מדי פעם עולה צילום של הבניין הזה, הגיע הזמן לספר עליו קצת. סבי וסבתי, חנה וזאב מתתיהו פרל, בני "הישוב הישן", האמינו בתורה בעבודה ביזמות ובחדשנות. בשנת 1934 החליטו להוסיף אגף חדש ל"מלון הרצליה" שאותו ייסדו בשנת 1929.
כאשר ביקרו בתל אביב ובחיפה התרשמו מהמבנים החדשים שנבנו בסגנון "הבין לאומי" שהושפע מאסכולת הבאוהאוס והחליטו שאת האגף החדש יבנו בסגנון חדשני זה. שילוב של מלון מודרני יחד עם אויר ואווירה הקסום של צפת, נראה להם מתכון בטוח למשוך תיירים.
את הבניין תכנן כנראה האדריכל ברזל, איש צפת שחי בתל אביב ונשבה ב"הסגנון הבין לאומי" הוא זה שכנראה תכנן גם את "מלון כנען" שבנתה שרה לוי על ההר. ביצוע התכנית נמסר לחברת "סולל בונה", חברת הבנייה הלאומית של היישוב היהודי בא"י, שהעסיקה עובדים ופועלים יהודים בלבד.
הבניין מייצג אלמנטים אופייניים של הסגנון שכבש את תל אביב. כולו סויד בלבן, המרפסות המעוגלות יוצרות תחושה של תנועתיות ומעקותיהן צבועות בתכלת, צבעים שהשתלבו עם צבע התכלת של בתיה הישנים של צפת, וחדר מדרגות מרווח עם חלון רפרפות לאורכו. חדרי המלון נחשבו מודרניים גם בעיצוב הפנים, לכל אחד מהם היתה מרפסת, והותקנה הסקה מרכזית, אולי הראשונה בצפת, בתקווה למשוך לעיר גם תיירות חורף. בשנים אלה הבינו המהנדסים את בעיית הסידוק בבתי הרובע היהודי והשקיעו בבניית יסודות חזקים וקירות איתנים.
יחד עם שיטת ה- "civil service" היעילה של שלטון המנדט, הגיעה עם חיילי הוד מלכותה גם תרבות השתייה. הבר שנפתח בקומת הכניסה של הבניין התברר כעסק כלכלי וציוני לא רע, וכידוע, כשנכנס יין יצא סוד - שעבר ישירות לחברי המחתרת, שילדיהם של זאב וחנה השתייכו אליה... בחג השבועות תש"ד 1944, האורחים הבריטים בבר לא העלו בדעתם שמנחם בגין ואנשי מפקדת האצ"ל שהיו מבוקשים ע"י הבולשת הבריטית, הסתתרו בבטחה בקומת המרתף מתחת לאפם.
בשנות השישים ילדיהם של חנה וזאב החליטו לפרק את השותפות בבית המלון שקבלו בירושה, אבי קבל את המבנה הזה אבל משום שלא רצה לעסוק יותר בעסקי מלונאות מכר את הבניין למעט חנות אחת בקומת הכניסה שם פתחה אמי, נצחיה פרל, את "משכית", שהיה הסניף הצפוני של מפעל "משכית" שהקימה רות דיין, לעבודות צורפות, רקמה, אריגה ועיצוב, שהתבססו על דגמים ומסורות שהביאו עולי עדות המזרח במטרה לשמר מסורות אלה, והפכו ברבות השנים לשם נרדף לאומנות ישראלית. ותיקי וותיקות צפת וודאי יזכרו את החנות המיתולוגית שהלבישה את נשות צפת והסביבה בבגדים מיוחדים ואיכותיים, בתכשיטים מקוריים עבודת יד ואת חפצי הנוי ממיטב האומנים הישראלים, שהיום הפכו לפרטי אספנות.
"משכית" נסגרה, והיום משמשת את חנות הספרים "סוכנות נדב". בחלוף השנים הבטנו בעיניים כלות איך הבניין הלך והוזנח. בעליו האחרונים, משקיע שרכש את רובו ועורר ציפיות כי יחזיר את יופיו של המבנה, השאיר אותו סגור כבר שנים רבות ללא שימוש, לאחרונה השמועה אומרת כי יש תקווה חדשה לשיפוצו.
זה סיפורו של הבניין שמביני עניין צופים כי יום אחד יהפוך למלון בוטיק או יחולק לדירות יוקרה בדיוק כפי שבניינים דומים בתל אביב קמים זה אחר זה לתחייה בתל אביב.
אני מזמינה את הקוראות והקוראים להעלות צילומים של בגדים וחפצים שנקנו ב"משכית"
האגף החדש של מלון הרצליה צפת, צילום מיקו שוורץ שנות השלושים המאוחרות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה