 לימון
את כל פרוסות הירקות מערבבים ומוסיפים את הלימון. וזהו! לא מוסיפים מלח, לירקות האלה יש מלח טבעי. אין צורך בשמן. להגיש מיד לאחר החיתוך, לא להכין מראש! הולך נפלא כתוספת לארוחת צהרים וגם סתם לנישנוש.
פינת הבריאות: צנון, בצל סגול וקולורבי מנקים את הדם, מונעים ליחה ומרגיעים שיעול. לימון מחטא (חיידקים מהגרון) ומוסיף ויטמין c
לא סתם צמחו להם הירקות האלה בחורף!

מרק "לא עגבניות"

אתמול, שדניאל המתוק התארח אצלנו, ותפס את כל תשומת הלב והזמן, מצאתי שעה קלה בין ההאכלות, המשחקים והחלפת חיתולים, והכנתי מרק של חורף שיוסיף אוירה ביתית ויחמם את נפשם של הוריו, שיגיעו להדלקת הנר.

העזר כנגדי מטיל כבר שנים ווטו על מרק עגבניות. מסיבה לא ברורה שנעוצה בימי ילדותו, מרק העגבניות נמצא ברשימת החרמות שלו הכוללת כרובית, דלעת וגזר מבושלים.
הפעם החלטתי, שכמו הציפורים, ירצה יאכל , לא ירצה לא יאכל.
בצהרים הוא מתקשר ומודיע כי יגיע לצהרים עם מוריס חברנו. האמת, כך אני אוהבת לקבל אורחים, לא צריך להשתגע עם ההכנות, אוכלים מה שמתבשל באותו רגע על הכיריים, מוסיפים לחם תוצרת בית וקצת שאריות משבת, כוס יין טוב, ויש ארוחה לתפארת.
מוריס ליקק את האצבעות ולמרות שהוא מדקדק מאד בדיאטה הבריאותית שלו, אפילו ביקש תוספת. העזר כנגדי, שבלי להרגיש גירד את קרקעית הסיר, עמד על דעתו והתעקש שזה לא מרק עגבניות.
אז לפי בקשתו של מוריס ולטובת האנושות, אני מצרפת מתכון למרק "לא עגבניות" של סבתא נצחיה. שמספיק בערך ל10 מנות.
מומלץ להכין את המרק בבוקר ולאכול בצהרים או בערב. זמן ההמתנה משביח את טעמו.
חומרים נדרשים:

קומקום מים רתוחים
1 בצל גדול
4 כפות אורז או גריסים
3-4 עגבניות חלוטות קצוצות, או חצי קופסת רסק עגבניות מרוסקות, (יש כאלה עם תוספת ריחן.)
קופסא קטנה של רסק עגבניות (מחית)
כוס פטרוזליה +ריחן קצוץ , אם יש חמציצים הרי זה משובח. הם מוסיפים ארומה חמצמצה נפלאה)
6-5 שיני שום קצוצות
3 כפות קטצופ'
3 כפות קווקר גס.
מלח פלפל, כורכום, פפריקה אפשר גם קמצוף של צילי טחון.
הכנה:
- מאדים בצל קצוץ עם קצת שמן קנולה, מדי פעם מוסיפים טיפונת מים בכדי שלא יישרף (אם שרפתם את הבצל, אל תמשיכו, התחילו הכול מחדש. בצל ושום שרופים, אפילו קצת, הורסים את התבשיל!)
ממשיכים להוסיף לפי הסדר:
- 4 כפות אורז או גריסים וממשיכים לאדות עם הבצל תוך הוספת מעט מים כל פעם, בכדי שלא יישרף.
- 3-4 עגבניות חלוטות קצוצות + כוס מים חמים (אפשר גם חצי קופסת עגבניות מרוסקות, יש כאלה עם ריחן
ושום וזה טוב)
- קופסא קטנה של רסק עגבנית, בוחשים ומוסיפים עוד מים
- כוס פטרוזיליה קצוצה + כמה עלי ריחן קצוץ. אני מוסיפה צרור ענקי של חמציצים מהגינה
- 4-5 או יותר, שיני שום קצוצים.
- 3 כפות קטצ'ופ
מוסיפים מים חמים ומתבלים במלח, ברבע כפית כורכום, חצי כפית פפריקה, קצת פלפל שחור, ורבע כפית סוכר.
מוסיפים עוד מים חמים, מביאים לרתיחה. כאן אני מוסיפה עוד 3 כפות קוואקר גס שנותן למרק סמיכות ובריאות ואחר כך עוד כרבע שעה +, בבישול על אש קטנה.
בתאבון ולבריאות. (מישהו מצא בו עגבניות??...)

קרובים, קרובים.

You - your father- his father – his brother -  his son - his daughter – her son – his son

הבנתם את זה ???

אם אתה מנוי על אתר הגנאולוגיה "ג'ני" , אתה בטח מבין את שפת הסתרים הזו, וקרוב לוודאי שכבר חסמת את המיילים המשוגרים משם.
קצת מאוחר מדי, כשאבא  בקושי יכול היה להנהן בראש וכל אחיו היו כבר בעולם האמת, נתקפתי בצורך לתעד את שורשי משפחתנו. האתר "ג'ני" נתן בידי כלים לבניית עץ משפחתי ואני החלתי לצרף פיסה לפיסה ושחזרתי את  רשימת בני המשפחה בעשרת הדורות האחרונים.

בעזרת פלאי האינטרנט צץ לעזרתי קרוב משפחה מגולת טקסס, שניזכר כי אחד מבניו של סבא רבא שלו עלה כחלוץ לפלשתינה בסוף המאה ה19 . בזרועות פתוחות ודמעות בעיניים התחבקנו באופן וירטואלי, וסוף סוף איחדנו את המשפחה כולה. השמחה פצחה באתר וכל הפנסיונרים המשועממים במשפחה צרפו את הכלות והחתנים שלהם, נכדיהם והוריהם, שצרפו את בני משפחתם מכל הצדדים. בקיצור ה"גרוייסה משפוח'ה", שמונה היום כ- 8000 גברים נשים וטף!

בשיטוט באתר המשפחתי מצאתי בת דודה מקרבה רביעית הנשואה למוחמד בסרי לנקה, בן דוד מדרגה חמישית שנשוי לבתו של הרבי מגור בני יורק,  ובני דודים מדרגה שישית שהפכו להינדים וחיים באשרם ברישיקש.  
על מנת לחזק את הקשר המשפחתי שולח האתר לכל בני המשפחה תזכורות על ימי ההולדת של קרוביהם, ימי נישואין, ימי זכרון ועוד. וכך תיבות המייל של השבט כולו מתמלאות יום יום בתזכורות ימי ההולדת של הקרובים העלומים הללו, מציעה להם ל"קנות" זרי פרחים וירטואליים, או לחלופין עוגות או לבבות ורודים, וכמובן מסבירה לנו בכותרת ההודעה את מהות הקשר המשפחתי בינינו. מה שמחזיר אותי לכותרת הפוסט.

בתחילה ברכו אותי בני משפחתי על היוזמה לחיפוש הקרובים ואף התגאו באבי אבותינו "הבעל שם טוב" שמככב בראש האילן, בני המשפחה שלומדים בכתה ז' נזכרו בי כאשר נדרשים לכתוב עבודת "שורשים".
אך ככל שהעץ גדל ועמו ההודעות שסותמות לכולם את תיבות הדואר שלהם, שמתי לב שרבים החלו להתחמק ממני, כמעט כולם עברו לחגוג את השמחות שלהם ב"חוג המשפחה המצומצם" ונמנעים להזמין אותי שמא אזכיר להם את שובל הקרובים. חלק מקרובי קוראים לי הדודה ג'ני, ומגחכים. וחלק מהצעירים  הקים את ארגון "דור ללא עבר". 
אבל כאשר הם מתכננים את הטיול לדרום אמריקה או למזרח, כולם מבקשים ממני לחפש איזה קרוב משפחה שישמח לארח את הצאצא החמוד של הסבא רבא פרל, שהיגיע לפני 100 שנה לפלשתינה. 

בחר/י כינוי

ניסיתם פעם לבחור כינוי בכדי להצטרף לפורום? כאשר הצטרפתי לקהילת "הקוראים המשפיעים" נדרשתי להירשם ולבחור לעצמי כינוי. מצאתי, שהכינוי "מונהליזה" ממש מתאים לי, מסתורי, היסטורי, ויש בו גם את אותיות שמי. כשרשמתי את השם בחלונית המתאימה מיד קפצה הודעה כי הכינוי שבחרתי תפוס (כמה מפתיע) ורק מונליזה 9999 פנויה. ניסיתי עשרות שמות: הכותבת, החופרת, המקשקשת, הירושלמית, דון קישוט, סבבאבא, סבבתא, כולם תפוסים! תגידו? מה קרה למקוריות של הגולשים?
אז בקשתי את העזרה של העזר כנגדי (במיוחד כנגדי) והוא מצא שם תנ"כי אזוטרי של הקישוט לראשו של הכהן הגדול אשר במקדש! וראו פלא ! השם לא תפוס! ומאז אני מנפנפת ב"קהילת המשפיעים" עם הציץ שעל ראש הכהן הגדול ומחכה לתחילת השנה הבאה בכדי להסירו מראשי.....

מילון מושגים מהעולם האינטרנטי

אף פעם לא הייתי טכנופובית, וגם לא חששתי שאם אלחץ על איזה כפתור לא נכון, הטלוויזיה תישרף. למחשב התחברתי די בקלות, אם כי השימושים שעשיתי הצטמצמו למה מה שמלמדים בחוג מחשבים במתנ"ס. כשהחלטתי לפתוח בלוג, הוצפתי במונחים חדשים שלרגע בלבלו אותי. לא אני שאבהל. אז התחלתי ללמוד אותם אחד אחד (ברשת יש הסבר לכל דבר.)
אני מניחה שלחלקכם לא יזיק להיעזר במילון המונחים האינטרנטי שכתבתי. (ההגדרות לא נלקחו מהויקיפדיה, והן על אחריותי בלבד.)
רשת – אותם חוטים בלתי נראים, שמחברים את כל המחשבים בעולם. גם את אלוהים אי אפשר לראות.
ככה גם הרשת.
עולם וירטואלי – נוצר במיוחד עבורי ועבור כמוני, שיש להם פחד טיסה וגועל מרכבות של עולם שלישי. במקום לטוס באמת, הם נכנסים google earth ומגיעים לכל העולם. למשל, נוחתים על מגדל אייפל ואפילו יכולים לשוטט ב"לובר" בלי לקנות כרטיס. והכי חשוב, בלי להוציא גרוש
בלוג – יומן אישי שכל מצורע וזב חוטם יכול לכתוב ולהעלות אותו לרשת. יש מיליוני בלוגים שמתרוצצים בעולם הוירטואלי ואת רובם כמובן אף אחד לא קורא.
פוסט – זו אותה יצירת מופת שהכותב מעלה בבלוג שלו, ככל שהיא קצרה יותר - טוב יותר.
פורום – מוסד וירטואלי ברשת שמאפשר לך להביע את דעתך ולשאול שאלות. היום כבר לא צריך ללכת לרופאים, אם יש איזה מחוש לא מוגדר, אפשר להיכנס לפורם בריאות, מחלות, וכד' לקבל הסבר מהמומחה שיושב בקצה הרשת. אפשר לשאול אותם גם באמצע הלילה בלי להיחשב לחצופים.
טוקבק - אלה אותן תגובות שנכתבות מתחת לכל כתבה. המצאה של יהודים. מתוך הצורך הקיומי להגיב על כל דבר. לחלק מהאנשים זו סובלימציה להוצאת האגרסיות שלהם. לרוב הטוקבקיטים יש שגיאות כתיב, כאילו לא בקרו מעולם בבית הספר.
עובדיהיי טק  – ידוע שעובדי הי טק עובדים כמעט סביב לשעון. אל תאמינו, רובם עסוקים בלשוטט באינטרנוט, קוראים וכותבים בלוגים ומטיילים עם "גוגל" בעולם. הם פשוט לא רוצים לחזור הביתה.
רמאים ברשת – קניתם פעם משהו במחיר "דמי משלוח בלבד" מהחוברות שמחלקים עם העיתון?. אני פעם קניתי מיקסר יד במבצע כזה, שהסתבר שהוא עובד רק על בטריות, שהן יותר יקרות מחמישה מיקסרים רגילים. ראו הוזהרתם!!
סייבר ספייס – זה המקום שבו אני נמצאת לאחרונה רוב הזמן . מסתפקת בטרנינג ונעלי בית אבל נמצאת בכל העולם ומקיימת חיי תרבות וחברה עשירים. אני בכלל מתפלאת שעוד רואים אנשים מסתובבים ברחובות

פספורט ספרדי

לפני ימים אחדים קבלתי טלפון. מהצד השני של הקו היתה בתה של בת הדודה של דודתה של אימי. וכמו שסבתא נצחיה הייתה אומרת על קרבה כזו: "חל דמיחל פריינטה" , כלומר קרובת משפחה רחוקה כמו מרחק האוזן מהקרסול. הפעם האחרונה שפגשתי בה היתה לפני ארבע שנים ב"שבעה" של בת דודה אחרת.
לאותה בת דודה הגיעה השמועה שאני חוקרת את שורשיה של משפחתי העתיקה' משפחה של ס"ט , ספרדים טהורי גזע וייחוס, שאבותיה גורשו מספרד/פורטוגל לפני 500 שנה. היא שאלה אותי איפה היא יכולה לראות את כל השושלת ואני הפניתי אותה לאתר המשפחתי. למרות שהגברת עוסקת במקצוע מתקדם ומכובד ונשואה לאחד מבכירי המשטרה הבנתי שאין לה מושג רב במחשבים.
"תגידי יש לך מסמכים המעידים על היותנו ממשפחת מגורשי ספרד" שאלה,
"מסמכים"? שאלתי, "למה את בדיוק מתכוונת ?"
"תעודות רשמיות שאכן אנחנו מצאצאי יהודי ספרד" אמרה.
"תראי", אמרתי לה "ממי בדיוק יהיו מסמכים כאלה? מפרדיננד ואיזבלה? זה קרה לפני 500 שנה!, הידיעות שלנו הם מסורת משפחתית שעוברת מדור לדור, ובמשך הזמן המשפחה כבר התערבבה עם עדות שונות, אפילו גם עם אשכנזים, לא עלינו, את ואני הן דוגמאות חיות."
חשבתי שהמחקר שלי התחיל סוף סוף לסחוף בני משפחה נוספים, וניסיתי לעניין אותה ולשכנע אותה שתצטרף לפרוייקט, אבל הרגשתי איזו אכזבה בקולה.
"בשביל מה את מחפשת מסמכים כאלה"? שאלתי
מסתבר, שבתה ממש מאוהבת בתרבות הספרדית, היא דוברת ספרדית שוטפת, עוד מילדותה, מתוך צפייה בסדרות טלנובלה ספרדיות ואפילו למדה ספרדית בשנה בהם היו בשליחות בארה"ב. היא כל כל מחוברת לתרבות הספרדית ומעוניינת לנסוע לשם.
" יפה" אמרתי, וחשבתי לעצמי מעניין, איך אחרי כל כך הרבה דורות הצאצאים מתחברים למקורות אבותיהם, אני למשל בגלל נישואיה של אימי לאשכנזי לא זכיתי לשמוע את צלילי הלדינו וליהנות מניחוחות הבוסתן הספרדי, אי שם הרחק מירושלים. אפילו עבר בי רגש קל של קנאה על החיבור שנוצר בינה ובין תרבותה העתיקה.
ואז יצא המרצע מהשק.
"תיראי" היא אמרה לי, "היא רוצה לנסוע לספרד ובשביל שיהיה יותר קל היא רוצה להוציא פספורט ספרדי".
"זה נשמע לי הזוי", אמרתי, "עברו 500 שנה".
"תראי", היא אמרה, "בשביל פספורט ספרדי כדאי להתאמץ, אנחנו עובדים עכשיו על "זכות השיבה" אפילו שמענו שהפרלמנט הספרדי עומד להכיר בזכותם של הצאצאים לחזור לספרד."
"אבל אני חושבת שהמשפחה שלנו בכלל הגיעה מפורטוגל", אמרתי לה, "גם הפרלמנט הפורטוגזי עומד להכיר בזכותנו לחזור לארץ שמשם גורשנו לפני 500 שנה.? "
נראה שקצת קלקלתי לה,
על זה נאמר – התקנאו הספרדים בפולנים.

גינה אורגנית + מתכון למרק חמצצי בר

הקבלן שלנו פשט את הרגל, והחלום לגור ב"סוהו" של ירושלים בבית תקופתי עם עציצים בחלונות, התחלף בחיים חקלאיים בלב העיר.

אורח החיים החדש חייב אותי להפשיל שרוולים ולהתחיל לנכש את העשבים שבחצר.
שמחתי שהגורל זימן לי הזדמנות לגדל קצת ירקות אורגניים ולהפסיק להכניס לגוף את כל הריסוסים הרעים.
בדמיוני כבר בניתי לי דוכן אורגני בשוק האיכרים במושבה הגרמנית, דוכן עמוס חסות רעננות, פטרוזיליה מסולסלת ושפע עגבניות...
לאחר חודשים של צצו להם שלשה שתילי חסה מתוך 30 זרעים. לקח עוד כחודש עד שהחסות הואילו בטובן להצמיח כמה עלים שנפלו קורבן לתאבונם הרב של החלזונות, על שיחי העגבניות צצו שש עגבניות שרי נחמדות שהיו אמורות לספק לנו את התצרוכת לכל הקיץ. הרוח ייבשה את הפטרוזיליה, ובפורומים הציעו לי להגביר את ההשקיה. חשבונות המים שלנו הלכו ותפחו.
כשסוף סוף הברוקלי הגיע לגובה של חצי מטר ופרחים ירוקים הופיעו בתפרחת, נגדע הגבעול ע"י כדור הרגל של ילדי השכנים.
אלה היו אלה הירקות היקרים ביותר שאכלנו מאז שלשת העגבניות שקנינו ב"גלרי לה פאייט" בטיול לפאריס.
הבצורת שנפלה עלינו הצילה אותי מהמחויבות לספק ירקות למשפחה המורחבת.
אחרי הגשם הראשון צצו להם החמציצים וכיסו את כל השטח. מאז הם מככבים בכל תפריט .
המתכון הזה תמיד מנחם אותי שאם ייפול עלינו רעב או מחסור, נוכל להסתדר.
למתכון:

מרק חמציצי בר:


חומרים:
1.בצל קצוץ
8 שיני שום פרוסות
1 תפוח אדמה מגורד בפומפייה גסה (אני מתה על הצרוף "פומפייה גסה" )
2 גבעולי סלרי פרוס עם העלים
צרור גדול של עלי חמציצים (צרי לקצוץ אבל לא דק)
צרור פטרוזיליה
כמה עלי תימין +עלה של מרווה. (חשבתי שכותבים טימין, אבל המתקן האוטומטי תיקן לי)
כף קמח מעורב בחצי כוס מים קרים


הכנה
מטגנים קלות עם מעט שמן את הבצל , במהלך הטיגון מוסיפים קצת מים שלא יישרף
מוסיפים את פרוסות השום , לא שרוף ! שום שרוף טעמו מר!
מוסיפים את תפוח האדמה המגורד
מוספים את הקמח עם המים ומערבבים היטב (זה קצת מסמיך את המרק – לא יותר מידי)
מוסיפים את כל הירוקים הקצוצים
מוסיפים מים בערך 1.5 ליטר
ממליחים ומפלפלים


אם יש בבית שורשים שונים אפשר לחתוך לקוביות ולהוסיף ניתן להוסיף גם קצת קוביות גזר.

אחוזון

היום נכדי ביקר בטיפת חלב לבדיקה תקופתית וחיסון, כמובן שהדבר הצדיק יום חופש מעבודתם של האם והאב ואני נכנסתי לכוננות חרדה.
לאחר שעתיים של מתח הם הגיעו עם הנסיך הרעב והמתוק שחייך מפה לאוזן ואני התנפלתי לשמוע את תוצאות המבדקים של הפרופיל והדפ"ר.
"באחוזון של המשקל הוא ירד , באחוזון של הגובה עלה, באופן כללי הוא באחוזון הנמוך" אמרו לי .
רק המילה נמוך הכניסה אותי לחרדה, על מה הם מדברים, הרי הוא הנכד ה100 אחוז שלי, נצר לבעל שם טוב מצד הסבתא ונצר לרש"י מצד הסב עם חיזוקים גנטיים משובחים מצד אימו!
ובכלל מה זה אחוזון?, אחוזים תמיד הפחידו אותי מאז שהתחלנו ללמוד "אחוזים" בכתה ו'.
היום הכל מודדים באחוזים: רווחים בבורסה, (יותר נכון הפסדים), אחוזי השומן באוכל, אחוזי שומן בדם, אחוזי הצלחה בבגרות, מה זה קשור לתינוק? האם מקומו באחוזון של טיפת חלב מנבא לו את מקומו ב"אחוזון" בחברה הישראלית בשנת 2030?
מזל שלא היה "אחוזון" כשבני נולדו , וכי אייך אפשר למדוד אחוזון של חוש הומור ויצירתיות? לפחות אז ישנתי בשקט, (עד לדיון המלומד האם בני מתאים ל"אחוזון" שהולך לכיתה א' או נשאר בגן").
אז נכד שלי, אהוב ליבי מחמל נפשי, העיקר שתהיה בריא ושיהיה לך מזל בחיים .
ובנוסף לזה אני מצפה’ שתביא את הנובל, לא חשוב במה , או לפחות תהיה רופא, גם שיניים זה בסדר, כי אין לנו אחד כזה במשפחה….

