במסגרת מאמצנו להעשיר את המשאבים האמנותיים והתרבותיים של ילדנו, תמכנו ברצונם לנסוע לפריז לכמה ימים, והסכמנו בשמחה לטפל בנכד האהוב.
וכך מצאתי את עצמי במשך שלשה ימים וקצת, מוצפת באושר גדול, וגם בכמות של מזון לתינוקות, בקבוקים, טיטולים, מגבונים לחים, צעצועים, משחות לטוסיק, טיפות לכל מצב: שיעול קל, שיעול קשה, נזלת, פריחה. שלא לדבר על הציוד ה"כבד": עגלה, כיסא אוכל, כיסא לאוטו, לול, ומה לא.עם בוקר השכמתי לקול גרגוריו של הגוזל, שנעמד לו במיטה והכריז בקולי קולות כי הוא רעב ומרגע זה היום התנהל סביב צרכיו. את רוב היום ביליתי על הרצפה בזחילה סביב הגור שהצליח לטפס ולהגיע לכל מדף ומכשיר חשמלי ורוב מאמצי הושקעו בהסחת דעתו מאותם מפגעים. אבל כמו שהמטפלת שלו מכריזה השכם וערב: "הוא לא פרייר, הילד הזה!", התגלה הנכד כטיל מונחה מטרה וכאשר ראה מרחוק משהו שעורר את סקרנותו , קשה היה לעצרו ללא שימוש באמצעים פיזיים.
מתוך החלטה שאין לי כוונה לגדל נכד סטרילי, אפשרתי לו לזחול בחצר, לבדוק כל חרק ונמלה שעברו בסביבתו, לבחון את האבנים והצמחים מקרוב וגם לאפשר לו מדי פעם לטעום איזו אבן או איצטרובל וכמובן להשתעשע עם החתולות שלנו שראו בו פולש לטריטוריה שלהן.
הפעילות האינטנסיבית עייפה את הפעוט וברגע שהוא נמנם את שנת הבוקר או הצהריים שלו זינקתי גם אני לחטוף איזו תנומה קלה, מתעלמת באופן יוצא דופן מערמות הכלים בכיור, הצעצועים על הרצפה ושאר הבלאגן בבית. בסופו של יום לאחר האמבטיה ושיר הערש, צנחתי גם אני לשינה מתוקה, שנת תינוק, אוגרת כוחות לקראת יום המחרת
וכך מתוך שרעפי האושר והעייפות עלו בי הרהורים ותובנות הנוגעות בנושא.
א. ילדים צריך לעשות בגיל צעיר! ורצוי שגם הם יהפכו אותנו לסבתות בגיל צעיר!
ב. יש לחשוב לאמץ את המתכונת "הרוסית" שבה גרים באותו הבית ההורים, הילדים הנכדים והדודים וכך מתאפשרת חלוקת הנטל של גידול הילדים והנכדים.
ג. לא פלא שבמשפחות של אבותינו, שגרו בחמולות נולדו הרבה ילדים. תמיד נמצאה איזו יד פנויה שנענעה את העריסה או האכילה את הילד, ואפילו בנות המשפחה סייעו זו לזו בהנקת תינוקיהן.
ד. אני מתחילה לחשוב שריבוי נשים הוא רעיון לא כל כך רע, הרבה יותר קל לגדל ילדים בצוות. פתאום ראיתי את היתרונות שעליהם דיברו נשותיו של גואל רצון...
ה. ואם הרעיונות הנ"ל נפסלים, אז לפחות תוחזר ה"נאני" לאלתר!. אותה אומנת שטיפלה בילדים בעוד שגבירתה המעודנת היתה ממשיכה לנום את שנת הבוקר שלה. אותה "נאני" שהיתה חלק בלי נפרד מכל בית שהיו בו ילדים וזכרה נישאר רק בסיפורים. טוב, אז בואו לא נגזים, אבל קצת עזרה עם "פצצות האנרגיה" שנקראות נכדים, לא תזיק. כך או כך, אני כבר מחכה לגיחה הבאה של ילדנו לחו"ל.
ברגע האחרון! לאחר כתיבת הבלוג קראתי שהטרנד האחרון בניו יורק הן ה"נני" הטיבטיות, מעבר לעובדה שעושות את עבודתן נאמנה, האמהות האמריקניות מאמינות שהנני הטיבטית "תורמת להתפתחות הרוחנית של התינוקות והילדים" .....
גיסתנו. מה שנכון - נכון. מה שאהבתי זאת התמונה עם העגלה. איפה רואים עגלה כזאת היום? כן יירבו.
השבמחקאני דווקא נדלקתי על ה"נאני".
השבמחקעכשיו אי מבין לאן נעלמת
השבמחק