ושוב היה זה צילום שהתפרסם באתר "צפתמונות" שעורר את
סקרנותי, בייחוד משך את תשומת ליבי הכיתוב "חג הפרחים".
בצילום אנו רואים קבוצת תלמידות לבושות לבן, זרים על ראשן וטנא בידן. מלווים אותן קבוצת בוגרים כנראה המורות והמורים. לבושם והופעתם שונה מצילומים של מוסדות
לימוד תורניים בצפת משנים אלה.
לאחר שחיפשתי את הסיפור שעומד מאחורי הצילום, פתר את התעלומה ד"ר שמואל הר נוי מנכ"ל
המכללה לשעבר. בינגו היום - ערב שבועות!
קבלו סיפור מלפני 106 שנים, שהחל בל"ג בעומר ונמשך עד שבועות.
הודל פישמן, לימים עדה מימון, נולדה בבסרביה
לאלימלך פישמן, שהיה תלמיד חכם וסופר סת"ם ולבאבע גאלדע פישמן, והיתה אחת
מתשעת ילדיהם.
המשפחה נמנתה על צאצאי הרמב"ם זו הסיבה שהיא ואחיה יהודה שינו את
שמם מפישמן למימון .
כבר בנעוריה גילתה פעילות ציונית ענפה. בשנת 1913 עלתה ארצה ולאחר שנה נשלחה מטעם "מרכז
המורים" לפתוח בית-ספר
לבנות בצפת וללמד בו.
בשל הרקע התורני שממנו באה, והיותה שומרת מצוות, נראה היה שתתאים להוראה בעיר שרוב רבניה התנגדו ל"שקולס" ולחינוך
בנות בפרט, ותוכל למשוך את בנות משפחות הישוב הישן
למעגל של חינוך עברי וכללי. עדה בקשה
מחברתה פרומה מקלר שהיא מתארת אותה "כבעלת השכלה רחבה ושכל רב" ויחד הן
עולות לצפת ומשתכנות "בבית
עתיק שקירותיו מטו ליפול" כלשונה . בקומה הראשונה היה חדר ששימש
ככיתת לימוד ובקומה השנייה קבלו חדר למגורים, שרהיטיו ארגז וכמה קרשים בלבד. מה שפיצה על עליבות החדר היתה לדבריה שקיעה
שהקסימה בשלל צבעיה והר עצמון שנשקף במלוא
הדרו. (כך כונה הר מירון בפי הצפתים שנים רבות).
יוזמי בית הספר היו מר קרניאל מנהל בנק אפ"ק בצפת וחברי ה"מכבים הקדמונים שקבלו את ברכתם ותמיכתם של המפקח
והמחנך מר וילקומיץ, שהקים את בית הספר העברי במושבה ראש פינה הסמוכה.
לבית הספר נרשמו רק 20 בנות ולאחר ברור
קצר הובהרה הסיבה כפי שכתבה במכתבה "רובם
המכריע של ההורים מוסרים את בנותיהן ללמוד בבית הספר של המיסיון ומאה וחמישים
מבנות צפת מתחנכות ע"י בנות ישו וארוסותיו".
עדה מימון לא חששה להצליף בהנהגה הצפתית ואף מפרסמת מאמר בעיתון "החרות
ירושלים" ובו מבקרת קשה את ההנהגה הרבנית בצפת שמפקירה את בנותיה לחינוך המיסיון. במכתביה היא לא חוששת לבקר את שיטת
החלוקה, את האווירה החברתית שגרמה, ומתארת את הילדים "הגדלים ללא תורה וללא דרך
ארץ לא לאלהים ולא לאדם׳"
אך בזה לא תמה מחאתה נגד הרבנים בצפת, באותה שנה רצתה להשתתף בחגיגות ל"ג בעומר
במירון אך משנת 1911, שבו קרס קיר וקבר תחתיו חוגגים, נאסר על נשים להשתתף
בחגיגות. לטענת הרבנים נוכחות הנשים בהילולת ל"ג בעומר היא שגרמה לאסון. עדה
שכנעה את חברתה פרומה ואת בתו של מר קרניאל להגיע למירון ולהשתתף בחגיגות כפי
שנהגו הנשים לעשות בעבר. על כל צרה שלא תבוא צרפו שלושה בחורים צפתיים שישמרו
עליהן, הגעתן עוררה שערורייה, הרבנים זעקו גוועלד, אך הן נשארו עם החוגגים ומאותה
שנה בוטל החרם על השתתפות נשים בחגיגת ל"ג בעומר. למרות חששו של וילקומיץ
שבשל המאמר ייסגר בית הספר, וכנראה גם בשל ייחוסה המשפחתי של עדה, בית הספר המשיך לפעול.
הצילום, שנמצא בארכיון בית הספר
"מעינות" צולם באסרו חג של שבועות,תרע"ד 1914,
עדה עזבה את צפת לאחר שנה והפכה לאחת הנשים שלחמו בעד שיווין זכויות
פוליטי לנשים ביישוב העברי, ולימים אף הפכה לחברת כנסת. בד בבד עם הרעיונות המהפכניים שלה היא המשיכה
לשמור על אורח חיים דתי.
עדה מימון ויקיפדיה עדה מימון ויקיפדיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה