יום רביעי, 25 במרץ 2015

נקיון בבית נקיון בראש.

בימים אלה אני נתקפת באטרף הניקיון, למרות שכל שנה אני מצהירה שהשנה אני לא.
זה משהו שאינו בשליטתי, חזק ממני, כנראה משהו גנטי שטמון בצד הספרדי שבי, המחובר לשלשלת של נשים  חולות ניקיון.
 וכך אני מוצאת את עצמי פותחת ארונות ומגרות וממינת, ומאווררת, ומאבקת ומנערת וכל מדף שמתרוקן, שקית שמתמלאת ומיועדת למסירה/זריקה, ממלאת  את ליבי אושר.
ולמרות שאני נעזרת בכל מה שהטכנולוגיה יכולה להציע, שואב עוצמתי ומדיח ומטאטא מסיליקון וסמרטוטים מפייבר, ומברשות הייטק ושאר חארטות, ובכל זאת אני בטוחה שלסבתות שלנו היה הרבה יותר קל, פשוט כי הן ידעו את סוד הצמצום.
כי מה בסך הכל היה להן בבית? מיטה לכל ילד(במקרה הטוב), ארון בגדים אחד שהספיק לכל המשפחה, כורסא ופוטל בסלון, קצת ספרים על המדף ומטבח קטנטן שאלוהים יודע איפה שמו את כל הצלחות לעשרים  סועדים בחגים. הבית של סבתי היה חף מכל חפץ מיותר, כי היה צריך מקום לשמונה ילדים
וכך, כל שנה, אני עושה ניקיון פסח ובעיקר חשבון נפש, ושואלת את עצמי איך איך הצטברו בארוני  בגדים שלא נלבשים, ואיך אחרי שסוף סוף הילדים גדלו  ואחרי שאת הצעצועים והספרים העברתי הלאה לצעירים חדשים במשפחה, אני מוצאת את עצמי עם ״חדר נכדים״ מלא צעצועים, ספרים חומרי יצירה, קוקיות, ובגדים רזרוויים לכל גיל ולכל מין, בזמן שהנכדים בכלל מעדיפים את הטאבלט
ובמטבח אני מוצאת את עצמי עם סט חלבי וסט בשרי וסט ליום חול, וקערות וקופסאות, אבל בסופו של דבר כשיש הרבה אורחים הכי נוח זה כלים חד פעמיים.... 
ויש לי קופסא מלאה בתכשיטים וקשקושים בשקל שמעולם לא ענדתי אבל שומרת לנכדה כי אולי כשתגדל הם יהיו וינטאג'.
ויש לי מגרה מלאה בשאריות של תחביבים שאני סוחבת אותם כבר 30 שנה. צבעים ומכחולים, וחרוזים וחוטי רקמה וחוטי סריגה ומסרגות שקבלתי בירושה, ואת כולם חבל לזרוק כי אולי יגיע רגע שבוא אחליט לחזור לצייר, לסרוג , לרקום, ולרקוד.
שאלוהים יעזור, מי צריך את כל זה?? לרגע נדמה לי שפתחתי סניף של "מקס סטוק" בבית.
 אז כמו כל פסח, יש את הניקיון של הבית, אבל לא פחות ניתנת לי ההזדמנות לבחור בין הטפל לבין העיקר, בין החשוב למיותר, בין  האגירה לנתינה, בין לאחוז ובין לשחרר. בין העבדות לחפצים והשחרור מהם
אז קדימה, לעבודה. בכייף.

נמצא בבלוג  farmmade.com



יום שני, 22 בספטמבר 2014

איך אתם רוצים את "השנה טובה" שלכם?

כשהייתי ילדה, אחותי ואני היינו הולכות לדוכן ה"שנות טובות" שנפתח במיוחד לקראת החג ומקדישות שעות לא מעטות  לבחור גלויה מתאימה לכל אחד ואחד.
לסבא וסבתא בירושלים היינו בוחרות את המפוארות ביותר, בדרך כלל בחרנו כאלה שהיה מצויר עליהן הכותל המערבי עם יהודי עטוי טלית תוקע בשופר, להזכירכם, זה היה לפני מלחמת ששת הימים, וכמובן היה בזה מסר.
לדודות הרווקות היינו בוחרים איגרות שיש בהן ציור של לב, ובתוכו נראה זוג מאוהב, ומסביבם יונים ושושנים וכמובן עם המון זהבים והיינו מוסיפות ברכות למציאת חתנים טובים.
לדודים והדודות הנשואים, בחרנו, איך לא, כאלה עם ציורים של תינוקות ורדרדים ומתוקים, לבושים תכלת וורוד. בימים ההם היה מקובל לברך את הזוג הצעיר שיזכו במהרה לפרי בטן, שלא כמו היום, שברכה כזו נחשבת להתערבות חסרת נימוס...
לדודים המתבגרים שלחנו אגרות שבהן נראו חיילים אמיצים האוחזים בדגל וברובה, או רכובים על טנק או מטוס.
היינו כותבות את הברכות בכתיבה תמה, עם הרבה כוונה, מוסיפות עוד פרח או ציור קטן אישי.
בטקס חגגי מכניסות למעטפה,  מבקשות מאימא שתכתוב את הכתובת בכתב של גדולים, מלקקות את הבול ומדביקות אותו בדיוק במקום הנכון והכי כייף היה לשלשל אחת אחת בתיבת הדואר בפינת הרחוב. 
לא פעם התקשינו להיפרד מהגלויות וחיכינו בכיליון עיניים לאיגרות הברכה שתבואנה כתשובה.
כנערה, דחיתי מעלי את המנהג, וכמובן גם לעגתי לציורי הקיטש. אחר כך הסתפקתי בהרמת טלפון לקרובים. עד שהגיע המחשב.
אני חייבת להודות שגם אני מאד אוהבת לקבל אגרות ברכה וירטואליות מחברים, ובמיוחד כאלה שהוכנו ע"י השולח. שלא לדבר על אגרות מהנכדים שהכינו בגן. 
מודה ומתוודה שאני די נהנית להכין ברכה, זו הזדמנות לתרגל קצת עיצוב, ולדחוף תמונות של הנכדים, ולהיות קצת סנטימנטליים, וגם אם הברכה קצת קיטשית, אני סולחת לעצמי, ומתכוונת לכל ברכה שאני שולחת לכם. מכל ליבי.  
שנה טובה מכל הלב

                                                  אגרת מהתקופה שבה עדין נשקף נוף של שדות מהמרפסת
 

                                         רכבת האיחולים מהגולה.



                                                  זוכרים את תקופת ה "וולוו וילה" 



                                                             מי היה מעז לשלוח היום אגרת כזו...

יום רביעי, 25 ביוני 2014

דרושה יחידת חילוץ , דחוף!

10:20 טלפון ממספר חסוי: בוקר טוב, מדברת הלה מהוט מה שלומך?
אני: טוב מאד, מה את רוצה?
מספר חסוי: ראינו שהתנתקת מהוט אפשר לדעת למה
אני: לא רוצה כבלים.
מספר חסוי: אבל בכל זאת יש לנו כמה...
אני : חבל על הזמן, אני לא מעוניינת. ולא רוצה להמשיך את השיחה.
ניתוק
10:41 מספר חסוי: שלום, אני ארז משרות לקוחות של הוט
אני:  שלום ארז, אם אתה מהשרות, להזכירכם שהנציג שהיה אמור לאסוף את הציוד לא הגיע. גם לא טלפן.
מספר חסוי: אז אם הציוד עדין אצלך , אז אולי תתחברי שוב?
אני: ממש לא מעוניינת וגם לא מוכנה להתחיל להסביר לך למה. בבקשה לא להתקשר יותר.
ניתוק
10:48 מספר חסוי: שלום אני גלעד, מבקרת שרות של הוט.
אני: אם אתם רוצים לחבר אותי שנית , אני לא מעוניינת, 
מספר חסוי: אני מהבקרה, ומבין שבעצם המנותקת היא אימך. 
אני: נכון, היא אשה מבוגרת ולא יכולה להתמודד בעצמה עם הטרטורים שלכם. 
מספר חסוי: ומה איתך, האם את מנויה שלנו?.
אני: לא, תרחק נפשי.
מספר חסוי: אבל יש לנו כמה הצעות בשבילך
אני :על גופתי המתה, לא מעוניינת. תשקיעו בשרות הלקוחות שלכם, חבל לבזבז את זמנכם עלי. 
ניתוק
10:50 מספר חסוי: שלום אני גלי משרות לקוחות של הוט
אני: סליחה, הודעתי כבר לארבעה נציגים לפניך, שאני לא מעוניינת, אמא שלי לא מעוניינת, בעלי לא מעוניין. הנכדים שלי לא מעוניינים, הטלפונים שלכם הפכו מטרד. נא לא להתקשר יותר
מספר חסוי: האם עברת ליס?
אני: למרות  שזה ממש לא עניינך, לא עברתי. אין לי כונה להמשיך את השיחה. 
ניתוק
10:54 מספר חסוי : שלום אני גלעד מנהל בחברת הוט הייתי..
אני : שמע אדון מנהל, סוף סוף מנהל!, אולי אתה יכול לעשות משהו בכדי להפסיק שיתקשרו אלי ? 
חסוי: אנחנו מעוניינים לדעת למה התנתקת אולי נוכל לעשות...
אני : תראה, עוד טלפון אחד כזה ואני מתקשרת למשטרה להגיש תלונה. על הטרדה טלפונית.
ניתוק
 11:24 (אני באמצע קניות בסופר,נתנו לי כמה דקות של מנוחה.)
ואז  טלפון ממספר חסוי: שלום מדבר ... 
אני בצעקה: נציג חברת הוט! דיייי !!!! לא רוצה לשמוע מכם! תרדו ממני! לא רוצה כבלים ! הולכת להתלונן במשטרה!  
ניתוק
(כמה זוגות עיניים מביטות בי ברחמנות. ״מחברת הוט״, אני מתנצלת. )
11:29 : שלום מדבר ארז.... 
אני : מחברת הוט, דייי!!!  אני שואגת, שרפתי את הטלוויזיה, אשפזו אותי בבית משוגעים, חזרתי בתשובה , תרדו ממני לא רוצה כבלים!.
ניתוק 
(אני עוד בסופר ויש לי כבר כמה מעודדים מהצד)
11:40 טלפון ממספר חסוי : שלום אני שלומי משרות..
אני: תשמע שלומי, אתה והמנהלים וכל נציגי השרות, שיגעתם אותי היום. כל השיחות מוקלטות, אני הולכת להגיש עכשיו תלונה במשטרה. אתם מטרידים אותי. אני דורשת להוריד אותי מהרשימה שלכם.
מספר חסוי: אבל אולי בכל זאת תשקלי להתחבר שנית לכבלים 
אני: לא מעוניינת. בקרוב תקבלו מכתב מעו״ד . הכל מתועד.
ניתוק
13:00. (אני שומעת בחדשות שחברת הוט נקנסה ב 1300000 ש״ ח בשל רשלנות בטיפול בלקוחות.)
אני: ישש!!!! .מזל שהתנתקתי, הרי ממילא חברת הוט תגלגל את הקנס על המנויים הפראיירים שלה.
14:20 מספר חסוי: שלום מדבר שמעון מהוט, 
אני: כן שמעון מה אתה רוצה?
מספר חסוי : מה שלומך?
אני, קדימה שמעון, מה אתה רוצה?
מספר חסוי: ראיתי שהתנתקת מ.. 
אני: תשמע שמעון, שלומי היה טוב, אם לא הייתי מקבלת היום 10 טלפונים מהנציגים של הוט. בבקשה עזבו אותי, הורידו אותי מהרשימה, עופו לי מהטלפון, לא רוצה כבלים, אין לי טלויזיה, 
 זו שעת מנוחה, למה אתם מטרידים? חפשו לכם קליינטים אחרים. אני שונאת טלוויזיה ובמיוחד שונאת את חברת הוט... 
ניתוק
14:50 : אני מתקשרת 100: "שלום משטרה, אני רוצה להגיש תלונה על הטרדה טלפונית."
התורן: מה העניין?
אני: שמע, היום קבלתי בין השה 10:20 ועד עכשיו כ11 שיחות מחברת הוט שמנסה לשכנע אותי להתחבר לכבלים. אני לא יכולה יותר. בבקשה תעזור לי. 
תורן: כן, גברתי. מוכר לי. את לא הראשונה. יש לנו הנחיות מה לעשות בפניות כאלה. תתקשרי למועצה הישראלית לצרכנות, הם יעזרו לך. ומוסר לי מס טלפון. 
14:58 : טלפון ממספר חסוי: שלום עצמונה, מדבר רוני ..
אני : ..מהוט. שלומי מצוין. תשמע רוני, אין לי שום עניין להתחבר להוט בשום צורה ודרך ובשום תנאי אפילו לא בחינם. שמע רוני, אתה לא אשם, אני מציעה לך לקחת את הרגלים שלך כמה שיותר מהר ולחפש לך עבודה אחרת כי בקרוב אתה והחברים שלך תזרקו לרחוב ואפילו את המשכורת ותשלומי הפנסיה שלכם לא תקבלו. ואם יש לך מניות בחברה הזו , תוציא, תברח! אני מציעה לך לומר את זה גם ל12 נציגי המכירות שלא הפסיקו להתקשר אלי כל היום. שמע רוני, לא רוצה לקלקל לך את המצב רוח, אבל רוצה רק לספר לך, שאתה, קרוב לודאי,  משתכר משכורת מינימום, לפי שעות, ואילו המנכ״ל שלך, אילן צחי, מרוויח למעלה מ100,000 ש״ח לחודש, ושתדע גם שהמנכ״ל הקודם של הוט, הרצל עוזר , יצא עם בונוס  של 450,000 ש״ח, רוני, איזה בונוס אתה מקבל על כל לקוח חדש? 10 ש״ח?
 ואותו הרצל עוזר המנכ״ל לשעבר, עכשיו הוא יו״ר הדירקטוריון של הוט. ורוני, יש לך מושג כמה מקבל  יו״ר דירקטוריון של הוט? 
 והדודבן בקצפת של הוט, האיש שממש ״מצטיין״ בתפקידו, הוא כמובן שימי עזר, שהוא מנהל מערך השרות. בחור נאה, שמשתכר לגמרי לא רע, אבל בינינו, רוני, כולם יודעים,ואני מניחה שגם אתה יודע, שלחברת הוט  בעצם אין בכלל מערך שירות לקוחות!. 
וכדאי שתדע רוני, ששקל אחד לא יורד ממשכורות הבכירים של הוט לשלם את הקנס של 1,300,000 ₪ שחברת הוט קבלה. קרוב לודאי שכבר ימצאו דרך לכווץ לך ולחבריך לעבודה את המשכורת, או התנאים. במקרה הטוב יגלגלו את זה על גב המנויים הפראיירים של הוט.
אז, אתה שומע אותי רוני, זו החברה,שאתה המסכן, עובד בה. 
גם החברה הזו עדיין לא שמעה שהחליפו את הדיסק , שהשיטה הישנה כבר לא עובדת, כדאי שמשהו יספר גם לבכירה, שימיה ספורים!.
אז ברח רוני, ברח. 
טוב, רוני כבר מזמן סגר לי את הטלפון בפרצוף.
אבל לפחות שאתם תדעו. 
 השעה 23:05 - עד כה יש שקט,
                                         צילום: shuterstock , כלכליסט
* הכל נכון. חוץ משמות נציגי השרות, כולם אגב נשמעים די נחמדים. אני פשוט מרחמת עליהם. 
• נתוני השכר של המנהלים מתוך עיתון גלובס 14.4 2014 



יום רביעי, 28 במאי 2014

יום ירושלים תשע"ד

משום מה הפך יום ירושלים בתקשורת ליום פולמוס וויכוח והתנגחות פוליטית. מחלק מהמרואיינים היהודים אני שומעת,  שיום זה הוא עבורם כמעט יום אבל.   
משיח מכובד על עתידה של ירושלים, עיר מעורבת וקונפליקטואלית, על הדרכים שיש להתמודד עם המתחים והאתגרים בהיותה עיר מעורבת, אני שומעת אין ספור דיבורים על היותה של מדינת ישראל למדינת אפרטהייד. 
תגידו השתגעתם?
אולי ראוי ביום זה לראות את השינויים האדירים והחיוביים שעברו על העיר ״בשנות הכיבוש הישראלי״?? 
האם באמת יש כאן מישהו שמתגעגע לחומת הבטון שחצתה את העיר בשכונת ממילא? 
האם יש מישהו שמתגעגע לימים שעלינו על הר ציון וחיפשנו את הזוית המיוחדת שמשם ראינו איזה מטר מרובע של הכותל?
האם מישהו מתגעגע לחזור להזנחה, הלכלוך של העיר העתיקה לפני ה״הכיבוש״?
אולי יש מי שמתגעגע  לירושלים הנשכחת של ימי הטורקים בלי שום תשתית סניטרית, ותכנונית.  
האם מישהו מתגעגע לפרובנציליות של ירושלים המערבית לפני 67? ,
או אולי רוצה לחטוף כדור מצלף ירדני כשיעבור  ברחוב שבטי ישראל? 
אין לי ספק שגם לא מעט מתושביה  של העיר המזרחית, שמסתובבים בחופשיות ברחוב יפו , עורכים בה את קניותיהם, יושבים בבתי הקפה האופנתיים ומשוחחים בערבית-ישראלית,  לא היו רוצים.
בטח גם לא בעלי העסקים בעיר העתיקה, שמחזיקים אצבעות, שחלילה לא יחטוף את ה ג׳ננה איזה מטורף ויהרוס  את הדו קיום העדין ואת העסקים. או איזה פוליטיקאי מסית שיחרב את הכל. 
מי שרוצה להחזיר את הגלגל בחזרה כנראה לא היה בירושלים בשנים האחרונות.
הגיע הזמן שנודה בלי בושה, שירושלים מזה אלף שנה, תחת ריבונות ישראלית,   לא היתה יפה יותר ,פלורליסטית יותר, קוסמופוליטית יותר וגם צודקת יותר .
וגם לא בושה לומר שלאחר אלפיים שנות כיסופים ירושלים חזרה להיות בירת העם היהודי 
ותפסיקו לראות רק שחור בעיניים. 
אולי זה נדוש, אבל היום יותר מתמיד פשוט אין לנו ארץ אחרת. 





יום שישי, 2 במאי 2014

קטע קטן ואישי ליום העצמאות

ב 17 לאפריל אבי עדין היה בשבי הבריטי במחנה המעצר באפריקה, בשל פעילותו המחתרתית באצ״ל.  
חמש שנים הועבר  בין מחנה שבי למשנהו, והשתתף בכמה ניסיונות בריחה.
ביום  ה 17 לאפריל 1948, במחנה המעצר גילגיל שבאפריקה,הוא כתב אגרת למשפחתו בצפת.
הקשר עם המשפחה נותק זה כמה חודשים, המשפחה הסתירה ממנו את מצבו האנוש של אביו החולה. הוא ידע על מצבה הקשה שבה נמצאת העיר, אך הוא לא ידע שבעת כתיבת האיגרת, צפת הרחוקה ממנו אלפי ק״מ, נמצאת כבר בראשית הקרב על קיומה.
כאיש שהאמין באקטיביזים, ושאהב את העיר בכל נימי נפשו, הוא חוזר וכותב, כפי שכתב גם במכתבים אחרים, שנקודת התורפה  שיש לנטרל לפני הכניסה לעיר, היא עין זיתים הערבית. כיבוש עין זיתים ירתיע את ערביי צפת ויוריד להם את המורל. בשעה שהמכתב עושה דרכו לארץ, כוחות הפלמ״ח כבשו  את עין זיתים.
שורות מהמכתב,  שבחרתי להביא לכם :
״בזמן מלחמה, האמונה בכוח העם קודם לכל. יש צורך בנשק ויש צורך בגנרלים אבל כל אלה, בלי האמונה בניצחון הכוח שלנו על כוח האויב, התבוסה כאילו כבר קיימת.." 
אגרת אחרונה זו שנשלחה מאפריקה, היא האיגרת היחידה שלא עברה צנזורה ע״י הבריטים. בתאריך זה הבריטים כבר ידעו כי הם עומדים לעזוב את הארץ וכנראה לא הקפידו על כללי ביטחון שדה. 
ב 15 במאי 1948 עזב הנציב הבריטי את הארץ. הסתיים שלטון המנדט לאחר כ 30 שנה.  
הבריטים עיכבו את שחרורם של אסירי המחתרות באפריקה, מחשש שאלה יזנבו בהם תוך כדי יציאתם...  
האסירים המשוחררים  הגיעו לארץ רק ב 9 ביולי 1948
איש לא ערך לכבודם טקס קבלת פנים.
ב 20 ליולי 1948, התגייס אבי לפלוגת הסיור (פלוגת הג׳יפים)  של גדוד 11 והשתתף בשחרור הגליל במבצע "חירם." 
זה קטע קטן ואישי שלי מיום העצמאות. 





 אגרת מאפריקה                                                 מכתב שחרור מהמעצר