יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

על שמחה, הצהרות וחיוכו של צ'שר


אי אפשר שלא לדמוע למראה המשפחה של גלעד שסוף סוף מקבלת את בנה בחזרה.
אי אפשר שלא להתרגש ולשמוח ולבכות. אני מניחה שעוד הרבה שעות שידור ישתפו אותנו בהתרגשות הזו. 
אין ספור מילים יאמרו על ההחלטה האמיצה, ואין ספור מילים יפרשנו את "חלון ההזדמנויות".
אין סוף פולמוסים על כושר או חוסר כוח ההרתעה של מדינת ישראל.
ואין סוף הצהרות על מחוייבות המדינה לחייליה.
ואי אפשר להתעלם מההצהרות החוזרות של מנהיגנו על כך שמהיום תינקט מדיניות שונה במקרה של חטיפה . לא עוד כניעה לסחטנות!
ואני שואלת את עצמי. בחטיפה הבאה, שכנראה תתרחש, אייך בדיוק תמומש המדיניות החדשה של אי כניעה לסחטנות?
האם הצהרה כמו "חטוף אחד תמורת מחבל אחד" ,תתקבל בהבנה ע"י שכנינו ההוגנים?
האם תאמר הממשלה להורי החטוף הבא: "מצטערים, אבל המדיניות השתנתה, הודענו על כך מראש, לא נכנע לטרור! "
אני מניחה שראשי החמס/החיזבללה/ החזית לשחרור/ וכו' וכו', משפשפים ידיים בהנאה לשמע ההצהרות הבומבסטיות ומחייכים כמו החתול צ'שר בארץ הפלאות.
ושהיה חג שמח לכל עם ישראל 

תגובה 1: