יום חמישי, 6 במאי 2010

היכונו ל"פולשים"!

המאמר שקראתי בכלכליסט על "האישה שחיה שנה בלי כסף" עורר בי סקרנות גדולה לנושא של ה"סקווטרים", כלומר ה"פולשים" ,שכל כך רווחת באירופה ובמיוחד באנגליה.


 ה"סקווטרים" אלה אנשים שפולשים לבתים נטושים. רק בלונדון יש חצי מליון בתים כאלה. לא אכנס לכל החוקים שמאפשרים לחבר'ה האלה להתגורר שם, אבל תירגעו, אפשר גם לפנות אותם. רובם בעצם הומלסים די מסכנים ומוזנחים, שחיים בזבל במלוא מובן המילה.


לצידם, ב"שוליים השקופים" האלה של הערים הגדולות, חיות גם קהילות שלמות של צעירים, שבחרו בצורת חיים זו מסיבות שונות, מחסור בכסף, מובטלות, שכר דירה גבוה, ובעיקר מסיבות אידיאולוגיות,. מדהים לקרוא שאין להם כלום, אבל בעצם יש להם הכל.  רבים מהם לא מוותרים על המחשבים הניידים שלהם, ומתקשרים עם כל העולם. יש להם רשת שלמה של אתרים שבהם הם מקבלים אינפורמציה על מקומות שבהם יש בתים נטושים, אירועים שלהם אפשר להיכנס בחינם ולאכול מעדנים ובאיזה רשתות שיווק הצוות משתף פעולה ורומז להם איפה נזרק האוכל הטוב. בשווקים סיטונאים נפטרים מעודפי סחורה ושם הם מוצאים את מיטב הפירות והירקות, מסתבר שהם חיים לגמרי לא רע.


למעשה הם חיים מהשאריות הדשנות שהאנשים הנורמטיבים משאירים להם. ויש הרבה ובשפע. רובם מתניידים על אופניים. הם חופשיים מחפצים מיותרים. רבים כותבים בלוגים ומשתייכים לקהילות אידיאולוגיות המאמינות בהקטנת הצריכה וחלוקה שווה של משאבי העושר בין בני האדם!. הם אולי  "היפים" אורבנים, שסיגלו את נסיבות והשקפת חייהם למציאות ולסביבה.עתידנים צופים שבשנים הבאות אחד מכל שלשה אנשים באנגליה יחיה בצורת חיים כזו, ולא בהכרח מבחירה.


מעבר לסקרנות, התופעה הזו גרמה לי להסתכל על חיי מזווית אחרת, לנסות למדוד את עצמי בכלים אחרים.


הבנתי שעם כל הניסיונות שלי לתרום לסביבה ולאיכותה, ועם כל התיעוב שלי מתופעות אנושיות הקשורות לאורח חיים בזבזני שיש לי עליהן ביקורת מפה ועד הודעה חדשה, אני בעצם עוד בורגנית שקשה לה לוותר על הנוחיות היום יומית שלה.


חונכתי על ערכים של בטחון וקביעות, ואלה הצליחו להיטמע בי, יותר ממה שהתכוונו הורי, נשארתי במקום עבודה אחד 28 שנים, הקביעות נתנה תחושה של ביטחון אבל מצד שני גם גבתה מחיר נפשי לא קטן. גם היום, כשילדי מדברים, ללא פחד, על ניידות בעבודה, בי זה מעלה חרדות. חיי נדודים מדירה לדירה , חוסר ודאות היכן אבלה את השבוע הקרוב, עושה לי חלחלה. שנתי נודדת ברגע שמשהו מאיים על הביטחון שמקיף אתי, אני נכנסת לחרדה אם משהו לא ממש מסתדר ויוצאת מאיזוןן אם קו האינטרנט לא עובד, כאילו חתכו לי את צינור החמצן. לא יכולה להירדם אם הכפתורים בציפה לא נמצאים בכיוון הרגלים והמצעים לא 100% כותנה, אם הדבר היה תלוי בי הייתי משקיעה את כל משכורתי בתוכניות ביטוח.


אני לא חושבת שהייתי בוחרת בדרך חיים כזו גם אם הייתי צעירה ב40 שנה, אבל אולי הייתי עושה בחירות שונות. 


אבל אין לי ספק שהאנשים שחיים כך מציבים מראה בפני החברה המודרנית המערבית הבזבזנית, שבד"כ מודדת את האדם על פי הרכוש שצבר.


כאשר אנו מביטים על המציאות החברתית והכלכלית בעולם, על הגדלת הייצור ויחד עם זה הגדלת האבטלה, על קריסה של מדינות, אנחנו מתחילים להבין שהעוני עומד להפוך לנחלת הרוב, ולא חשוב איפה תשקיע ואיפה תחסוך כי מחר הכל יכול לקרוס, והביטחון שאני מנסים לרפד בו את עצמנו הוא מדומה, ואולי באמת צריך לחשוב על שיטות כלכליות אחרות.  


אז זהו להפעם, איך שהוא אני תמיד מתבייתת על חומרים שגורמים לי לדאוג, ומקווה שספקתי לכם חומר למחשבה.


    מדריך לסקווטר (יש גם מהדורה מקוונת....)       



למי שיש זמן וחשק להרחיב, שווה לקרוא על תנועת "זייטגייס" (רוח הזמן) . בקישור: http://www.zeitgeist.org.il/



וגם ממליצה לכם לצפות בסרטון שבקישור: http://www.efind.co.il/Detailed/36259.html