יום שבת, 30 באפריל 2011

רשמים מאתמול

כמו שהבטחתי, אכן ללא החמצתי אפילו דקה של החתונה. התמוגגתי מכל רגע, עצרתי את נשימתי למראה הכלה היפיפייה, מהשמלה המושלמת, מאחות הכלה שגנבה את ההצגה כשושבינית מהממת בהופעת יחיד, ומגולת הכותרת של החתונה - תצוגת הכובעים הגדולה בתבל!. גינות מהלכות, קיני ציפורים, גני חיות,חלליות ומגנים ויקינגיים.
ניראה שהאנגלים מחשיבים את הכובעים הרבה יותר מאשר את הראש הנושא אותם.
אפילו ויליאם ניראה כמו הנסיך מהאגדות, למרות הקרחת הקטנה בקדקודו., אבל, זה בגלל קסדת הטייסים שלו.
בלי להישמע קטנונית, בכל זאת היו לי כמה תהיות קטנות, תגידו, ראיתם איזה בקבוק של מים בסביבה?. כדאגנית מדופלמת, חששתי במהלך כל החתונה, מה יקרה, אם איזה קשיש יתעלף מצמא?.
ובכלל,  ציינתי לעצמי, שהאנגלים האלה לא מקצרים בטקסים הדתיים ואפילו גאים בהם.
כיאה וכנאה לחתונה בכנסייה, שמענו פרקי תהלים, שמענו ברכות מכתבי הקודש, מהברית הישנה ומהברית החדשה, ואפילו העלו ברוב עם את ירושלים וציון על ראש שמחתם. והכל כל כך רציני עד כי לרגע היה נדמה לי שאני נמצאת בתפילת יום הכיפורים.
האם עוד משהו, כמוני, דמיין לעצמו כמה צהלולי קולולולו, שיבליחו בחלל הכנסייה ויקרעו את הסולידיות האנגלית? כנראה שלזוג אין שום דודה מרוקאית.
אבל שום פרט מאילו שהזכרתי לא קלקל לי את ההנאה, אפילו שחזרו והזכירו, כי הכל מתוזמן על השנייה ומתוכנן עד הפרט והחיוך האחרונים. 
עכשיו אתחיל, עם כולם, את הספירה לאחור, בתקווה שבעוד תשעה חודשים נזכה לחגיגה נוספת, ונצפה בזוג היפיפה מניף את תינוקם לעיני העם מעל המרפסת המלכותית.

וזו פגישת הכובעים של המשפחה המלכותית הפרטית שלי...בהרכב לא מלא

ועוד משהו, שתי הנסיכות האלה ניראו לי כמו שתי האחיות הרעות של ליכלוכית...
                              תצלום רוייטרס