יום שישי, 23 באפריל 2010

מי לקח את העבודה שלי???

הלו, את שם, הסטודנטית מהתשדיר, מחפשת עבודה ומרגישה שהעובדים הזרים דוחקים אותך??? אני מחכה לך!

הלו, אתה הצבעי שמתלונן בתשדירי השרות, גם לך אני מחכה!

וכמובן גם לך עוזרת הבית.

לפני למעלה מעשר שנים, כשאבי חלה והיה זקוק לעזרה, חיפשנו מישהו שיבוא ויעזור לאמא. כמובן שהעדפנו עובדים ישראליים וכך התחיל מיצעד המטפלים.

הראשונה, הגיעה פנסונרית צעירה לעזור לאימא אבל מיד הגדירה את עבודתה כ"משמשת חברה לחולה", היא ישבה וניסתה לפטפט עם אבא בעוד אמא הגישה לה קפה ועוגה.

אחריה הגיע מטפל שניגן לו במפוחית וטייל איתו למכולת, ואמא נשארה לבד, מסייעת לו להתרחץ ולהתלבש. אחריו הגיעה עוד פרימדונה ישראלית שהציבה תנאים, שהפכו את אמא כמעט למטפלת שלה. בסופו של דבר הגיעה לינדה, המלאכית הפיליפינית, שהפכה במהרה לבת בית, העתירה על אבא טיפול ומסירות עד יום מותו. כמובן שגם מצידנו הקפדנו להעניק לה את כל זכויותיה והרבה מעבר לכך, אינני מאמינה שאיזה אישה ישראלית היתה מתחלפת עמה, אם כי משכורתה היתה גבוהה מזו של ילדי שסיימו את לימודיהם האקדמיים.

חפשנו סטודנטית שתישן אצל אמא תמורת מגורים. כל המועמדות התלהבו מרעיון המגורים אך מיד הבהירו כי בלילה של חמישי הן נוסעות, בלילה של ראשון הן לא חוזרות, בלילה של שלישי הן לומדות וביום רביעי?  כן ביום רביעי הן פנויות....

על עוזרת בית אני כבר לא מדברת, אינני מרבה להעסיק עוזרות, אך בשעה שאני זקוקה לאחת כזו, זה כמו לחפש מנתח מוח מומחה.

אז שלא יבלבלו לי את המוח! הישראלים לא אוהבים לעבוד! כולם צריכים לסיים בגרות למרות שחלק מהם רק "מחממים את הכיסאות", כמו שהמנהל המיתולוגי שלנו, טוביאש, היה אומר, לפני שהמציאו את הביטוי "פוליטיק קורקט".

במקום להפוך לבעלי מקצוע מיומנים ומקצועיים שגאים בעבודתם גם ללא "בגרות", הם מסיימים תיכון וחלקם הופך למאכרים וחאפרים, בגלל כשלי מערכת החינוך שלנו.

אני פוגשת לא מעט צעירים שעוברים קורסים ב"שוק ההון", כולם חולמים על עבודה בבתי השקעות ובבורסה. וחולמים להפוך מנכ"לים ודירקטורים.

רבק! תגידו השתגעתם?

אז עד שהמשיח יבוא וכולנו נתחיל לעבוד, אנחנו מייצרים המון מקומות עבודה של "לופט גישפעטן" . ואת העבודה האמיתית עושים לנו העובדים הזרים!

אז אתם שם, ממציאי התשדירים,  איך אתם נקראים היום? -ארט דירקטור, קופי רייטר, סופרוייזר,  קריאטיבס - תפסיקו לבלבל לנו את המוח! תתחילו לעבוד!

יום רביעי, 21 באפריל 2010

בשם ערכי הדמוקרטיה


בשם ערכי הדמוקרטיה מותר לקבוצות מסויימות בחברה הישראלית לרמוס את הדגל ולשרפו כי זו דרך הביטוי שלהם להביע את דעתם על המדינה


בשם ערכי הדמוקרטיה יכולים אחרים לדרוש להפסיק להם את השרותים הבסיסיים


בשם ערכי הדמוקרטיה יש המגינים גם על אלה וגם על אלה



בשם ערכי הדמוקרטיה מתנחלים מכים שוטרים


בשם ערכי הדמוקריה שוטרים מכים מתפרעים



בשם ערכי הדמוקרטיה חיילת גונבת מסמכים סודיים מהצבא


בשם ערכי הדמוקרטיה עתונאי מפרסם אותם


בשם ערכי הדמוקרטיה מבקשים לעצור אותם


בשם ערכי הדמוקרטיה בעל העיתון מגן עליהם.


 


בשם ערכי הדמוקרטיה דורשות מנהלות סלקטיביות בבית ספרן


בשם הדמוקרטיה הן מואשמות בהפלייה



בשם הדמוקרטיהוכלכלה;חופשית יכולים אנשים  בשרות הציבורי להשתכר מיליונים לחודש


בשם הדמוקרטיה יש הטוענים שזה גזל הקופה הציבורית


 


בשם הדמוקרטיה יכול כל זב חוטם לומר בקול שופר את כל מה שרוצה


בשם הדמוקרטיה משתיקים אותו


 


בשם הדמוקרטיה יכולות לשגשג עמותות אנטי ציוניות ממומנות בכספים זרים


בשם הדמוקרטיה, בסופו של דבר תיעלם הדמוקרטיה


למען השם, אני קצת התבלבלתי , ומה אתכם?


 

אפר על עירי, לבה על ארצי

ענני האפר האירופי , נראתה לי השבוע מעין מחווה אירונית לישראל החוגגת סביב המנגל . אבל יותר מכך הר הגעש, שאת שמו מעטים יכולים להגות, הזכיר לאנושות פעם נוספת, כמה אנחנו קטנים וחסרי אונים מול עוצמתו של הטבע.

כאשר מתרחשת רעידת אדמה קשה, העולם השבע נאנח בעצב, מדבר על כוחות הטבע, שולח עזרה הומניטרית, ועובר לנהל את עסקיו כרגיל. אבל ענן האפר הזה פגע בלב הציויליזיה האנושית, הוא לא גבה הרוגים אבל שיבש תוכניות לאנשים שחשבו שהעולם בכף ידם, שהתעופפו בקלות מממקום למקום, ופתאום, טרח! העסקים לא כרגיל. התרשמתי שלחלק מהם זה נראה הרבה יותר טרגי מהרעידה באהיטי.

המאמצים של חברות התעופה להחזיר את המטוסים למסלולם הרגיל נראו הרבה יותר קדחתנים מעזרה לחילוץ ההרוגים ברעידה שהתרחשה השבוע בסין.

בארץ, שלחה חברת אלעל מטוסי חילוץ, והתייחסה להטסת הישראלים  כמו למבצע חילוץ לאומי, מהראיונות שנתנו בכירי החברה, התרשמתי, שלפני עומדים בכירי מפקדי הצבא, חיל האויר וסיירת מטכ"ל המדברים על מבצע צבאי לחילוץ בני ערובה. בעצם מה הפלא, הרי ממילא רובם הם אלופים לשעבר שקפצו על ההזדמנות לחזור לימי הזוהר המבצעיים שלהם.

עלינו מאיים אפר הרבה יותר רציני, שנפלט מתוך הר הגעש המסריח שפרץ ב"הולילנד" ושולח את שלוחותיו מתחת לאושיות חיינו.

למה יש לי הרגשה ההולכת ומתחזקת כי ישנם במדינה אנשי מפתח, אנשי עסקים בכירים ופוליטיקאים, שיודעים משהו שאנחנו לא יודעים. שהכל פה זמני, ועל כך יש לחטוף ולנצל כמה שאפשר. כל פעם שנחשפת פרשיית שחיתות אני מתבוננת באנשים המעורבים ושואלת את עצמי,  למה לכל אחד מהם יש "סניפים" מבוססים בחו"ל, ילדים, בתים עסקים ואזרחות במדינה ארופאית זו או אחרת?. משום מה ההרגשה שלי שהם רואים בישראל איזה מיזם כלכלי שניתן לנצל, לסחוט ובבבוא יום שהכל יקרוס הם ישבו להם לבטח במעוזם שהכינו לעצמם בחו"ל. הם בוודאי לא תלויים כמונו, בקרנות הפנסייה שהם מנהלים לנו, ואת חייהם לעת זיקנה יוכלו לבלות מוקפים במטפלים בכל מקום שתחפוץ נפשם.

