יום שישי, 2 במאי 2014

קטע קטן ואישי ליום העצמאות

ב 17 לאפריל אבי עדין היה בשבי הבריטי במחנה המעצר באפריקה, בשל פעילותו המחתרתית באצ״ל.  
חמש שנים הועבר  בין מחנה שבי למשנהו, והשתתף בכמה ניסיונות בריחה.
ביום  ה 17 לאפריל 1948, במחנה המעצר גילגיל שבאפריקה,הוא כתב אגרת למשפחתו בצפת.
הקשר עם המשפחה נותק זה כמה חודשים, המשפחה הסתירה ממנו את מצבו האנוש של אביו החולה. הוא ידע על מצבה הקשה שבה נמצאת העיר, אך הוא לא ידע שבעת כתיבת האיגרת, צפת הרחוקה ממנו אלפי ק״מ, נמצאת כבר בראשית הקרב על קיומה.
כאיש שהאמין באקטיביזים, ושאהב את העיר בכל נימי נפשו, הוא חוזר וכותב, כפי שכתב גם במכתבים אחרים, שנקודת התורפה  שיש לנטרל לפני הכניסה לעיר, היא עין זיתים הערבית. כיבוש עין זיתים ירתיע את ערביי צפת ויוריד להם את המורל. בשעה שהמכתב עושה דרכו לארץ, כוחות הפלמ״ח כבשו  את עין זיתים.
שורות מהמכתב,  שבחרתי להביא לכם :
״בזמן מלחמה, האמונה בכוח העם קודם לכל. יש צורך בנשק ויש צורך בגנרלים אבל כל אלה, בלי האמונה בניצחון הכוח שלנו על כוח האויב, התבוסה כאילו כבר קיימת.." 
אגרת אחרונה זו שנשלחה מאפריקה, היא האיגרת היחידה שלא עברה צנזורה ע״י הבריטים. בתאריך זה הבריטים כבר ידעו כי הם עומדים לעזוב את הארץ וכנראה לא הקפידו על כללי ביטחון שדה. 
ב 15 במאי 1948 עזב הנציב הבריטי את הארץ. הסתיים שלטון המנדט לאחר כ 30 שנה.  
הבריטים עיכבו את שחרורם של אסירי המחתרות באפריקה, מחשש שאלה יזנבו בהם תוך כדי יציאתם...  
האסירים המשוחררים  הגיעו לארץ רק ב 9 ביולי 1948
איש לא ערך לכבודם טקס קבלת פנים.
ב 20 ליולי 1948, התגייס אבי לפלוגת הסיור (פלוגת הג׳יפים)  של גדוד 11 והשתתף בשחרור הגליל במבצע "חירם." 
זה קטע קטן ואישי שלי מיום העצמאות. 





 אגרת מאפריקה                                                 מכתב שחרור מהמעצר

5 תגובות:

  1. תודה על הרשומה-רשימה! מתה מסקרנות לדעת מה שמך. הנה ירד גשם זלעפות אמש אור ל - 8 במאי, וזה היה בדיוק כמו שקרה לפני 66 שנים אור ל- 10 במאי, כשירד בצפת גשם חזק, בזמן ההתקפה השנייה על המצודה, ועל פי האגדות רעמה ה"דווידקה", ופחד נפל על ערביי צפת, לאמור: ליהודים יש בּוֹמְבְּ אטום, רעש אימים ולאחריו גשם... לא הייתי אז בצפת, הייתי עם הורי, אחותי ושניים מאחי, שהיו פעוטות, בדירה שלנו בחיפה. בצפת ביליתי לא פעם ולא יום אחד, בחופש הגדול, בחגים, שם התגוררו בני משפחה שלנו. שם המשפחה שלי מהבית הוא מַמַן. בצפת, התארחנו אצל בת דוד של אבי, ששמה היה מלכה אדרעי. לחנות של ברזל עלינו, אחותי ואני, כדי להישקל ולקנות ממתקים. נו, גלי את שמך!

    השבמחק
  2. כרמלה, שמי עצמונה בת משפחת פרל בצפת. כל השמות שהזכרת מוכרים לי.
    מודה לך על איזכור הגשם באותו תאריך.

    השבמחק
  3. קטע הסטורי מרתק...אני מניח שלך זה גם מרגש אישי ומריח אבא צביקה

    השבמחק
    תשובות
    1. עצמונה, תודה על הפוסט. מעלה זיכרונות מתקופת הילדות. אכן, כאשר אביך שב לארץ, לא נערכו טקסים, אבל השמחה בצפת הייתה גדולה. עד היום אני זוכר את שיחת היום בעיר: "דני חזר!".
      לתגובתה של כרמלה לכיש. סיפור "הדווידקה" (והגשם) אינו אגדה. משפחתנו מצאה, באותם ימים, מסתור במרפאה של "הדסה". שתי קומות מעלינו הוצבה הדווידקה. הרעש שהשמיעה היה גדול מאוד, ואנו - שוכני המקלט - "זכינו" לתוספת, סיד שנשר עלינו מהתקרה הרועדת. ואנו מיהרנו לצאת החוצה. אבל, בחוץ היה גשם שוטף...כשעלה השחר ראינו את המוני הערבים נמלטים מהעיר. כבר באותו בוקר סיפרו שכאשר שאלו ערבים למה הם בורחים, השיבו כי זרקתם "בומבת אל אטום".

      מחק
    2. טקסים לא נערכו כי הארץ היתה בעצומה של מלחמת העצמאות.
      אבא בטח לא ציפה לטקס, להיפך, אני חושבת שהצטער שלא השתתף בשחרור צפת. ביום שהגיע נסע קודם כל לפגוש את אביו ששכב על ערש דווי בבית חולים בתל אביב. ומשם לקרבות.

      מחק