יום חמישי, 4 בפברואר 2010

"אבא בשקל", ארבע בשקל

השבוע שמעתי על הצעת החוק שמטרתה להגן על הסופרים ולא לאפשר מכירת ספרים חדשים במבצעים. אני חייבת לשתף אתכם בעמדתי המתלבטת בקשר לחוק הזה.
מצד אחד זה ממש מביש שסופר מרוויח בסופו של דבר כשקל אחד, כן, שקל אחד ברוטו! על כל עותק של ספר שנימכר. אם מחלקים את הסכום למספר שעות עבודה, זה פחות משכר של פועל סיני בסין!
מצד שני, בחשבון גס, בכדי לספק את כל צרכי הספרותיים אני זקוקה לכ- 1500 ש"ח כל חודש, שזה קצת פחות מפנסיה של גמלאית משרד החינוך... וזה כולל תוספת סיכון של קניית ספרים, שאחרי שלשה עמודים הבנתי שהם לא לטעמי.
אין הנאה כמו ריחו של ספר חדש, דפדוף בדפים הבתוליים, וההרגשה הנעימה שאני הראשונה שקוראת בו. אם הספר שלי, אני יכולה לסמן בו קטעים ומקומות אהובים, לקמט בקצהו "אוזן חמור" בלי לקבל גערה של ספרנית או מורה, ואם הצליח להרעיד את נימי נפשי ונשמתי, להשאיר אותו על המדף ולהחליף אתו מבטים של הבנה כמו עם חבר טוב.
אבל אחת כמוני, שהרגלי הקריאה שלה פרועים למדי, זקוקה לספרייה. שם אני מחליפה כשלושה ספרים בשבוע, נכון, לפעמים צריך לחכות שבועות לספר חדש, אלא אם קשרת קשרים טובים עם הספרניות. לפעמים אני מדחיקה את המחשבה מי היה לפני עם הספר במיטה, לעיתים אני מוותרת על הספר בשל מצבו המסמורטט והמוכתם, גם אם אני מאד רוצה אותו. לעומת זה, אם לא אהבתי אותו ממשפט ראשון או שני, קל מאד לשכוח ממנו בלי נקיפות מצפון, אבל אם כן אהבתי, כי הוא גרם לי לצחוק או לבכות, להיזכר או לדמיין, כואבת לי הפרידה, ואני מחזיקה בו עד מועד ההחזרה האחרון, ומבטיחה שנפגש בסיבוב הבא.
זה מחזיר אותי למבצעי "אבא בשקל". לא נעים להודות, אבל לא פעם אני מוצאת את עצמי מודה לרשתות ה"חזיריות" האלה,שאני יכולה לבלות בהן שעות ולמלא את הסל בלי לפשוט את הרגל.
וכשאני חושבת אייך לגשר את הסתירה בין תאוות הספרים של ובין ההגנה על זכויות הסופרים אני חושבת שאולי ספרים אלקטרוניים הם הפתרון, לוח דק וקל לנשיאה, בגודל של דף פוליו עם כמה כפתורי הפעלה ודפדוף, יוכל ללוות אותנו לכל מקום.
כך נוכל להפסיק לכרות את יערות הגשם בשביל להדפיס ספרים שבחלקם הגדול אינם שווים את הנייר עליהם מודפסים.
דרך המחשב, בלי לצאת מהבית, נוכל להטעין ספר שלא תופס מקום, ואין לו משקל, (אפרופו משקל, לאחרונה קראתי את "נוטות החסד" 900 עמ' – דמיינו לכם התמודדות עם ספר כזה במיטה! ). ללכת להחליף ספרים בספריה יראה לנו אנכרוניסטי לגמרי.
המחבר יוכל להעלות בעצמו לאתר, את יצירתו ולמוכרה ישירות לקורא, ללא דמי הדפסה ותיווך של ההוצאה, מה שיכול להוזיל את מחירו. המחבר יוכל לתת הזדמנות לקוראים, להתערב בכתיבתו, או לשנות את סופו, מה שנקרא - ספר אינטראקטיבי.
נכון, יחסר הריח המיוחד של ספר חדש, יש כאלה שהמישוש והדפדוף יחסרו להם, ואין לי ספק שיהיו גם "האקרים" שיורידו ספרים באופן פיראטי.
בסופו של דבר, אני חושבת שזה העתיד וכולנו נקרא ספרות מתוך ספרים אלקטרונים ולא נבין בכלל איך הסתדרנו בעבר עם ספרים בשר ודם.


  "הספרים הלבנים" שלי, לפני שהעברתי אותם  הלאה