מדינות מודרניות נמדדות בדרך כלל בגודל התל"ג שלהן. כלומר: תוצר לאומי גלמי. שמודד את חוסנה של מדינה באמצעות האמצעים החומריים שלה ניצול כוח העבודה וכד'.
אם ניקח את מדינתנו החביבה, נראה כי היא נמצאת באחד המקומות המכובדים בעולם. תל"ג גבוה, כלכלה יציבה, רזרבות בתקציב המדינה, תעשיה טכנולוגית משגשגת, נדל"ן בשמים.
אז למה לכל הרוחות נדמה כי הכל קורס? הבריאות, החינוך, הבטחון האישי, התעסוקה, איכות החיים והסביבה, התרבות , המוסר והאנושיות.
לעומת זאת אי שם, בבהוטן, במדינה פצפונת, השוכנת לבדד בהרי ההימלאיה המציא מנהיגה מדד אחר, שבאמצאותו יימדד חוסנה של המדינה, וטבע מושג חדש: "אושר לאומי גולמי".
שם, בניגוד למדינות נאורות ומתפתחות הוא שם דגש על אושרם של נתיניו.
נכון, לשם כך היה עליו להגן על מדינתו מפני השפעות הגלובליזציה, אבל ראה פלא. המדינה הקטנה הזו, הענייה בטכנולוגיה, הצליחה למרות הכל להעניק אושר לתושביה, או יותר נכון לחנכם להיות מאושרים גם גם ללא טכנולוגיה, תיעוש ועיור. ומה עושה את האנשים שם מאושרים יותר?
קודם כל הם מטפחים את חייהם הרוחניים ברוח הבודהיזים.
הם מטפחים את מערכות הבריאות, את החינוך, את ערכי המוסר והצדק, את האנושיות, הצניעות וערכי המשפחה, את הקהילה והעזרה ההדדית..
הם מכבדים את הטבע, לא פוגעים בו אפילו במחיר ויתור על שגשגוג התיירות. ההרים שייכים לאלים ולא לחובי סקי, הם אומרים.
הם משקיעים בחינוך שמוענק חינם והשכלה גבוהה למי שיכול ללמוד ולא רק למי שיכול לשלם.
כמעט כל אחד מדבר אנגלית שוטפת.
כל בית ומבנה שהם בונים מתוכנן כך שיתמזג בהרמוניה עם הטבע האדם והסביבה.
בעיניים מערביות הם נראים עניים, לחלק מאיתנו הם אפילו נראים פרימיטיביים.
ואילו אנו, אנו המוקפים בטכנולוגיה המיועדת להקל על חיינו להסב לנו עונג (ולא אושר) הופכת אותנו לעבדים של אותה טכנולוגיה.
אותו שפע חומרי הופך אותנו לעבדי הצריכה ולא בהכרח למאושרים יותר. השפע החומרי הופך אותנו לחמדנים יותר ולעיתים אומללים לא פחות.
המושג אל"ג מבוסס על ההנחה כי פיתוח חומרי והתפתחות רוחנית הם שישפיעו על שישוגה של החברה האנושית.
צמיחה חברתית וכלכלית הוגנת, שימור הערכים יחד עם פיתוח התרבות, שמירת הטבע והסביבה וממשל תקין ואחראי, הם שיקבעו את האושר הלאומי.
נכון, אנחנו לא נפוך למדינה דוגמאת בוהטן, אבל מתי כבר נפנים את העובדה כי לתל"ג אין ערך ללא האל"ג.
תחשבו על זה.
קצת על בוהטן:
http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=507
אם ניקח את מדינתנו החביבה, נראה כי היא נמצאת באחד המקומות המכובדים בעולם. תל"ג גבוה, כלכלה יציבה, רזרבות בתקציב המדינה, תעשיה טכנולוגית משגשגת, נדל"ן בשמים.
אז למה לכל הרוחות נדמה כי הכל קורס? הבריאות, החינוך, הבטחון האישי, התעסוקה, איכות החיים והסביבה, התרבות , המוסר והאנושיות.
לעומת זאת אי שם, בבהוטן, במדינה פצפונת, השוכנת לבדד בהרי ההימלאיה המציא מנהיגה מדד אחר, שבאמצאותו יימדד חוסנה של המדינה, וטבע מושג חדש: "אושר לאומי גולמי".
שם, בניגוד למדינות נאורות ומתפתחות הוא שם דגש על אושרם של נתיניו.
נכון, לשם כך היה עליו להגן על מדינתו מפני השפעות הגלובליזציה, אבל ראה פלא. המדינה הקטנה הזו, הענייה בטכנולוגיה, הצליחה למרות הכל להעניק אושר לתושביה, או יותר נכון לחנכם להיות מאושרים גם גם ללא טכנולוגיה, תיעוש ועיור. ומה עושה את האנשים שם מאושרים יותר?
קודם כל הם מטפחים את חייהם הרוחניים ברוח הבודהיזים.
הם מטפחים את מערכות הבריאות, את החינוך, את ערכי המוסר והצדק, את האנושיות, הצניעות וערכי המשפחה, את הקהילה והעזרה ההדדית..
הם מכבדים את הטבע, לא פוגעים בו אפילו במחיר ויתור על שגשגוג התיירות. ההרים שייכים לאלים ולא לחובי סקי, הם אומרים.
הם משקיעים בחינוך שמוענק חינם והשכלה גבוהה למי שיכול ללמוד ולא רק למי שיכול לשלם.
כמעט כל אחד מדבר אנגלית שוטפת.
כל בית ומבנה שהם בונים מתוכנן כך שיתמזג בהרמוניה עם הטבע האדם והסביבה.
בעיניים מערביות הם נראים עניים, לחלק מאיתנו הם אפילו נראים פרימיטיביים.
ואילו אנו, אנו המוקפים בטכנולוגיה המיועדת להקל על חיינו להסב לנו עונג (ולא אושר) הופכת אותנו לעבדים של אותה טכנולוגיה.
אותו שפע חומרי הופך אותנו לעבדי הצריכה ולא בהכרח למאושרים יותר. השפע החומרי הופך אותנו לחמדנים יותר ולעיתים אומללים לא פחות.
המושג אל"ג מבוסס על ההנחה כי פיתוח חומרי והתפתחות רוחנית הם שישפיעו על שישוגה של החברה האנושית.
צמיחה חברתית וכלכלית הוגנת, שימור הערכים יחד עם פיתוח התרבות, שמירת הטבע והסביבה וממשל תקין ואחראי, הם שיקבעו את האושר הלאומי.
נכון, אנחנו לא נפוך למדינה דוגמאת בוהטן, אבל מתי כבר נפנים את העובדה כי לתל"ג אין ערך ללא האל"ג.
תחשבו על זה.
קצת על בוהטן:
http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=507
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה