יום רביעי, 9 בינואר 2013

כן שלג, לא שלג


  בחלומות הכי רטובים שלי לא דמיינתי דלי במרכז המטבח, שאליו מטפטפים מים מהתקרה.
כלמודת דליים וסמרטוטים נסחטים, שהיו חלק מחוויות החורף של ילדותי בצפת, הקפדתי לבחור בבתים אטומים. הבית שבו אנחנו גרים הוא מופת ודוגמא לבנייה חוסכת אנרגיה. הקירות בעובי  שישים ס״מ, החלונות יכולים לעמוד בהתקפת גזים, מעלינו שכנים שמפעילים הסקה שעות רבות, הניקוז עובד להפליא, בקיצור הבית יבש וחם בחורף וקריר ונעים בקיץ. 
 אתמול בבוקר, כשנכנסתי למטבח להכין  את קפה הבוקר הופתעתי לגלות שלולית מים במטבח. כשהרמתי את עיני ראיתי  שהמנורה הפכה לפונטנה מטפטפת.  טלפון לשכנים הבהיר לי שגשם חדר מגג ביתם והציף את הבית שלהם. הם התפנו לבית מלון והשאירו את האגם בבית. ברור לנו, שעד שהגשם יחלוף לא נוכל לעשות דבר, אז יש לנו הזדמנות להזדהות לרגע עם שאר המוצפים, וזו  גם הזדמנות להרים את העיניים ולראות כמה המנורה של המטבח מכוערת...
השלג הצפוי מכניס אותנו להתניות ירושלמיות עתיקות יומין.
הערכות לימי המצור הצפוי, מעלות את השאלה האוטומטית, יש מספיק חלב? יש מספיק לחם? כבר מזמן החלב הוא לא מזון חיוני אצלנו ואת הלחם אני אוהבת לאפות בבית, אבל אין ירושלמי שלא ירוץ למכולת או לסופר הסמוך (פעם היינו רצים למאפיית אנג׳ל) בכדי להצטייד בלחם וחלב.   
על הבוקר, במסגרת ההכנות לשעת חרום, פתחנו את המקרר בכדי לעשות רשימת קניות, אבל למרבית האכזבה הגענו למסקנה שנוכל להסתדר ב 36 השעות הבאות עם מה שיש , העזר כבר שאל חמש פעמים אם חסר משהו, כנראה שלא יכול לעבור את השלג בלי לצאת למשימת הישרדות בתורים בסופר הקרוב, אז הצעתי לו שיביא גלידה. 
בעת כתיבת שורות אלה בחוץ סתם רטוב וקר, השכנים התגברו על הקטסטרופה, שהסתברה כמרזב סתום, ואני לגמרי לא בטוחה שאני רוצה שלג.

    
                                                    נזיד שעועוית סמיך ליום מושלג                                                    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה