יום שלישי, 12 בינואר 2021

חתונת הרפאים

 על בתי רפאים כבר שמתם ויש כאלה לא מעט בצפת, אבל חתונת רפאים זה כבר סיפור אחר.                                   בשנת שנ"ח 1589 עלה ר' חיים מיניסטריל לצפת על מנת ללמוד את תורת האר"י ובכסף שהביא עמו קנה כתבי קבלה של גורי האר"י. ובין הכתבים מצא את "מכמני אהבה", יומנה של דבורה בתו היחידה של רבי יעקב בירב אחד מגדולי חכמי צפת, ויוזם חידוש הסמיכה והסנהדרין. את היומן הוא תרגם מהשפה הספניולית והעתיק אותו לשפת הקודש.

היומן של דבורה פורסם לראשונה (עד כמה שידוע) בחוברת הגליל קובץ א שנערך ע"י א"ז רבינוביץ, בשנת תרע"ט, בבית הדפוס "דפוס הגליל" בצפת. בפעם השנייה פורסם היומן בן שמונה פרקים, בספרו של אשר בן ישראל סיפורי צפת המחבר אף מרחיב על נסיבות מצאתו של היומן.
הימים הם ימי הזוהר של צפת , ולביתו של רבי יעקב בירב מגיע שלמה מולכו בן למשפחת אנוסים שחזר ליהדות לספר את סיפורי הגאולה של מעשיו המופלאים של חברו דויד הראובני, מעשים שנועדו לזרז את הקץ ובוא הגאולה. על פי היומן, כבר מהמבט החטוף הראשון בין שלמה מולכו ודבורה בתו של הרב המכובד ניצתה אהבה גדולה. דבורה שהיתה גם היא מלומדת ואביה אף הכניס אותה בתורת הסוד, בקשה מאביה שישיא אותה לשלמה מולכו, שעל פי עדויות היה מבריק בשכלו, כריזמטי גם יפה תואר, והאירוסין נערכה בצפת.
שלמה העניק לה טבעת ונרתיק של זהב ובו שטר האירוסין , אותו תמיד נשאה על צווארה. לאחר האירוסין יצא שלמה מולכו לרומא על מנת להיפגש עם האפיפיור ולבשר לו על הגאולה הקרבה, אך ברומא נתפס, הושם בכלא והעלה על המוקד במנטובה ע"י האינקויציה.
ביומנה מתארת דבורה באופן מפורט את עגמת ליבה וחלומותיה שנגדעו והיא מחליטה לשמור אמונים לבחיר ליבה ולא להינשא לעולם. דבורה בוחרת בחיים של פרישות וייחוד, עוזבת את ביתה והחיים השוקקים בבית המדרש של אביה, וחיה לבד בבית בקצה העיר הפונה למירון. אביה הרב יעקב בירב נפטר טרם זמנו כי לא יכל לשאת את צער הפרידה מבתו. דבורה הבקיאה בצמחי המרפא, מקדישה את חייה לריפוי אנשים, היא מסתובבת בהרים ומלקטת צמחי מרפא, ואף ישנה בשדות, איש אינו מעז לנגוע בה לרעה. ביומן מתארת את חוויות המפגש עם ארוסה. "בתוך ענן אני מהלכת וידי קוטפות בדי הדס שתויי טל ושם עם העננים הנוהרים דודי צח ואדום בא! ושרטוטי פניו הולכים ומתלבטים זה אחר זה.. הוא דואה אלי מניח ידו הצחורה על שכמי מנשאני ונושק לי על פי, שלהבת שמים עוברת על עצמותי רגשות עונג לא ידעתים מרווין את כל ישותי , אני לדודי ודויד לי". היא מאמינה כי נישואין שמימיים נערכו בינה ובין שלמה ,ומפליגה בתיאור מפגשי הייחוד שלהם בערבי שבת. לקראת סופו היומן נקטע אך מסתיים במשפטים המתארים את ימיה האחרונים. "מוטלת אני על ערשי חולה ודוויה... עוד שעה קלה אני רואה את פסגות הזוהר הנכספות, שם מוצאת אני את שאהבה נפשי אחזתיה ולא ארפה עוד...."
היה או לא היה? קרוב לוודאי שהיומן נכתב ע"י הסופר אשר בן ישראל שאסף את סיפורי צפת והיה בקי בתורת הסוד. אין עדויות בכתב שמולכו ביקר בצפת, אלה רסיסי סיפורים שאין להם הוכחה. יומנה של דבורה המתאר באופן כה ציורי תיאור של התקרבות פיזית ורוחנית בינה ובין שלמה ארוסה המת - חי, מזכיר את תיאוריו וחלומותיו של שלמה מולכו על אהבתו וגעגועיו לכנסת ישראל שאותה כינה בשם ה"אהובה" או "הארוסה" שלו, שאליה ערגה כנפשו. האם יומניה של דבורה הן תמונת מראה נשית לאותן תחושות ערגה? לדעתי הסיפור ספוג ברוח חלומותיו של שלמה מולכו שהסתובבו בעם והתחבבו עליו
יומנה של דבורה הופך מרתק הרבה יותר מסיפור של פנטזיית אהבה אם קוראים אותה בחיבור לקונטקסט הרוחני המשיחי והכמיהה העזה לגאולה שאפיינו את התקופה שבה (כביכול)נכתב.
היומן המלא נמצא בספר "אלומות: ספורי צפת ", שכתב אשר בן ישראל.

חתימתו של שלמה מולכו, ויקיפדיה


איורי נשים במאה ה16 , ויקיפדיה

אין תגובות:

פרסום תגובה