נמאס לי לשמוע את כל אותם חסידים של "הכלכלה החופשית" שמסבירים לנו באותות ובמופתים כי עושרם של טייקונים מספק לנו מקומות עבודה ומניע את גלגלי המשק, שמצדיקים משכורות של 3000 ש"ח, ועוד מבקשים שיודו להם בזמן שהם משתכרים מליונים וקונים את כל המדינה. יש לי הרגשה שחבורה של שודדים בחליפות עסקים אנשי הון ושלטון עושים במדינה כבתוך האחוזה הפרטית שלהם, לטובתם הפרטית בלבד. אני אישית מעדיפה לחיות ברמת חיים הרבה יותר נמוכה אבל בתוך חברה יותר סולידרית ויותר צודקת.  

רדיפת הבצע הגיעה למימדים מפלצתיים והיא מאיימת על כולנו. הרבה יותר מהפצצה האירנית. ובטח יותר מהאפר ששיבש את הטיסות.

שתי קריקטורות של יונתן - אומרות הכל ללא מילים


  http://www.calcalist.co.il/home/0,7340,L-3837,00.html

יום שלישי, 13 באפריל 2010

יוחזר הכובע לאלתר!!

אחרי שנחזיר את ה"נאני", אני מציעה שנחזיר את הכובע למלתחה שלנו כאביזר חיוני.

כבר בראשית המאה הקודמת הבינו הנשים שהגיעו לארץ ישראל, כי בכדי לשרוד את השמש הארץ ישראלית האכזרית יש לחבוש כובע.

כמעט בכל התמונות והסרטים אנו רואים את הנשים חובשות מגוון כובעים – מכובעים צנועים של חלוצות ועד כובעים רחבי שוליים של גבירות אנגליות שהגיעו ללבנט בעקבות בעליהן, כיאה וכנאה למעמדן.

לעומת זה עם השנים נפטרה האשה הישראלית מכובעיה ולא אכנס לניתוח הסיבות.

היום הכובעים הפכו לנחלתן של הנשים הדתיות ולרשותן עומד מבחר עצום בכל הסגנונות.

ומה איתנו הנשים החילוניות?

מדוע שאנו חובשות כובע אנחנו נחשדות כי חזרנו בתשובה!

מדוע נבוש להסתובב בחוצות חבושות בכובעים רחבי שוליים שיגוננו עלינו מפני השמש!

בצד צילומים שרובם נלקחו ממדורו של נדב מן"מסע אל העבר" שמתפרסם בynet  ומ"ביתמונה" שבהם תראו את סבתותינו חובשות כובעים, אני מביאה גם כמה דוגמאות של כובעים שיהיה נחמד להסתובב איתם.

מה שברור הוא שנרחיב את מרחב המחייה שלנו! דמו את עצמכן עולות לאוטובוס עם כובעים כאלה. (בפוסט הבא אולי - תוחזר הכרכרה לאלתר)

אז בשבועות, בכנס במשפחתי הבא, אתן מוזמנות לבוא עם כובעים כמיטב דמיונכן , ביחד נחזיר את העטרה ליושנה!





                                                                                                 

 

מטיילים בהרצליה לעתיד.- כמובן עם כובעים

  

                                                                                          

 

ילדות עם כובעים לרגלי התבור



 

חגיגת חג השבועות ב "בצלאל" 1910






חלוצה חרוצה במטע תמרים- נוטעת עם כובע צנוע כיאה למעמד



  

רחל המשוררת בא"י                                                          וחברתה הפריזאית



 

אפילו בחורנו החלוצים חבשו כובעים, לא, אלה לא איימיש, אלה הפריקים של עליה ראשונה







     



 ומה דעתכן להתחיל להתהלך עם הגינה הנחמדה, או קן הציפור על הראש?




הצילומים הישנים נלקחו מאלבומי התמונות של בן צבי ישראלי באתר "ביתמונה" ובמדור של נדב מן "מסע אל העבר" - מדור ששוה לשוטט בו!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871360,00.html

יום שבת, 10 באפריל 2010

תוחזר ה"נאני" לאלתר!

במסגרת מאמצנו להעשיר את המשאבים האמנותיים והתרבותיים של ילדנו, תמכנו ברצונם לנסוע לפריז לכמה ימים, והסכמנו בשמחה לטפל בנכד האהוב.
וכך מצאתי את עצמי במשך שלשה ימים וקצת, מוצפת באושר גדול, וגם בכמות של מזון לתינוקות, בקבוקים, טיטולים, מגבונים לחים, צעצועים, משחות לטוסיק, טיפות לכל מצב: שיעול קל, שיעול קשה, נזלת, פריחה. שלא לדבר על הציוד ה"כבד": עגלה, כיסא אוכל, כיסא לאוטו, לול, ומה לא.
עם בוקר השכמתי לקול גרגוריו של הגוזל, שנעמד לו במיטה והכריז בקולי קולות כי הוא רעב ומרגע זה היום התנהל סביב צרכיו. את רוב היום ביליתי על הרצפה בזחילה סביב הגור שהצליח לטפס ולהגיע לכל מדף ומכשיר חשמלי ורוב מאמצי הושקעו בהסחת דעתו מאותם מפגעים. אבל כמו שהמטפלת שלו מכריזה השכם וערב: "הוא לא פרייר, הילד הזה!", התגלה הנכד כטיל מונחה מטרה וכאשר ראה מרחוק משהו שעורר את סקרנותו , קשה היה לעצרו ללא שימוש באמצעים פיזיים.
מתוך החלטה שאין לי כוונה לגדל נכד סטרילי, אפשרתי לו לזחול בחצר, לבדוק כל חרק ונמלה שעברו בסביבתו, לבחון את האבנים והצמחים מקרוב וגם לאפשר לו מדי פעם לטעום איזו אבן או איצטרובל וכמובן להשתעשע עם החתולות שלנו שראו בו פולש לטריטוריה שלהן.
הפעילות האינטנסיבית עייפה את הפעוט וברגע שהוא נמנם את שנת הבוקר או הצהריים שלו זינקתי גם אני לחטוף איזו תנומה קלה, מתעלמת באופן יוצא דופן מערמות הכלים בכיור, הצעצועים על הרצפה ושאר הבלאגן בבית. בסופו של יום לאחר האמבטיה ושיר הערש, צנחתי גם אני לשינה מתוקה, שנת תינוק, אוגרת כוחות לקראת יום המחרת
וכך מתוך שרעפי האושר והעייפות עלו בי הרהורים ותובנות הנוגעות בנושא.

א.      ילדים צריך לעשות בגיל צעיר! ורצוי שגם הם יהפכו אותנו לסבתות בגיל צעיר!

ב.       יש לחשוב לאמץ את המתכונת "הרוסית" שבה גרים באותו הבית ההורים, הילדים הנכדים והדודים וכך מתאפשרת חלוקת הנטל של גידול הילדים והנכדים.

ג.        לא פלא שבמשפחות של אבותינו, שגרו בחמולות נולדו הרבה ילדים. תמיד נמצאה איזו יד פנויה שנענעה את העריסה או האכילה את הילד, ואפילו בנות המשפחה סייעו זו לזו בהנקת תינוקיהן. 

ד.       אני מתחילה לחשוב שריבוי נשים הוא רעיון לא כל כך רע, הרבה יותר קל לגדל ילדים בצוות. פתאום ראיתי את היתרונות שעליהם דיברו נשותיו של גואל רצון...

ה.      ואם הרעיונות הנ"ל נפסלים, אז לפחות תוחזר ה"נאני" לאלתר!. אותה אומנת שטיפלה בילדים בעוד שגבירתה המעודנת היתה ממשיכה לנום את שנת הבוקר שלה. אותה "נאני" שהיתה חלק בלי נפרד מכל בית שהיו בו ילדים וזכרה נישאר רק בסיפורים. טוב, אז בואו לא נגזים, אבל קצת עזרה עם "פצצות האנרגיה" שנקראות נכדים, לא תזיק. כך או כך, אני כבר מחכה לגיחה הבאה של ילדנו לחו"ל.

ברגע האחרון! לאחר כתיבת הבלוג קראתי שהטרנד האחרון בניו יורק הן ה"נני" הטיבטיות, מעבר לעובדה שעושות את עבודתן נאמנה, האמהות האמריקניות מאמינות שהנני הטיבטית "תורמת להתפתחות הרוחנית של התינוקות והילדים" .....