קונספירציית החיסונים

תראו, אני לוקחת ברצינות את כל האזהרות בקשר לשפעת החזירים. בתור דאגנית מנוסה כבר חודשים אני חורשת את כל האתרים המספרים על השפעת והאמת ,אני לא צריכה להתאמץ יותר מדי, מדי יום מגיע לי מייל אזהרה, האחד מפני המגפה והאחר מפני החיסון.
כבר מזמן אני לא מאמינה לרופאים ולתרופות, וכל שמועה על קונספירציה משכנעת אותי בקלות, אבל מייל הקונספירציה האחרון ממש הדיר שינה מעיני. מילא מגפות מידי שמים, אבל השמועה האחרונה שעוברת ששפעת החזירים, או החיסון נגדה הוא קונספירציה של מנהיגי העולם על מנת לדלל את האוכלוסייה? זה כבר נשמע ממש רציני. מצד אחד זה נראה די הגיוני, העולם באמת מתחיל להתפוצץ מרוב אנשים, ובמיוחד אירופה שמתפוצצת מרוב מוסלמים (על הבעיה הזו בפעם אחרת) . ובכלל מי צריך כל כך הרבה מובטלים ועניים וחולים וזקנים?, אבל מצד שני, אם המנהיגים רוצים להפיץ מגפות באופן מכוון על מנת לדלל את האוכלוסייה אז איפה הם מחביאים את עצמם ובני משפחתם? דווקא רואים את אובמה מסתובב חופשי בעולם לוחץ יד עםכל זב חוטם , את סרקוזי מתנשק עם כל פרגית מהעולם השלישי וברלסקוני הרבה יותר יסודי .
אז יכול להיות שזו מזימה של כל מיני אגודות סתרים שרוצות להפטר גם ממנהיגי העולם ? שמם של "הבונים החופשיים" תמיד עולה בכל מיני קונספירציות מסתוריות. אבל כל מי שאני מכירה ששייך למיסדר הוא זקן במצב סיעודי.
כבר מאוגוסט אני מסרבת להתנשק חוץ מאשר עם נכדי החדש, זוכרים את המנהג העתיק של ההתנשקויות בכל פגישה חברתית ובאירועים? עכשיו אני אומרת שלום, ללא לחיצת יד ולוחשת, שאני קצת מצוננת ולא מתנשקת. וראה פלא , כולם תופסים מרחק. בדיוק מה שרציתי.
מספטמבר אני מסתובבת עם מסכה בתיק, לכל צרה שלא תבוא, ובקבוק ג'ל אלכוהול אותו אני מורחת על ידי אחרי כל מישוש של בגד בחנות או פרי בשוק.
מאוקטובר אני כבר מצוידת בכל החיסונים ההומופטיים, החיסון של קופ"ח הוא כאמור קונספירציה של חברות התרופות.
מנובמבר הוספתי לאמצעי ההגנה גם מי חמצן אותן אני מורחת בוקר וערב, בנחיריים ובאוזניים. וכן מגרגרת מי מלח לאחר כל שיחת טלפון. הכל לפי ההנחיות של הרופא המומחה הטבעוני שהזהיר מפני החיסון.
לא שוכחת את התה עם הג'ינג'ר והקינמון לשמור על חום הגוף, כי למדתי שהנגיפים אוהבים קור.
בכלל נדמה לי שיצאתי לפנסיה מוקדמת רק בכדי לא לנשום את האוויר הממוחזר במשרד.
אני מגששת בעדינות עם בעלי, שיחייה, הפרדת מיטות , וגם העובדה שיש לנו שירותים כפולים בבית התבררה כיעלה בימים אלה
הודות לרשתות החברתיות אני מנהלת דרכן את כל הקשרים החברתיים שלי, נשיקות וחיבוקים וירטואלים לא מעבירים חיידקים.
בשבוע שעבר קרעתי גיד בשיעור "התעמלות בריאותית" . הרופאה פקדה עלי מנוחה. עכשיו יש לי צידוק אמיתי לא לצאת מהבית, אני חושבת שהקרע לא יתאחה עד סוף החורף.


 מצרפת שיר של סנדרסון
(תודה לגוצי ששלחה)
תה עושה סחרחורת
ולבן עושה לי רע
ורגל תרנגולת מעוררת בי בחילה
אני נמנע מלאכול דברים שיש בהם מן הנזק
וזה כולל עוגות תמרים ביצים זיתים ושסק
לא נוגע בכוסות שלא רחצו אותן
וצלחות דביקות שלא ניגבו אותן
נזהר מאוד וישנה סיבה לי
בכל מקום בלי ניקיון יש חיידק פונטציאלי


גלידה מצננת
ושולנט עושה ורידים
הבטן מתנוונת כשסנדוויץ לועסים
חיידקים נמצאים על העצים ובשמיים
אני כמעט ולא נושם ולא נכנס למים.
לעולם לא מפהק בפה פתוח עד שלא בודק את כיוון הרוח
נזהר מאופן מדיקלי לחיות עד מאה ושלושים
פחות מי זה לא בא לי..


מי שם מתקרב לו נראה לי קצת חשוד
והופ הוא מתעטש לו אני עכשיו אבוד
לא תהיה ברירה אני אסגור ת'צמי בחדר
לא אצא שניה אחת גם לא בליל הסדר..
אשטוף את הסבון לפני מקלחת
ארים הטלפון רק עם מטפחת
יום יום אבדוק את חום המצח
ואם הכל ילך יפה פשוט אחיה לנצח..

למה פתחתי בלוג?

בזמן האחרון הילדים שלי התחילו לנקוט בגישה חדשה על מנת להוריד אותי מהגב שלהם.
הם לא מפסיקים לשכנע אותי לכתוב בלוג ולהכניס בו את כל העצות והטיפים והסיפורים שאני טוחנת להם. הם הבטיחו שלי שאם אכתוב בלוג הם יקראו אותו ייקחו ברצינות את עצותיי.
אז כמו אמא פולניה אני עושה הכל בשבילם.
אני האדם הכי דאגן בעולם, מומחית לראות שחורות וגם מנסה להסוות את התכונה הזו, לא תמיד בהצלחה.
אנשים שאוהבים אותי כבר רמזו לי שאיזו סדנא לחשיבה חיובית לא תזיק, על המדף יש לי ערמת ספרים כמו "לאהוב את מה שיש" הסוד" ועוד ערמת חוברות של רבנים וקדושים וסתם כל מיני מתקשרים שכולם בטוחים שהמחשבות הן שמייצרות את המציאות.
היות וכלום לא עוזר , אני מקווה שהבלוג הזה יהיה משהו כמו תרפיה מתקנת.
יש לי נכד ביולוגי אחד (בינתיים), ועוד שלשה כל הרביעייה הזו קובעת לנו כמעט את כל סדר היום השבועי , אבל אני מתה על זה!
וחוץ מזה אני מתה על המחשב והאינטרנט, קניתי לי לפטופ, שהתברר בדיעבד שהוא קצת כבד ולא עוזבת את הבית בלעדיו. כשיש תקלה, התמיכה של בזק בטוחה שאני מנהלת מהבית לפחות את מרכז הבורסה הארצית בגלל ההיסטריה שאני מקימה שם. ולרוב זה עוזר. רובם כבר מכירים אותי כמעט אישית.
אז מה יהיה בבלוג?.
על דאגות כמובן, על דברים קטנים וגדולים של יום יום, האמת, אני לא עדיין לא יודעת בדיוק, אז תהיינה הפתעות לי ולכם.