יום שבת, 12 במרץ 2011

האסונות והחיים הוירטואליים שלנו

ביממה האחרונה הרגשתי שאיני מסוגלת להכיל את המראות והתמונות.
אני מביטה בלופ התמונות מהעולם הנבלע, משתאה מכוחם הרב של איתני הטבע ואפסותו של האדם.  

האירועים האחרונים רק שיחררו את ניצרת הפחדים האישית שלי ואני מניחה שלא רק שלי.
לא יכולה להימלט מהמחשבה, מה יקרה אם האסון הזה יכה גם בנו?

אני שואלת את עצמי, לשם מה אנחנו אוספים ואוגרים, וחוסכים ומטפחים. אם בהינף גל אנו יכולים לאבד הכל. חיינו המציאותיים עלולים להעלם ברגע. כלום לא יישאר.
אני מתמלאית חרדה לשלום הילדים שלנו, והמחשבה שאין דבר שאנו יכולים לעשות בכדי למנוע את האסון מהפכת את המעיים.
יתכן שבסופו שלדבר הדבר היחיד שיישאר הם החיים הוירטואליים שלנו.
אולי על איזה שרת בעולם, ישמרו האלבומים המכוונים שלנו, ההגיגים שכתבנו, המיילים שהעברנו.
מי יודע אולי בעידן שלנו , האותות הדיגיטליים שנשאיר אחרינו, רק הם אלה שיישמרו.

3 תגובות:

  1. היי! זוכרת את הג'קים? הם חיים מליוני שנה לפני האדם, וכנראה יחיו אחריו, הם מסתגלים, אם כי נראה לי שכח הרצון הוא (כח החיות) חזק מאסונות הטבע וגם מאסונות מעשי ידי אדם, שגרועים מאסונות טבע. בצונאמי הקודם נהרגו כ-300 אלף בני אדם, והעולם כבר התאושש מכך! היום, ברעש אדמה חזק יותר, ובצונאמי אדיר, מספר הנספים הוערך בכ-1000 עד 10 אלפים, מה זה לעומת האסון האנושי של מלחמת העולם השניה והשואה, כח החיות של שני הורי השאירו אותי ואת צאצאי.. בואי נהיה אופטימיים , האסון מחריד ומעורר פחדים סמויים, אבל הרצון לחיים חזק מכך לדעתי.. אני מקווה שאני צודק!
    צביקה

    השבמחק
  2. ובאותו ענין, צר לי לאכזב את ציפיותייך באשר להשארת האותות הוירטואליים, בגלל מבנה הדיסקים ובכלל המידע על אמצעי איכסון אלקטרוניים, יש להם אורך חיים מוגבל, אף יותר משל נייר! צורת הצריבה היא בחומרים כאלו שעל cd השמירה היא כ-5 שנים, בדיסק קשיח אורך החיים גדול יותר אבל כנראה לא מעל עשרות שנים, אם תתענייני בידע יותר מפורט על כך אפשר במייל! צביקה

    השבמחק