אני מתעוררת מוקדם. כמנהגי. בחוץ עדיין נשמרה צינת הלילה , עוד מעט השמש תעלה ויהיה חם. אני יושבת בחצר, התאנים בעץ הולכות ותופחות על הרצפה פזורות הרבה תאנים בוסר, שהתאנה הנשירה.
כוס קפה. אני עוצמת את עיני ומקשיבה לציקדות. הן נשמעות כמו הבובוזלות של המונדיאל, אלו צלילים חדשים בחצר שלנו. לא זכורות לי ציקדות משנה שעברה.
חשבתם פעם שהבובוזלות נשמעות כמו ציקדות? . כמה אנשים עדיין שומעים ציקדות?זוג יונקי הדבש משתעשעים להם, אף פעם הם לא מתעייפים, הקן שלהם היה מעל חלון חדר השינה שלנו , ויום אחד הם הפסיקו להגיע לשם, כנראה הגוזלים פרחו להם מהקן והם עברו דירה. אבל הן עדיין מפזזות להן בין הענפים.
שלשום נשרף הוואדי למטה, שריפה גדולה. מכבי אש, אמבולנסים משטרה, הגיעו אפילו מטוסי כיבוי. זו היתה אטרקציה בשכונה, כל בחורי הישיבות הניחו תלמודם, יצאו לטיילת עלו על הגגות וצפו בנעשה. אקשן.
מסכנים כל הנחשים, החרקים והג'וקים שנשרפו שם.
עדין יש ריח של אפר באוויר. אני מקווה שהרוח תפיג אותו.
בלילה ראיתי גחלילית. שהייתי קטנה הן היו הפנסים של הגמדים שבאו לבקר אותי מידי לילה. עד שיום אחד הם לא הגיעו יותר. נעלמו הגמדים ואיתן נעלמו גם הגחליליות.
הגחלילית מאתמול נראתה כמו עינית של מכשיר אלקטרוני. חשבתי לעצמי איך דברים בטבע מקבלים דימויים מעולם האלקטרוניקה.
מעניין אם הנכדים שלנו יראו בעוד שנים גחליליות אמיתיות, או רק עיניות של מכשירים אלקטרונים.
מרחוק נשמע הרעש העמום של הכביש, הרעש עולה בגלים ומזכיר את נהמת הים. תמיד אני אומרת שאצלנו בחצר שומעים את הים. למרבה הפלא הרעש הזה מרגיע אותי. אני מתגעגעת לים.
בגינה יש קמילה והתחדשות, החורשף שסיפק לנו גבעולים למילוי – מעדן ששמור לפסח, קמל. התפרחת הסגולה שלו מרהיבה, אך היא הולכת וקמלה, מלאה בחרקים קטנים שהפכו אותה לבית, מפזרת את זרעיה לשנה הבאה.
לעומת זה, הגפן כבר תלתה את האשכולות , עדיין בוסר, עוד שבועיים נתחיל ליהנות מהסולטנינה הקטנים והמתוקים. הגפן מספקת לנו את האשכולות האלה בקמצנות. כל שנה כמה אשכולות. שיישאר טעם של עוד. אין בשום שוק ענבים עם טעם כזה, בלי דישון, כמעט ללא השקיה. התמצית של הטעם הטוב. מעט ומשובח.
אני מקפיאה את הרגעים האלה, מנסה לשמור אותם. מודעת לזמן שחולף כל כך מהר, מודעת לעובדה שכל זה יכול להימחק ברגע.
השריפה בוואדי
גפן הסולטנינה
פריחת החרשוף 
גיסתנו. אהבתי מאוד את התאור של אשמורת הבוקר. חוויה מוכרת לי מחצר המשק שלנו.
השבמחקעצמונה יקרה, איזה כיף שיש לנו טבע שכזה, תודה לבורא עולם!
השבמחקיפים הרגעים שהקפאת. זה בירושלים?
השבמחקאני מכירה ציקדות מארהב. בארץ עוד לא שמעתי. לפחות לא כמו שם, שפתאום עץ שלם נשמע כמו וובוזלות ואחכ נרגע. רק בקיץ.
השבמחקמאיפה התמונות האלה?
חוייה דומה בנוף שונה.
השבמחקבירושלים עיר הקודש!
השבמחקתודה תודה
השבמחקגם אצלנו הציקדות חדשות, אולי מחווה הזדהות עם האולימפידה.
השבמחקאולי "עשו עלייה" לעיר הקודש?
תארת מאוד יפה את המתרחש,
השבמחקאני בד"כ מאחרת לקום ,אך לעתים שומעת בחמש בבוקר בדיוק
את שיחת הציפורים הראשונה לקראת הבוקר המגיע ...(:
תיאור מקסים. חבל שסיימת במשפט שלילי...
השבמחקכנראה שזה חלק מהשימור של העידן המודרני. בעוד שהארכיאולוגים עסוקים בעבודתם, תפקידנו הוא לשמר את הטבע הפשוט והמיוחד שלנו...
השבמחקרואה שחורות...
השבמחק