יום שלישי, 4 במאי 2010

לא, אני לא כיביתי את האור לשעה!

פתאום ליום אחד ולשעה אחת, כל כך הרבה אנשים הופכים לשומרי איכות הסביבה וכדור הארץ!


אני בטוחה שרובם לא מפרידים אשפה, לא מכבים אורות מיותרים, קונים ללא הכרה, עומדים שעות מתחת למקלחת, נוסעים עם המכונית בכל הזדמנות, אבל ב"יום כדור הארץ" הם מתייצבים בהתלהבות בבימות בחוצות העיר, סופרים בהתרגשות 10, 9, 8 , 7 ... ושואגים משמחה עם כיבוי האורות.


אז, זהו, אני לא חוגגת פעם בשנה, וגם לא כיביתי את האור בחגיגה העולמית.


אני משתדלת בדרכי הסיזיפית, יום יום, לעשות משהו קטן לעולם שלנו, למען ילדי ולמען נכדי ונכדי ילדי ומספרת לכל מי שרוצה לשמוע איך אפשר אחרת. ותאמינו לי, החיים יפים!


אז בואו ואשתף אתכם: 


אנחנו מפרידים אשפה אורגנית מאשפה "יבשה".


 


           


   במטבח, פח קטן לאשפה אורגנית             ופח גדול לאשפה יבשה  


 


יש לי שני קומפוסטרים בגינה, אחד "נח ומתבשל" ואחד פעיל, (הסברים למי שירצה). כל הזבל האורגני נאסף לשם, ולא, זה לא מסריח!


וביום פקודה הוא מוצא מהקומפוסטר, ריחני כמו יער באירופה, ומוחזר באהבה לאדמה, מזין את הפרחים והעצים. אין כמו ההרגשה שהחזרנו לאמא אדמה משהו שקבלנו ממנה!


 


        


  הקומפוסטר הפעיל, לשם נזקרת האשפה האורגנית.            הקומפוסטר ה"נח" - מבט מלעלה האשפה הצטמקה ו"מבשילה "


                                                         שה"נח" יסיים תפקידו - יתחלפו.


 


בכיור יש לי באופן קבוע גיגית נוספת שבה נאספים המים של שטיפת הירקות, הידים וכל אותם מים שהם ללא סבון.


אין לכם מושג איזה כמויות נאספות מדי יום. בהם אנו משקים את הגינה. בקיץ, עם כל גזרות המים, זה חיסכון רציני.


אם היינו יכולים היינו מתקינים בחצר מיכל מים אפורים. זה לא מסובך. גם סבון הכלים הוא אקולוגי - עושה את אותה עבודה


 


      


 


המים  שזורמים מדוד השמש, נאספים עד שמגיעים המים החמים.


אנו ממעטים להשתמש בחומרי ניקוי כימיים, תאמינו לי, הרצפה מבריקה גם בשטיפה עם מים בלבד. גם מים שקודם שטפו בהם תפוחי אדמה.


ממעטים לקנות שמפואים, מרככים, קרמים שונים ומשונים לכל ציפורן ותלתל. שמייצרים הררי בקבוקים של פלאסטיק. ורובם מכילים חומרים כימיים.


 


                                       


 


לביתנו לא נכנסים בקבוקי פלאסטיק ומשקאות מוגזים! יש לי אוסף חמוד של כדים ובקבוקים, וכולם אוהבים את הלימונדה שלנו.


כוס יין בארוחה, עדיפה. אנחנו סופגים מספיק רעלים גם בלי החומרים שבמשקאות הקנויים.


 


 


                            


 


משתדלים לקנות בתפזורת, כמה שפחות אריזות.


 


  


 


כמעט חוק - לא זורקים אוכל, מכינים פחות. גם לא בושה למחזר שאריות- כמובן בתנאי שהן טריות.


חלק מהמאכלים האהובים עלינו נולדו מאימפרוביזציה של ערוב שאריות.


לשוק ולסופר הולכים עם סלים


                                                                          


 


                            


                   סל לכל בגד                                                            בדרך אל השוק


 


בכל הבית התקנו נורות חסכוניות.( יש צהובות עם אור נעים)תדעו לכם שבארופה כבר הפסיקו לייצר נורות ליבון. מה שנשאר להם שולחים לעולם השלישי ולישראל.


במקום אבקת כביסה קנינו את הכדור האקולוגי. מנקה לא פחות טוב מאבקה.


בארונות אני מפזרת לבנדר וסבונים ריחניים שנותנים ריח טוב למצעים ולבגדים. 


קישור בנושא:


http://www.wildcat.co.il/google-adwords/hydrosystems/globlo/index.html


מוציאים מהתקעים את מטעני הסלולרים כשאינם בשימוש. אין לכם מושג איזה זוללי חשמל הקטנים האלה.


והעיקר - קונים פחות! חושבים פעמיים אם אנחנו באמת צריכים.


אני יודעת שיש כאלה שיקראו לי קמצנית, כי רוב האנשים במדינה שלנו יכולים לשמוח רק בווליום גבוה,


חושבים כי צריך כמויות מזון של משתה רומי בכל אירוח, מסעי קניות עושים אותם מאושרים, עד העונג הבא, ומאמינים כי בזבזנות זה רוחב לב. אכול ושתה כי מחר נמות.


אני מאמינה בחיים, מקווה ורוצה שהנכדים שלי ונכדיהם ונכדי נכדיהם יהנו מעצים ירוקים, מחיות בר, מחופים חופשיים.


אני יודעת שאפשר לעשות עוד, חלק מהחברים שלי משתדלים כמוני, ויש כאלה שהם  יותר אקולוגיים ממני.  אני לומדת כל פעם משהו חדש. מסתבר שגם לא צריך להשקיע הרבה מאמץ. בעיקר מחשבה.


בעניין הזה- כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן!


עכשיו אני מקווה שגם המדינה תתגייס!


וכתבה מעוררת מחשבה - "האשה שחיה שנה בלי כסף" מומלץ. והקישור :


http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3402831,00.html