יום שבת, 28 ביולי 2012

הוי, איזה בלאגן נהדר! רשמים מטקס הפתיחה של אולימפיאדה 2012


המופע היחידי באולימפיאדה, שאינני מוותרת עליו, הוא טקס הפתיחה. המשחקים בדרך כלל מעניינים אותי פחות. אז אם רוב העולם עסוק בפרשנות הספורט, אני עוסקת בפרשנות של טקס הפתיחה. הטקס הזה להערכתי עוד ישמש נושא למחקרים רבים. 
למרות הבלגאן הגדול, אני נהניתי מכל שנייה ומהאתגר להבין את ה"הצגה", אני מניחה, שחלק מכם אהב אותו וחלק פחות, אך דבר אחד ברור, הטקס היה משהו אחר, והוא הפך לציון דרך בהיסטוריה של טקסי הפתיחה באירועים רשמיים ועולמיים. הוא הצליח להצחיק אותנו כמו שהאנגלים יודעים לעשות, וזה לא קרה בשום טקס דומה.  
אנגליה הבינה מראש, שהיא לא תוכל להתחרות במופע המגלומני של הסינים, שהצליחו לביים המוני אדם, בדיוק מכני מרהיב ובלתי נשכח, שהתבסס על משמעת ותאום כמעט בלתי אנושיים. סין היא מדינה ממושמעת שיש לה מסורת של מפגני צבא ענקיים והפתיחה היתה המשך אומנותי מרהיב לתפיסה הזו . האדם בסין הוא חלק מהמכונה הענקית. הוא אנונימי, חסר פנים, אך התאום הבלתי יאמן של הפרטים מעניקים את העוצמה למדינה זו.
אנגליה היא אימפריה מתפוררת ושוקעת, שהנתינים שלה מהקולוניות והמוני מהגרים מציפים אותה והופכים אותה לארץ, שבה נולד המושג רב תרבותיות. ואכן דני בוייל, הבמאי של הטקס, הצליח לביים מופע ססגוני ובלגאניסטי, שהוא משל למה שאנגליה היום. כמובן ששמחתי שלא קבלתי הזמנה, כי מי שישב  באצטדיון לא יכול היה להבין מה קורה שם, בלי להיעזר במסך. 
במקום לשים את הדגש  על תרגילי סדר, בחר בוייל במופע הצדעה לתרבות ולמסורת האנגלית, ויותר מכל הפגין את כוחו של ההומור הבריטי בהישרדות אומה זו.
השיר ״ירושלים״ של וילייאם בלייק שנכתב במאה ה 18, הוא ההמנון הלא רשמי של אנגליה והוא גם פתח את הטקס. אני מוכנה להמר, ששמונים אחוז מהאנגלים לא מצליחים להבין את המילים הארכאיות. "ירושלים" של הבריטים, אם לא ידעתם, מקומה בכרי הדשא הירוקים של אנגליה, שם יוגשמו כל האידיאלים.כל פעם מחדש אני נפעמת מהשיר הזה, אם כי נותנת לו פרשנות יהודית משלי. בטקס אכן היו הרבה ״מרכבות אש״, כרי דשא ירוקים, פיח תעשייתי, לורדים סנובים, מתקני עולם והרבה הרבה רוק. כי אנגליה היא גם מולדת הרוק.   
היה זה מופע  שעשה מחווה למדינאים, לאמנים לסופרים ולמוסיקאים לקולנוע ולתיאטרון האנגליים,שהשפיעו על כל העולם. מי שעקב בדריכות ראה ושמע שם כמעט את כולם. אבל בכל היה קורטוב של חיוך.
מערכת הבריאות הציבורית, גאוות האנגלים, שזכתה למקום של כבוד במופע, היום היא המערכת הרפואית הציבורית הגרועה ביותר בעולם המערבי. אם תיכנסו לבית חולים באנגליה, לא בטוח שתצאו בריאים או חיים. האם השעירים המפחידים רמזו על כך? כנראה שרק למרי פופינס יש תשובה. דני בוייל לא פוחד לעקוץ את נכסי  צאן הברזל של התרבות האנגלית, ומי יעשה זאת יותר טוב ממיסטר בין? 
בסצנה משוחזרת מתוך הסרט ״מרכבות האש״, (ששמו נלקח מהשיר של בלייק, ״ירושלים״ ) מושתל לו מיסטר בין והופך את הדרמה הענקית  לצחוק. כך גם בקטע הנגינה שלו בתזמורת המכובדת של הוד מעלתה. האם היה עוד טקס רשמי באירוע עולמי שמשהו, העיז להצחיק אותנו? 
אבל השיא היה כניסת המלכה  לאיצטדיון. 
אנגליה אמנם הנחילה לעולם את יסודות הממשל התקין במסמך ה"מגנה כרטא" במאה ה 13, אך היא אחת המדינות המערביות הבודדות שלא מוותרות על מוסד המלוכה שלה. רבים באנגליה חושבים שמשפחת המלוכה חיה בסרט. ובסרט ההזוי הזה, המלכה הקשישה הגיעה במסוק לאצטדיון בלוויי ג׳יימס בונד. בצניחה חופשית היא נחתה בטריבונה. צניחה חופשית זה קטן על המלכה, שלקחה חלק פעיל במלחמת העולם השנייה בהגנת אנגליה. למרות הארשת הרצינית והעייפה (לצנוח בשמלת טפטה ורודה, זה ממש לא קל) היא הראתה לעולם שהיא עדיין שומרת על חוש ההומור שלה. אני לפחות, לא הפסקתי לצחוק. שאפו למלכה.
כמו הדגש על הרב תרבותיות הצבעונית של אנגליה שמתקיימת בצל המסורת   איך אפשר בלי להתייחס לתופעה  של הרשתות החברתיות, המאפשרות מתן ביטוי לפרט. 
רוב המשתתפים בהצגה הם מתנדבים לא מקצועיים, שאמנם ההופעה הבלתי מהוקצעת הורגשה, אך העבירה את המסר, שהעולם לא שייך רק למקצוענים, אלא גם לי ולך.  מקהלת הילדים המוגבלים ששרה, הזכירה לכולם, שבעולם שלנו יש מקום לכולם גם אם הם אינם מושלמים; אפילו הבחירה בקבוצה צעירה של ספורטאים אנונימיים, שנבחרו  להדליק את  הלפיד האולימפי, השלימה את המסר הכללי של הטקס. 
אנגליה הראתה לעולם שהיא היא לא מושלמת, אבל אנושית.

אנגליה נתנה בטקס כבוד להיסטוריה ולמורשת התרבותית שלה, וגם הראתה שהדרך להתמודד עם העולם הכאוטי שלנו, עם הבלבול, עם חוסר הוודאות ועם השקיעה, היא בעזרת התקווה והצחוק. וכל זה ניתן שם ביד נדיבה.         
 כן, עוד משהו שלא קשור בטקס, אך קשור לקונספט. הכפר האולימפי בלונדון לא יהפך לפיל לבן כדוגמת הכפרים האולימפיים האחרים. הוא יפורק וימוחזר. אנגליה מוכיחה שוב שלמרות גינוני המלכות השמרניים שלה, היא מדינה פרגמאטית, ואולי מ"כרי הדשא הירוקים" של הממלכה הזו  תצא בשורת ״ירושלים״.

*קישור לקטע מהסרט "מרכבות האש", שימו לב לשילוב השיר  "ירושלים" והסצנה האחרונה של הסרט בלי ה"השתלה"  של מיסטר בין...  



3 תגובות:

  1. עזרת לי להבין חלק מהבלאגן שראיתי אתמול, מעניין מאד

    השבמחק
  2. היה כייף לקרוא את רשמיך
    אני פשוט לא החזקתי מעמד ונרדמתי .
    להתראות ריקי

    השבמחק