יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

ס"ט - "ספרדי טהור"

השבוע קבלתי תגובה לאחת הרשומות שלי, שבה הביעה המגיבה את הסתייגותה מהשימוש בביטוי ס"ט, שעל פי התפיסה העממית, אלה ראשי תיבות של "ספרדי טהור" שהוא כינוי ליהודי מצאצאי מגורשי ספרד. נרמז בתגובתה כי בביטוי יש משהו גזעני.
היות ואני משתמשת הרבה בביטוי, ואני מניחה שאמשיך להשתמש בו במיוחד בפוסטים שיתייחסו למשפחתה של אימי, חשבתי כי נכון יהיה לברר את מקורותיו ומשמעותו.
אז קודם כל בכדי להרגיע את כולם, על פי "האנציקלופדיה היהודית": "אין ראשי התיבות מייצגים "ספרדי טהור" כי לא היה מקובל שיהודי יהיה גאה במוצאו הגיאוגרפי– תרבותי ויכריז בפרהסיה: אנוכי ספרדי טהור". ס"ט - פרושו סוף טוב. כלומר - שברו לנו עוד מיתוס!..
אבל הס"ט (הטהורים יותר או הטהורים פחות ) תמיד יתגאו בהשתייכותם לקבוצה זו ההולכת ונעלמת מהעולם .
בשבילי ס"ט הוא זיכרון אישי מביתם של סבא וסבתא בירושלים, שגרו בבניין שוקק חיים שדלתותיו פתוחות ושכנות בחשו זו בקדרתה של חברתה בשפת הלאדינו.
ס"ט הוא  שם משפחתה של אימי שמעיד על עיר מוצאם בספרד.
ס"ט הם שלל פתגמים עסיסיים שמשבצת אימי פה ושם בתוך השיחה , וכאשר מתרגמים אותם יוצא מהם העוקץ והלחלוחית.
ס"ט הם הפסטליקוס והבוריקיטוס, והבורמס ושאר המאכלים שבמו ידי גדעתי את מסורות הנשים, שעברה מדור לדור ואינני יודעת להכינם.
ס"ט הוא צלילי לאדינו, שפה ההולכת ונעלמת כשפה חיה, ומה שנשמר ממנה הם כמה פתגמים ושמות של מאכלים,
ס"ט הוא "בוסתן ספרד" שמדי פעם מוציאים אותו מהבוידם. ומוסיקה יהודית ספרדית מקורית, שהולכת ונעלמת ונשמרת רק ע"י קומץ מוסיקאים משוגעים לעניין.
ס"ט הם סיפוריהם של בני דורו של סבי על החיים בחברון לפני שגורשו משם ע"י הבריטים בשנות השלושים.
אך בעיקר, ס"ט הוא תואר אצולה של אלה שאיבדו הכל לאחר שגורשו מספרד , ואחר כך מפורטוגל ונשארו רק עם הכבוד והזיכרונות. נכסים וכסף לא יכלו להעביר לבניהם אז הם הסתפקו במה שהיה להם – בייחוס.
ייחוס שהיה שווה ערך לנדוניה גדולה בעידן השידוכים.
ככל שהמשפחה היתה חסרת רכוש כך גם התגאתה יותר בייחוסה
היום כמובן, הביטוי נשמע פאטאתי למדי, גם ערכו למציאת שידוך הגון כבר לא רלוונטי, לאט לאט נעלמים הס"ט ומתערבבים להם בין שאר עדות ישראל והעולם, (מה שמנקה אותם מכל חשד לגזענות)
אז בשבילי, ועם כל הכבוד והאהבה לחלק הס"ט של המשפחה, הביטוי בעיקר משמש נושא בבלוג שלי, כשאני רוצה לתאר את משפחתה של אימי.
אצל אחדים מהצאצאים הוא מזין חלומות הזויים על פספורט ספרדי, שיפתח להם את שערי אירופה.
אז אולי בכל זאת סופו של הס"ט הוא ס"ט כלומר סוף טוב. הכל תלוי בנקודת ההשקפה.
בתמונות: סבא וסבתא,( ס"ט )בשנות השלושים בירושלים. הרב שמואל אליעזר פארדו, אביה של סבתי.

יום שבת, 26 בדצמבר 2009

אופה מדופלמת, או עוגיות שומשום

תראו, מלאכת האפייה הוא קטע די חלש אצלי, בלשון המעטה. כבת לאמא בשלנית, שעינגה את כל המשפחה המורחבת בפסטליקוס, בוריקיטוס, ואפילו בגפילטע פיש , העדפתי לטעום ולא להכין. במו ידי קטעתי מורשת של גסטרונומיה ס"טית, שקיבלה אמי בירושה מדורות של נשים בשלניות מספרד ארץ מוצאן, לפני שגורשו ממנה ע"י פרדיננד ואיזבלה.
אמא היתה שוקלת ומודדת בקפדנות את החומרים לעוגות וטענה, שאפיה היא "מדע מדויק" ואני, כאנטי תזה, תמיד התעקשתי לאלתר, לשפוך "כמה שנכנס" ובאופן קבוע לשכוח להוסיף מצרך זה או אחר. התוצאה - עוגות, שדמו לפיתות מתוקות.
תמיד טענתי, שהעוגות ש"אופה" העזר כנגדי, הרבה יותר טעימות ומוצלחות , ומה פלא? כאשר הן נקנו מדי יום שישי במיטב הקונדיטוריות של מחנה יהודה.
ילדי התרגלו לעובדה שעוגות יום ההולדת שלהם היו תמיד בצורת דובי המורכב משתי עוגות עגולות (תודה לרות סירקיס), שטונה של קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות מטשטשות את חוסר הסימטריה והטעם התפל. בכדי לא לפגוע באם ובילד היו הגננות שלהם מחמיאות לעוגה בצורה מוגזמת, וכך היו ילדי משוכנעים כי העוגה שנאפתה עבורם היא היפה בעולם!
לנכות זו יש גם כמה יתרונות , למשל, פעם, שבני היה בצבא, יצאה לי עוגת תפוחים טעימה כי במקרה לא שכחתי להוסיף סוכר ובטעות הכפלתי את כמות האגוזים. העוגה שוגרה ישר לקורס, בני סיפר לי שהעוגה קצרה הצלחה עצומה ומלאה אותו בגאווה. נו, מה הפלא?, חבורת גברברים בקורס חובלים, שלא טעמו שבועיים אוכל ביתי, לא יתענגו על עוגה בחושה מתוקה שבתוכה קצוצים כמה תפוחים וטונה אגוזים?
מעולם לא התנדבתי "להכין עוגה". מבצע שכזה היה דורש ממני להכין לפחות שלש עוגות "טיוטה" עד שהמוצר הסופי היה מתקרב לצורה סבירה של עוגה
ואם כבר משהו מצליח, ומביאים אותו לארוחה משפחתית, ההפתעה היא כה גדולה עד כי כולם סקרנים לטעום מהיצירה. והמחמאות, יותר מאשר על התוצאה, הן על המאמץ .
גיסתי שתחייה, סופר וומן, בשלנית ואופה סידרתית. בכל יום שישי תמצאו על שולחנה לפחות חמישה סוגי עוגות תוצרת עצמית. הכישרון הנדיר שלה כל כך מובן מאליו למשפחתה, שתעז שבוע אחד להכין רק שתי עוגות ונכדיה לא יפסיקו לקטר. ואילו אני, כשאני מכינה פעם ביובל עוגה, שטעמה סביר, כולי מוצפת בתשבחות ומחמאות!
ברוח הזמן והגיל הוספתי נימוקים בריאותיים לעובדה שאינני אופה. וכשאני מארחת אני מטיפה לתזונה בריאה נטולת רעלים לבנים (סוכר, קמח וחמאה), ואורחי מסתפקים בעוגיות קווקר מקמח מלא נטולות סוכר וחמאה – מתכון בטוח לשמירה על דיאטה וגם לשמירת העוגיות כקישוט על המדף.
בכלל, הכנת עוגיות היא מתכון להימנעות מכישלונות סדרתיים, מאז שניצה נתנה לי את המתכון שלה אני נחשבת למומחית בהכנת עוגיות שומשום, הדורשות שלשה מצרכים (אם לא שכחתי משהו) , קערה אחת ומזלג לערבוב, וחוץ מאשר לשרוף אותן, כמעט ואי אפשר לפספס בהכנה. מי שטועם את העוגיות משוכנע שאני קונדיטורית מהמעלה הראשונה.

מתכון לעוגיות שומשום של ניצה
חצי כוס סוכר חום
שתי כפות שמן
1 ביצה (לא גדולה
2 כוסות שומשום
½ כפית קנמון
קליפת לימון מגוררת
מערבבים הכל ביחד בעזרת כפית יוצקים מהתערובת עוגיות על נייר אפיה.
הכי חשוב: זמן אפיה קצר, חום 175 כ 10 -12 דקות
אני נוהגת לעמוד ע"י התנור בהיכון, אחרי שהצלחתי לשרוף כמה תבניות של עוגיות

ובהזדמנות חגיגית כאשר אכין אותן, אצרף גם צילום למזכרת.


מוחמד גולדסטון - ברכות

תראו, בדרך כלל אני לא בן אדם שמחפש נקמות ואף פעם לא קיללתי אף אחד. מכל דבר שנודף ממנו איזה רמז של מריבה או רוע אני פשוט בורחת. אבל בתקופה האחרונה יש משהו שמרגיז אותי ומטריד את מנוחתי, זה לא ממש נוגע בי אישית אבל זה נוגע בכל אחד מאיתנו. אני מדברת על דו"ח גולדסטון. פשוט לא נתפס בעיני עד כמה בן אדם אחד יכול לגרום נזק למדינה, יותר משמונה שנים של קאסמים. ואותו בן אדם הוא בנוסף לכל יהודי. כפי שאמרתי מעולם לא קיללתי איש, אז ברצוני לשלוח כמה ברכות מכל הלב למר מוחמד גולדסטון ומשפחתו. אז ככה:אני מאחלת לו שיוזמן ברוב פאר והדר לסיבוב הופעות בארצות ערב, והמארחים יעמדו על כך שמשפחתו תתלווה אליו.במהלך המסע, כל בנותיו של מר גולדסטון היקר יתאהבו בבחורים מוסלמים יפי תואר ואקדמאים . הבחורים המצוינים ישאו אותן לנשים והן תיזכנה להתגורר בג'נין, דמשק, וטהרן.על פי חוקי האיסלאם הנאורים, יוסיפו לעצמם הבחורים המצוינים כל שנה אישה חדשה. בנותיו של גולדסון יחטפו עצבים על הנשים החדשות ויתחילו להציק לבעליהן, הבעלים שלא יבינו מה הן רוצות מהחיים שלהם, יחטיפו להן כאפות כמקובל. הבנות תרצנה לחזור לבית אביהן אך תמצאנה את עצמן בהסגר. כשבכל זאת תצלחנה לסמס לאביהן שיבוא להצילן, הוא יצדיק את עמדת הבעלים המצוינים שלהן ויטען שהן מבצעות פשעים נגד בעליהן. כשסוף סוף יבין את מצוקת בנותיו לא יוכל לעשות מאומה. הישועה תבוא מיחידת עילית ישראלית הפועלת בעורף האוייב, שרוב לוחמיה תושבי השטחים הכבושים. בפעולה אמיצה ונועזת הם יחלצו את בנותיו של מוחמד גולדסטון מדמשק, ג'נין וטהרן. הבנות מכירות הטובה תתאהבנה בלוחמים האמיצים, שהם בעצם פושעי מלחמה ממלחמת עופרת יצוקה, תינשאנה להם ותעבורנה להתגורר בתפוח, דולב, וגבעת אסף. לבנות וללוחמים העבריים יולדו ילדים רבים וסבא מוחמד גולדסטון לא יפסיק לבקר את נכדיו, נערי גבעות חמודים חובשי הכיפות, וידלג איתם בשמחה וריקודים תוך נפנוף בציציותיהם.. .כפי שאמרתי, הכל ברכות.

אמנות נשגבה

השבוע ביקרתי בתערוכה של צדוק בן דוד במוזיאון תל אביב.
עמדתי משתאה מול לוחות הברזל, שהאמן הצליח לשוות להם צורת תחרה. החומר הכבד, החלוד, הענקי, שאנו רגילים לראות כמוהו באתרי חרושת או בנייה, הפך לדפים דקיקים הדומים למגזרות נייר.
המיצג, "שדה פרחים" שנמצא בחדר מיוחד מפעים ומפתיע. אל תתעצלו ולכו לראות את התערוכה.
אוצרת התערוכה,  טרחה והתהדרה להסביר למבקר ההדיוט את נשגבות יצירות האמן, ואף מיקמה את הסבריה ההדורים על הקירות.  בלשון "פשוטה ומובנת לכל נפש" היא מסבירה:
"פתיחותו של המיצב למנעד רחב של אופני התייחסות קושרת אומנם מידה של יחסיות לכל אחד מן האופנים אבל דומה שההתעכבות על הסדר שכפה עלינו בן דוד על עצם קביעתה של תבנית והתוויתו של מסלול התנהלות וחשיבה נמצאת מתגמלת...."
או במקום אחר:
"אפיונו של השדה - שפרטיו מוכרים בהיותם הפשטות המדוקדקת של המחקר הטקסונומי שהוצרנו בחומר קל ופריך והוחזרו למצב שדה, טבעי כביכול על מצע של חול – הוא מכני......"
הצלחתם להבין את משמעות הקטעים? גם אני לא.
מה הקשר בין התערוכה לבין הטקסטים המלומדים שעל הקירות?, שאלתי את עצמי ואת העומדים לידי, שחשבתי שהבנתם בפרשנות האמנות טובה משלי. נראה שגם הם לא הבינו.
ההסברים המלומדים שמספקת לנו הגב' המלומדה הצליחו לבלבל אותי, (אני חושבת שהצליחו לבלבל גם את האמן, או אולי סוף סוף הוא הבין את משמעות יצירותיו שלו..?)
האם כוונתה היתה להבליט את קטנות ואפסות ההבנה של הצופה הממוצע? או אולי להבליט את הבנתה הנעלית בענייני אמנות?
האמנות יכולה להיות נשגבה אבל החירטוטים שמסבירים אותה? די!! .
לשמחתי, בעת ביקורי, נכח שם גם צדוק בן דוד, הצלחתי להודות לו, כשהפניתי את תשומת ליבו לטקסטים המסובכים, הוא העיף בהם מבט, ואמר לי: "עדיף שהתערוכה תהיה מוצלחת וההסברים גרועים מאשר תערוכה גרועה עם הסברים טובים..."
אז כמו שאמרתי, אל תחמיצו את הפסלים והמיצג של בן דוד , אבל בכדי לשמור על הנאתכם התעלמו מההסברים המלומדים שעל הקירות.

יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

ירקות חורף, ירקות קיץ

פעם, שהיינו ילדים, היו ירקות חורף וירקות קיץ. מעולם לא ראינו עגבנייה ומלפפון בחורף.לעומת זה צנון וחסה מעולם לא עלו על שולחננו בקיץ. לא אשכח את ריחו וטעמו של המלפפון הראשון שבישר את בוא הקיץ, רענן, קריר ומשתלב נפלא עם עגבנייה. בחורף, צבעי הסלט היו ירוקים וסגולים בלבד. היום שההורמונים והחממות בילבלו אותנו לגמרי, הילדים שלי לא מסוגלים להבין שבטבע יש הפרדה. וכשאני מדברת על ירקות קיץ או חורף הם חושבים שאני מתכוונת על איזו דיאטה מקרוביוטית חדשה, שהתמכרתי אליה. למרות הזמנים החדשים ובלבול היוצרות, גם היום, לא אקרב לשפתי אבטיח בחורף. גם לא ענבים. טעמם מעביר בגופי צמרמורת ושיני נוקשות בלי קשר לשפעת או לקור. גם טעמן של העגבניות בחורף הוא בדרך כלל תפל ומקרר את הגוף. אני לא מוכנה לוותר על הפריבילגיה של ההתרגשות הראשונית בנגיסת פלח אבטיח קר ורענן ביום קיץ לוהט. ולעומת זה מה מתוק יותר מצנונית בחורף? בימים הקצרים והקרים האלה שאין יום ללא מרק חם, אי אפשר לוותר על סלט עסיסי של ירקות העונה אז תשכחו ממלפפונים ועגבניות ותתרכזו בירקות חורף בלבד בשביל הסלט הנפלא הזה: הכמות  ל 2 סועדים
 חותכים את כל הירקות לפרוסות דקות: (לא לקוביות! זה יוצא משהו אחר.)
1/2 קולורבי 1/2
 צנון גדול לא מקולף
1/2 שומר
4-5 עלי חסה, בפרוסות עבות. רצוי מהגינה
1/2 בצל סגול חתוך ל"ירחים" בשום אופן לא להחליף בבצל רגיל. (חיתוך ירח + חוצים את הבצל לאורכו, משכיבים ופורסים לאורך באלכסונים הפרוסות נראות כמו סימן הסוגריים) ( )
כמה גבעולי פטרוזיליה
1/2 לימון
את כל פרוסות הירקות מערבבים ומוסיפים את הלימון. וזהו! לא מוסיפים מלח, לירקות האלה יש מלח טבעי. אין צורך בשמן. להגיש מיד לאחר החיתוך, לא להכין מראש! הולך נפלא כתוספת לארוחת צהרים וגם סתם לנישנוש.
פינת הבריאות: צנון, בצל סגול וקולורבי מנקים את הדם, מונעים ליחה ומרגיעים שיעול. לימון מחטא (חיידקים מהגרון) ומוסיף ויטמין c
לא סתם צמחו להם הירקות האלה בחורף!

יום ראשון, 13 בדצמבר 2009

מרק "לא עגבניות"

אתמול, שדניאל המתוק התארח אצלנו, ותפס את כל תשומת הלב והזמן, מצאתי שעה קלה בין ההאכלות, המשחקים והחלפת חיתולים, והכנתי מרק של חורף שיוסיף אוירה ביתית ויחמם את נפשם של הוריו, שיגיעו להדלקת הנר.
העזר כנגדי מטיל כבר שנים ווטו על מרק עגבניות. מסיבה לא ברורה שנעוצה בימי ילדותו, מרק העגבניות נמצא ברשימת החרמות שלו הכוללת כרובית, דלעת וגזר מבושלים.
הפעם החלטתי, שכמו הציפורים, ירצה יאכל , לא ירצה לא יאכל.
בצהרים הוא מתקשר ומודיע כי יגיע לצהרים עם מוריס חברנו. האמת, כך אני אוהבת לקבל אורחים, לא צריך להשתגע עם ההכנות, אוכלים מה שמתבשל באותו רגע על הכיריים, מוסיפים לחם תוצרת בית וקצת שאריות משבת, כוס יין טוב, ויש ארוחה לתפארת.
מוריס ליקק את האצבעות ולמרות שהוא מדקדק מאד בדיאטה הבריאותית שלו, אפילו ביקש תוספת. העזר כנגדי, שבלי להרגיש גירד את קרקעית הסיר, עמד על דעתו והתעקש שזה לא מרק עגבניות.
אז לפי בקשתו של מוריס ולטובת האנושות, אני מצרפת מתכון למרק "לא עגבניות" של סבתא נצחיה. שמספיק בערך ל10 מנות.
מומלץ להכין את המרק בבוקר ולאכול בצהרים או בערב. זמן ההמתנה משביח את טעמו.
חומרים נדרשים:

קומקום מים רתוחים
1 בצל גדול
4 כפות אורז או גריסים
3-4 עגבניות חלוטות קצוצות, או חצי קופסת רסק עגבניות מרוסקות, (יש כאלה עם תוספת ריחן.)
קופסא קטנה של רסק עגבניות (מחית)
כוס פטרוזליה +ריחן קצוץ , אם יש חמציצים הרי זה משובח. הם מוסיפים ארומה חמצמצה נפלאה)
6-5 שיני שום קצוצות
3 כפות קטצופ'
3 כפות קווקר גס.
מלח פלפל, כורכום, פפריקה אפשר גם קמצוף של צילי טחון.
הכנה:
- מאדים בצל קצוץ עם קצת שמן קנולה, מדי פעם מוסיפים טיפונת מים בכדי שלא יישרף (אם שרפתם את הבצל, אל תמשיכו, התחילו הכול מחדש. בצל ושום שרופים, אפילו קצת, הורסים את התבשיל!)
ממשיכים להוסיף לפי הסדר:
- 4 כפות אורז או גריסים וממשיכים לאדות עם הבצל תוך הוספת מעט מים כל פעם, בכדי שלא יישרף.
- 3-4 עגבניות חלוטות קצוצות + כוס מים חמים (אפשר גם חצי קופסת עגבניות מרוסקות, יש כאלה עם ריחן
ושום וזה טוב)
- קופסא קטנה של רסק עגבנית, בוחשים ומוסיפים עוד מים
- כוס פטרוזיליה קצוצה + כמה עלי ריחן קצוץ. אני מוסיפה צרור ענקי של חמציצים מהגינה
- 4-5 או יותר, שיני שום קצוצים.
- 3 כפות קטצ'ופ
מוסיפים מים חמים ומתבלים במלח, ברבע כפית כורכום, חצי כפית פפריקה, קצת פלפל שחור, ורבע כפית סוכר.
מוסיפים עוד מים חמים, מביאים לרתיחה. כאן אני מוסיפה עוד 3 כפות קוואקר גס שנותן למרק סמיכות ובריאות ואחר כך עוד כרבע שעה +, בבישול על אש קטנה.
בתאבון ולבריאות. (מישהו מצא בו עגבניות??...)

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

קרובים, קרובים.


You - your father- his father – his brother -  his son - his daughter – her son – his son

הבנתם את זה ???
אם אתה מנוי על אתר הגנאולוגיה "ג'ני" , אתה בטח מבין את שפת הסתרים הזו, וקרוב לוודאי שכבר חסמת את המיילים המשוגרים משם.
קצת מאוחר מדי, כשאבא  בקושי יכול היה להנהן בראש וכל אחיו היו כבר בעולם האמת, נתקפתי בצורך לתעד את שורשי משפחתנו. האתר "ג'ני" נתן בידי כלים לבניית עץ משפחתי ואני החלתי לצרף פיסה לפיסה ושחזרתי את  רשימת בני המשפחה בעשרת הדורות האחרונים.
בעזרת פלאי האינטרנט צץ לעזרתי קרוב משפחה מגולת טקסס, שניזכר כי אחד מבניו של סבא רבא שלו עלה כחלוץ לפלשתינה בסוף המאה ה19 . בזרועות פתוחות ודמעות בעיניים התחבקנו באופן וירטואלי, וסוף סוף איחדנו את המשפחה כולה. השמחה פצחה באתר וכל הפנסיונרים המשועממים במשפחה צרפו את הכלות והחתנים שלהם, נכדיהם והוריהם, שצרפו את בני משפחתם מכל הצדדים. בקיצור ה"גרוייסה משפוח'ה", שמונה היום כ- 8000 גברים נשים וטף!
בשיטוט באתר המשפחתי מצאתי בת דודה מקרבה רביעית הנשואה למוחמד בסרי לנקה, בן דוד מדרגה חמישית שנשוי לבתו של הרבי מגור בני יורק,  ובני דודים מדרגה שישית שהפכו להינדים וחיים באשרם ברישיקש.  
על מנת לחזק את הקשר המשפחתי שולח האתר לכל בני המשפחה תזכורות על ימי ההולדת של קרוביהם, ימי נישואין, ימי זכרון ועוד. וכך תיבות המייל של השבט כולו מתמלאות יום יום בתזכורות ימי ההולדת של הקרובים העלומים הללו, מציעה להם ל"קנות" זרי פרחים וירטואליים, או לחלופין עוגות או לבבות ורודים, וכמובן מסבירה לנו בכותרת ההודעה את מהות הקשר המשפחתי בינינו. מה שמחזיר אותי לכותרת הפוסט.
בתחילה ברכו אותי בני משפחתי על היוזמה לחיפוש הקרובים ואף התגאו באבי אבותינו "הבעל שם טוב" שמככב בראש האילן, בני המשפחה שלומדים בכתה ז' נזכרו בי כאשר נדרשים לכתוב עבודת "שורשים".
אך ככל שהעץ גדל ועמו ההודעות שסותמות לכולם את תיבות הדואר שלהם, שמתי לב שרבים החלו להתחמק ממני, כמעט כולם עברו לחגוג את השמחות שלהם ב"חוג המשפחה המצומצם" ונמנעים להזמין אותי שמא אזכיר להם את שובל הקרובים. חלק מקרובי קוראים לי הדודה ג'ני, ומגחכים. וחלק מהצעירים  הקים את ארגון "דור ללא עבר". 
אבל כאשר הם מתכננים את הטיול לדרום אמריקה או למזרח, כולם מבקשים ממני לחפש איזה קרוב משפחה שישמח לארח את הצאצא החמוד של הסבא רבא פרל, שהיגיע לפני 100 שנה לפלשתינה. 

יום שלישי, 1 בדצמבר 2009

בחר/י כינוי

ניסיתם פעם לבחור כינוי בכדי להצטרף לפורום? כאשר הצטרפתי לקהילת "הקוראים המשפיעים" נדרשתי להירשם ולבחור לעצמי כינוי. מצאתי, שהכינוי "מונהליזה" ממש מתאים לי, מסתורי, היסטורי, ויש בו גם את אותיות שמי. כשרשמתי את השם בחלונית המתאימה מיד קפצה הודעה כי הכינוי שבחרתי תפוס (כמה מפתיע) ורק מונליזה 9999 פנויה. ניסיתי עשרות שמות: הכותבת, החופרת, המקשקשת, הירושלמית, דון קישוט, סבבאבא, סבבתא, כולם תפוסים! תגידו? מה קרה למקוריות של הגולשים?
אז בקשתי את העזרה של העזר כנגדי (במיוחד כנגדי) והוא מצא שם תנ"כי אזוטרי של הקישוט לראשו של הכהן הגדול אשר במקדש! וראו פלא ! השם לא תפוס! ומאז אני מנפנפת ב"קהילת המשפיעים" עם הציץ שעל ראש הכהן הגדול ומחכה לתחילת השנה הבאה בכדי להסירו מראשי.....