יום שבת, 18 באוגוסט 2012

"ריקוד מצווה" - לשמח את הכלה.


הכלה עומדת על במה ענקית וריקה בשמלה נפוחה ובפנים מכוסות.
מסביבה, על הטריבונות, עומדים אלפי חסידים לבושי מגבעות פרווה ומעילים שחורים, מריעים ושרים לפי הקצב שמכתיבה התזמורת. ביד אחת היא אוחזת בחגורה ארוכה, לבנה או שחורה, שנקראת "גרטל", שאת הקצה השני שלה אוחז רב מבוגר, אביה, או מישהו אחר מראשי העדה והוא מרקד ומפזז סביבה. לפעמים הרב כל כך קשיש וחלש והא רק עומד במקום, ומשמשים מזיזים במקומו את ה"גרטל". אם הוא צעיר יותר שעדיין כוחו במתניו הוא מקיים את המצווה בהתלהבות רבה. הכלה ההמומה עומדת כמו פסל לבן ובודד בתוך ים הבגדים השחורים ונראה שלא יודעת בדיוק מה לעשות עם עצמה. 
זהו טקס ״ריקוד המצווה״ ("מצווה טאנץ"), שבו מתכבד הרב או אבי הכלה לרקוד עם הכלה את ריקוד הכלולות הראשון.
הסבירו לי שזה טקס עתיק יומין, שמקורו בציווי שמוזכר כבר בתקופת הגמרא, לשמח את הכלה והחתן ביום חתונתם. לשמח את החתן והכלה זו אכן מצווה ואותה מקיימים בכל הצורות והווריאציות בכל העדות ובכל הזרמים ולא רק אצל היהודים. האמת היא שנוסח זה של הריקוד נשמר בחסידויות בודדות, וחסידויות רבות כבר לא עורכות אותו במתכונת זו. 
 לי הריקוד הזה ניראה, שריד  של טקס, שמקורו אי שם בשחר ההיסטוריה, אולי בערבות רוסיה הרחוקה.  בזמנים, שבהם הכלה ביום חתונתה היתה נמסרת לראש השבט על מנת שיהיה זה הראשון שיבעל אותה, מנהג שהיה קיים בתרבויות עתיקות.  
עם השנים המנהג הלך ונעלם והטקס עבר סובלימציה. היהודים, שספגו לא מעט השפעות מהעמים שבקרבם חיו, אימצו את סממני הטקס, וקרוב לודאי  שאפילו לא ידעו מה מקורו. 
תסתכלו שנית על הריקוד. החגורה הארוכה של הרב, המחברת בינו ובין הכלה,היא סמל פאלי די ברור, הריקוד של הרב הוא ביטוי להפגנת גבריותו. והמוני הגברים המרעים מסביב הם  שרידי להקת המעודדים הגברית, שמחאו כפיים באקסטזה, כאשר ראש השבט הפגין את ביצועיו לפני כולם. הכלה המסכנה נראת כשיה מובלת לטבח, אני מניחה שבימי קדם היא הרגישה הרבה יותר גרוע. וזה נקרא "לשמח"... 
ניסו להסביר לי באותות ובמופתים את תופעת ״ריקוד המצווה״ . אבל בעיני רוחי אני רואה שבט פרה הסטורי
 קדום המוסר את בתולי הכלה לראש השבט.
אבל אם יש כאלה שעדיין חובשים על ראשם זנבות שועלים, שנעלמו אפילו מראשיהם של הפריצים, אז למה לא לשמר שרידים של ריקוד כלולות?
בסרטון בלינק המצורף תוכלו להתרשם ולשפוט בעצמכם.