תראו, מלאכת האפייה הוא קטע די חלש אצלי, בלשון המעטה. כבת לאמא בשלנית, שעינגה את כל המשפחה המורחבת בפסטליקוס, בוריקיטוס, ואפילו בגפילטע פיש , העדפתי לטעום ולא להכין. במו ידי קטעתי מורשת של גסטרונומיה ס"טית, שקיבלה אמי בירושה מדורות של נשים בשלניות מספרד ארץ מוצאן, לפני שגורשו ממנה ע"י פרדיננד ואיזבלה.
אמא היתה שוקלת ומודדת בקפדנות את החומרים לעוגות וטענה, שאפיה היא "מדע מדויק" ואני, כאנטי תזה, תמיד התעקשתי לאלתר, לשפוך "כמה שנכנס" ובאופן קבוע לשכוח להוסיף מצרך זה או אחר. התוצאה - עוגות, שדמו לפיתות מתוקות.
תמיד טענתי, שהעוגות ש"אופה" העזר כנגדי, הרבה יותר טעימות ומוצלחות , ומה פלא? כאשר הן נקנו מדי יום שישי במיטב הקונדיטוריות של מחנה יהודה.
ילדי התרגלו לעובדה שעוגות יום ההולדת שלהם היו תמיד בצורת דובי המורכב משתי עוגות עגולות (תודה לרות סירקיס), שטונה של קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות מטשטשות את חוסר הסימטריה והטעם התפל. בכדי לא לפגוע באם ובילד היו הגננות שלהם מחמיאות לעוגה בצורה מוגזמת, וכך היו ילדי משוכנעים כי העוגה שנאפתה עבורם היא היפה בעולם!
לנכות זו יש גם כמה יתרונות , למשל, פעם, שבני היה בצבא, יצאה לי עוגת תפוחים טעימה כי במקרה לא שכחתי להוסיף סוכר ובטעות הכפלתי את כמות האגוזים. העוגה שוגרה ישר לקורס, בני סיפר לי שהעוגה קצרה הצלחה עצומה ומלאה אותו בגאווה. נו, מה הפלא?, חבורת גברברים בקורס חובלים, שלא טעמו שבועיים אוכל ביתי, לא יתענגו על עוגה בחושה מתוקה שבתוכה קצוצים כמה תפוחים וטונה אגוזים?
מעולם לא התנדבתי "להכין עוגה". מבצע שכזה היה דורש ממני להכין לפחות שלש עוגות "טיוטה" עד שהמוצר הסופי היה מתקרב לצורה סבירה של עוגה
ואם כבר משהו מצליח, ומביאים אותו לארוחה משפחתית, ההפתעה היא כה גדולה עד כי כולם סקרנים לטעום מהיצירה. והמחמאות, יותר מאשר על התוצאה, הן על המאמץ .
גיסתי שתחייה, סופר וומן, בשלנית ואופה סידרתית. בכל יום שישי תמצאו על שולחנה לפחות חמישה סוגי עוגות תוצרת עצמית. הכישרון הנדיר שלה כל כך מובן מאליו למשפחתה, שתעז שבוע אחד להכין רק שתי עוגות ונכדיה לא יפסיקו לקטר. ואילו אני, כשאני מכינה פעם ביובל עוגה, שטעמה סביר, כולי מוצפת בתשבחות ומחמאות!
ברוח הזמן והגיל הוספתי נימוקים בריאותיים לעובדה שאינני אופה. וכשאני מארחת אני מטיפה לתזונה בריאה נטולת רעלים לבנים (סוכר, קמח וחמאה), ואורחי מסתפקים בעוגיות קווקר מקמח מלא נטולות סוכר וחמאה – מתכון בטוח לשמירה על דיאטה וגם לשמירת העוגיות כקישוט על המדף.
בכלל, הכנת עוגיות היא מתכון להימנעות מכישלונות סדרתיים, מאז שניצה נתנה לי את המתכון שלה אני נחשבת למומחית בהכנת עוגיות שומשום, הדורשות שלשה מצרכים (אם לא שכחתי משהו) , קערה אחת ומזלג לערבוב, וחוץ מאשר לשרוף אותן, כמעט ואי אפשר לפספס בהכנה. מי שטועם את העוגיות משוכנע שאני קונדיטורית מהמעלה הראשונה.
מתכון לעוגיות שומשום של ניצה
חצי כוס סוכר חום
שתי כפות שמן
1 ביצה (לא גדולה
2 כוסות שומשום
½ כפית קנמון
קליפת לימון מגוררת
מערבבים הכל ביחד בעזרת כפית יוצקים מהתערובת עוגיות על נייר אפיה.
הכי חשוב: זמן אפיה קצר, חום 175 כ 10 -12 דקות
אני נוהגת לעמוד ע"י התנור בהיכון, אחרי שהצלחתי לשרוף כמה תבניות של עוגיות
ובהזדמנות חגיגית כאשר אכין אותן, אצרף גם צילום למזכרת.
אמא היתה שוקלת ומודדת בקפדנות את החומרים לעוגות וטענה, שאפיה היא "מדע מדויק" ואני, כאנטי תזה, תמיד התעקשתי לאלתר, לשפוך "כמה שנכנס" ובאופן קבוע לשכוח להוסיף מצרך זה או אחר. התוצאה - עוגות, שדמו לפיתות מתוקות.
תמיד טענתי, שהעוגות ש"אופה" העזר כנגדי, הרבה יותר טעימות ומוצלחות , ומה פלא? כאשר הן נקנו מדי יום שישי במיטב הקונדיטוריות של מחנה יהודה.
ילדי התרגלו לעובדה שעוגות יום ההולדת שלהם היו תמיד בצורת דובי המורכב משתי עוגות עגולות (תודה לרות סירקיס), שטונה של קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות מטשטשות את חוסר הסימטריה והטעם התפל. בכדי לא לפגוע באם ובילד היו הגננות שלהם מחמיאות לעוגה בצורה מוגזמת, וכך היו ילדי משוכנעים כי העוגה שנאפתה עבורם היא היפה בעולם!
לנכות זו יש גם כמה יתרונות , למשל, פעם, שבני היה בצבא, יצאה לי עוגת תפוחים טעימה כי במקרה לא שכחתי להוסיף סוכר ובטעות הכפלתי את כמות האגוזים. העוגה שוגרה ישר לקורס, בני סיפר לי שהעוגה קצרה הצלחה עצומה ומלאה אותו בגאווה. נו, מה הפלא?, חבורת גברברים בקורס חובלים, שלא טעמו שבועיים אוכל ביתי, לא יתענגו על עוגה בחושה מתוקה שבתוכה קצוצים כמה תפוחים וטונה אגוזים?
מעולם לא התנדבתי "להכין עוגה". מבצע שכזה היה דורש ממני להכין לפחות שלש עוגות "טיוטה" עד שהמוצר הסופי היה מתקרב לצורה סבירה של עוגה
ואם כבר משהו מצליח, ומביאים אותו לארוחה משפחתית, ההפתעה היא כה גדולה עד כי כולם סקרנים לטעום מהיצירה. והמחמאות, יותר מאשר על התוצאה, הן על המאמץ .
גיסתי שתחייה, סופר וומן, בשלנית ואופה סידרתית. בכל יום שישי תמצאו על שולחנה לפחות חמישה סוגי עוגות תוצרת עצמית. הכישרון הנדיר שלה כל כך מובן מאליו למשפחתה, שתעז שבוע אחד להכין רק שתי עוגות ונכדיה לא יפסיקו לקטר. ואילו אני, כשאני מכינה פעם ביובל עוגה, שטעמה סביר, כולי מוצפת בתשבחות ומחמאות!
ברוח הזמן והגיל הוספתי נימוקים בריאותיים לעובדה שאינני אופה. וכשאני מארחת אני מטיפה לתזונה בריאה נטולת רעלים לבנים (סוכר, קמח וחמאה), ואורחי מסתפקים בעוגיות קווקר מקמח מלא נטולות סוכר וחמאה – מתכון בטוח לשמירה על דיאטה וגם לשמירת העוגיות כקישוט על המדף.
בכלל, הכנת עוגיות היא מתכון להימנעות מכישלונות סדרתיים, מאז שניצה נתנה לי את המתכון שלה אני נחשבת למומחית בהכנת עוגיות שומשום, הדורשות שלשה מצרכים (אם לא שכחתי משהו) , קערה אחת ומזלג לערבוב, וחוץ מאשר לשרוף אותן, כמעט ואי אפשר לפספס בהכנה. מי שטועם את העוגיות משוכנע שאני קונדיטורית מהמעלה הראשונה.
מתכון לעוגיות שומשום של ניצה
חצי כוס סוכר חום
שתי כפות שמן
1 ביצה (לא גדולה
2 כוסות שומשום
½ כפית קנמון
קליפת לימון מגוררת
מערבבים הכל ביחד בעזרת כפית יוצקים מהתערובת עוגיות על נייר אפיה.
הכי חשוב: זמן אפיה קצר, חום 175 כ 10 -12 דקות
אני נוהגת לעמוד ע"י התנור בהיכון, אחרי שהצלחתי לשרוף כמה תבניות של עוגיות
ובהזדמנות חגיגית כאשר אכין אותן, אצרף גם צילום למזכרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה