"בתחבולות תעשה לך מלחמה"

 

לְאֵילַת נכְדִּי הַיָּקָר והאהוב

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה אוֹהֵב סִפּוּרִים על הַמִּבְצָעִים וְהַפְּעֻלּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַעַן הֲקָמַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. הַפַּעַם אֲנִי רוֹצה לָתֵת לְךָ בְּמַתָּנָה סִפּוּר מְרַתֵּק עַל מִבְצָע שֶׁכִּמְעַט נִכְשַׁל אֲבָל הָפַךְ לְנִצָּחוֹן 

אָז קַבֵּל סִפּוּר:

כְּשֶׁקִּבְּלוּ כַּמָּה  מִמְּפַקְּדֵי הָאִרְגּוּן הַצְּבָאִי הַלְּאֻמִּי אֶת הַהוֹדָעָה הַסּוֹדִית וְהַדְּחוּפָה שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִתְיַצֵּב בִּדְחִיפוּת בְּמִפְקָדָה הַסּוֹדִית  הֵבִינוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ גָּדוֹל. אֶת הַהוֹדָעָה שָׁלַח גִּידִי קְצִין הַמִּבְצָעִים שֶׁל הָאֶצֶ"ל שֶׁתַּפְקִידוֹ לְתַכֵּנן אֶת הַפְּעֻלּוֹת הַצְּבָאִיּוֹת שֶׁל הַמַּחְתֶּרֶת.. אֲחָדִים מֵהַמְּפַקְּדִים הָיוּ מְבֻקָּשִׁים ע"י הַבּוֹלֶשֶׁת הַבְּרִיטִית וּבִכְדֵי לְהַגִּיעַ נֶאֶלְצוּ לְהִתְחַפֵּשׂ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמִּפְקָדָה גִּידִי כְּבָר רָכַן עַל מַפָּה טוֹפּוֹגְרָפִית שֶׁהָיְתָה פְּרוּשָׂה עַל שֻׁלְחָן רָעוּעַ.

"אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְמִבְצָע גָּדוֹל וְהַזְּמַן לְהִתְאַרְגְּנוּת קָצָר" אָמַר לָהֶם "כַּיָּדוּעַ לָכֶם בְּעוֹד זְמַן קָצָר עוֹמְדִים סוֹף סוֹף כּוֹחוֹת הַצָּבָא וְהַמִּשְׁטָרָה הַבְּרִיטִים לַעֲזֹב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה שָׁלְטוּ פֹּה וַאֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לָהֶם לֹא מְעַט צָרוֹת עַל מְנַת שֶׁיַּעַזְבוּ בכדי שנוּכַל לְהָקִים מְדִינָה חופְשִׁית.    כַּיָּדוּעַ לָכֶם מַחְסְנֵי הַנֶּשֶׁק וְאֶמְצָעֵי הַלְּחִימָה שֶׁל הַבְּרִיטִים נִמְצָאִים בבְּחֵיפָה, יֵשׁ שָׁם כַּמּוּת עֲצוּמָה, אַךְ נוֹדַע לָנוּ כִּי הֵם מִתְכַּוְּנִים לְהַעֲנִיק אוֹתָם במתנה לָעַרְבִים וַאֲפִלּוּ לְהוֹבִיל אוֹתָם בְּרַכֶּבֶת מֵחֵיפָה וְעַד הַמַּחְסָנִים שֶׁל הָעַרְבִים בְּאֵזוֹר הַדָּרוֹם. אָנוּ חַיָּבִים לָשִׂים יָדֵנוּ עַל הַנֶּשֶׁק הַזֶּה, הוא חיוני לנו במלחמה שכנראה תפרוץ בקרוב. אֲנַחְנוּ נַעֲצֹר אֶת הָרַכֶּבֶת וְנַעֲמִיס אֶת הַנֶּשֶׁק עַל מַשָּׂאִיּוֹת שֶׁלָּנוּ". הַתָּכְנִית נִרְאֲתָה בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן דִּמְיוֹנִית אַךְ הַחֶבְרֶ'ה כְּבָר ידעו שֶׁכאשר גידִּי מתכנן, הַדִּמְיוֹן הוֹלֵךְ לַהֲפֹךְ לַמְּצִיאוּת. הוּא פָּרַשׁ אֶת הַמַּפּוֹת בִּכְדֵי לִרְאוֹת אֶת מַסְלוּל הָרַכֶּבֶת שֶׁאֲמוּרָה לָצֵאת מֵחֵיפָה, "זֶה הַמָּקוֹם הַמַּתְאִים" אָמַר, וְסִמֵּן נְקֻדָּה עַל הַמַּפָּה לְיַד פַּרְדֵּס חַנָּה, מָקוֹם בּוֹ יֵשׁ עִקּוּל בְּמַסְלוּל הָרַכֶּבֶת וּבוֹ הִיא מְאִטָּה אֶת מְהִירוּתָהּ. "בַּמָּקוֹם הַזֶּה נצִיב מַאֲרָב שֶׁל כְּמֵאָה לוֹחֲמִים, חֶלְקָם יִסְתַּתְּרוּ לְיַד הַסּוֹלְלָה וְחֶלְקָם בַּחֻרְשָׁה הַסְּמוּכָה. "אַתָּה מְאַרְגֵּן אֶת הַמַּשָּׂאִיּוֹת והלוחמים" אָמַר לְ"קַבְּצָן", "אֲנַחְנוּ מַעֲרִיכִים כִּי יִדְרְשׁוּ כּמה עשרות של מַשָּׂאִיּוֹת שֶׁיֻּחְבְּאוּ בְּקִרְבַת מָקוֹם שֶׁתּוּכַלְנָה לְהַגִּיעַ בִּמְהִירוּת"  הוּא הִמְשִׁיךְ לְפָרֵט אֶת הַתָּכְנִית  "אָנוּ נַנִּיחַ מִטְעַן נֶפֶץ  עַל הַמְּסִלָּה וְדַקּוֹת סְפוּרוֹת לִפְנֵי שֶׁהָרַכֶּבֶת תַּעֲבֹר בַּמָּקוֹם נַפְעִיל אֶת אֶת הַמִּטְעָן, הָרַכֶּבֶת תֵּאָלֵץ לַעֲצֹר וְהַלּוֹחֲמִים יִפְשְׁטוּ עָלֶיהָ וְיַחֲרִימוּ אֶת הַנֶּשֶׁק אוֹתוֹ נַעֲבִיר לַמַּשָּׂאִיּוֹת".

לוֹחֵם נוֹסָף שֶׁהָיָה בַּחֶדֶר שָׁאַל "אֵיךְ נֵדַע כִּי עָצַרְנוּ אֶת הָרַכֶּבֶת הַנְּכוֹנָה?, שֶׁלֹּא נִטְעֶה וְנַעֲצֹר רִכבת רְגִילָה שֶׁל נוֹסְעִים. אֲנַחְנוּ מַנִּיחִים שֶׁהַבְּרִיטִים יִנְקְטוּ זְהִירוּת יְתֵרָה וְיִשְׁמְרוּ בְּסוֹד אֶת שְׁעַת יְצִיאָתָהּ שֶׁל הָרַכֶּבֶת בְּמַטָּרָה לְבַלְבֵּל אוֹתָנוּ" . גִּידִי אָמַר כִּי הֻצַּב תַּצְפִּיתָן, חֲבֵר אֶצֶ"ל עַל יַד תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת בְּחֵיפָה שֶׁיְּדֻוַּח עַל שְׁעַת יְצִיאַת הָרַכֶּבֶת.

"סָגוּר!" אָמְרוּ הַמְּפַקְּדִים וְיָצְאוּ לְבַצֵּעַ אֶת הַהֲכָנוֹת לַמִּבְצָע הגדול.

הַתַּצְפִּיתָן שֶׁיָּשַׁב עַל גַּג בַּיִת לֹא הוֹרִיד אֶת הַמְּשַׁקֶּפֶת מֵעֵינָיו, הוּא רָאָה מֵרָחוֹק אֶת הַחַיָּלִים הַבְּרִיטִים מַעֲמִיסִים אַרְגָּזִים עַל קְרוֹנוֹת סְגוּרִים וְהֵבִין שֶׁבַּקְּרוֹנוֹת אֵלֶּה יָעֳבַר הַנֶּשֶׁק, כַּאֲשֶׁר הָרַכֶּבֶת צָפְרָה וְיָצְאָה לַדֶּרֶךְ הוּא רָץ בְּכָל כּוֹחוֹ לַטֵּלֵפוֹן שֶׁהָיָה בְּבֵית הַמִּרְקַחַת הַקָּרוֹב וְצִלְצֵל לְבֵיתוֹ שֶׁל לוֹחֶמֶת הָאֶצֶ"ל  שֶׁגָּרָה בְּפַרְדֵּס חַנָּה וְאָמַר לָהּ " הַטִּיּוּל יָצָא לַדֶּרֶךְ, תִּתְכּוֹנְנִי" הַנַּעֲרָה  עָלְתָה עַל אוֹפַנֶּיהָ שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לַמְּשִׂימָה וְרָכְבָה בִּמְהִירוּת לַחֻרְשָׁה שָׁם הִתְחַבְּאוּ הַלּוֹחֲמִים עִם הַמַּשָּׂאִיּוֹת.

(אֵילַת, בַּיָּמִים הַהֵם לֹא הָיוּ טֵלֵפוֹנִים נַיָּדִים וְרַק לִמְעַט אֲנָשִׁים הָיוּ טֵלֵפוֹנִים בְּבֵיתָם הַפְּרָטִי. וְגַם מַכְשִׁירֵי הַקֶּשֶׁר לֹא הָיוּ מְשֻׁכְלָלִים כְּמוֹ הַיּוֹם, הַהוֹדָעוֹת הָיוּ נִשְׁלָחוֹת ע"י שְׁלִיחִים שֶׁלְּעִתִּים סִכְּנוּ אֶת עַצְמָם וְהָיוּ חַיָּבִים לִמְסֹר אֶת הַהוֹדָעוֹת בַּזְּמַן. אֲבָל לְפָחוֹת הָרַכָּבוֹת הָיוּ מְעַטּוֹת וְאִטִּיּות...)

הַהִתְרַגְּשׁוּת נִכְּרָה בִּפְנֵי כֻּלָּם, עוֹד שָׁעָה קַלָּה הָרַכֶּבֶת תַּגִּיעַ!

הַלּוֹחֲמִים הָיוּ עֲרוּכִים בַּשֶּׁטַח, וְהַמַּשָּׂאִיּוֹת עָמְדוּ עִם מְנוֹעִים דּוֹלְקִים מוּכָנִים לִפְקֻדָּה לָצֵאת מִמַּחֲבוֹאָם בַּחֻרְשָׁה.

הַחַבְּלָן כְּבָר הִנִּיחַ אֶת מִטְעַן הַנֶּפֶץ עַל הַמְּסִלָּה הוּא הִתְחַבֵּא בֵּין הַשִּׂיחִים וְהִמְתִּין, בָּרֶקַע נִשְׁמַע שִׁקְשׁוּק הַגַּלְגַּלִּים. הִנֵּה הָרַכֶּבֶת מִתְקָרֶבֶת לָעִקּוּל, נִשְׁמַעַת צְפִירַת אַזְהָרָה כַּמִּתְבַּקֵּשׁ, הַחַבְּלָן הִבְחִין בְּפָנָסִים וְלַחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר שֶׁמַּפְעִיל אֶת הַמִּטְעָן! בּוּם!!!! קוֹל נֶפֶץ אַדִּיר נִשְׁמַע, נָהַג הַקַּטָּר עָצַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ הַקַּטָּר הִתְהַפֵּךְ וְהָרַכֶּבֶת נֶעֶצְרָה.

אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר נוֹתְנִים סִימַן הִסְתַּעֲרוּת , גִּידִי כִּמפקד העליון של המבצע נִמְצָא אִתָּם, בּוֹחֵן אֶת הַהִתְרַחֲשׁוּת. אֲבָל אָז מַתְחִיל הַבָּלָגָן... 

הַחַיָּלִים הַבְּרִיטִים שֶׁחָשְׁדוּ שֶׁחַיָּלֵי הַמַּחְתֶּרֶת יְנַסּוּ לִשְׁדֹּד אֶת הָרַכֶּבֶת,  הָיוּ עֲרוּכִים וּבָרֶגַע שֶׁהָרַכֶּבֶת נֶעֶצְרָה הֵחֵלּוּ לִירוֹת בִּמְלוֹא הַעֲצָמָה, חַיָּלֵי הָאֶצֶ"ל הֵשִׁיבוּ אֵשׁ אַךְ הֵם הָיוּ מְעַטִּים, הַחַיָּלִים הַבְּרִיטִים היו בִּקְרוֹנוֹת מְשֻׁרְיָנִים, כִּמְעַט וְלֹא נִפְגְּעוּ וְהִמְשִׁיכוּ לְהַמְטִיר אֵשׁ עַל לוֹחֲמֵי הָאֶצֶ"ל אש עזה. כַּמָּה חַיָּלִים בְּרִיטִים שֶׁהָיוּ בַּקָּרוֹן הַסָּמוּךְ לַקַּטָּר  נִתְקְפוּ בְּבֶהָלָה וְהֶחֱלִיטוּ לָצֵאת וּלְהִכָּנַע,  לוֹחֲמֵי הָאֶצֶ"ל לָקְחוּ אוֹתָם בַּשֶּׁבִי. 

"הָעֵסֶק מִסְתַּבֵּךְ" אָמַר הַמְּפַקֵּד, "יֵשׁ כַּחֲמִשִּׁים  חַיָּלִים בְּרִיטִים, מַמָּשׁ לֹא צִפִּינוּ לְמִסְפָּר כָּזֶה, יֵשׁ לָנוּ כבר שבעה נִפְגָּעִים וְצָרִיךְ לְפַנּוֹתָם, וּבְנוֹסָף לְכָךְ יֵשׁ מִסְפַּר קְרוֹנוֹת גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁיָּדַעְנוּ, חֶלְקָם קְרוֹנוֹת מְשֻׁרְיָנִים, הַכַּדּוּרִים שֶׁלָּנוּ לֹא חוֹדְרִים אוֹתָם! "

"חַיָּבִים לָסֶגֶת לפני שיהיו הרבה יותר נפגעים" אָמְרוּ הַמְּפַקְּדִים "אַחֶרֶת אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים, תַּתְחִילוּ לָסֶגֶת תַּרְחִיקוּ גַּם אֶת הַמַּשָּׂאִיּוֹת." 

גִּידִי שֶׁרָאָה אֶת מַצַּב הביש ואת החיילים הנסוגים קרא "חַכּוּ רֶגַע! יֵשׁ סִכּוּי, לֹא מְוַתְּרִים עַל כַּמּוּת נֶשֶׁק כָּזוֹ גְּדוֹלָה, הִיא נְחוּצָה לָנוּ כַּאֲוִיר לִנְשִׁימָה לְהֶמְשֵׁךְ הַמִּלְחָמָה. הוּא נִגַּשׁ לִקְבוּצַת הַחַיָּלִים הַבְּרִיטִים שֶׁיָּשְׁבָה בַּצַּד כְּשֶׁיְּדֵיהֶם כְּפוּתוֹת, שִׁחְרֵר חַיָּל צָעִיר אחד וְאָמַר לוֹ "אֲנַחְנוּ נְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ, אֲבָל אֲנִי מֵטִיל עָלֶיךָ שְׁלִיחוּת. לֵךְ אֶל הַמְּפַקֵּד שֶׁלְּךָ וְתַגִּיד לוֹ שֶׁהָרַכֶּבֶת מֻקֶּפֶת בְּכֹחַ שֶׁל לוֹחֲמֵי הָאִרְגּוּן הַצְּבָאִי הַלאומִּי, חֲמוּשִׁים בְּנֶשֶׁק אַנְטִי שִׁרְיוֹנֵי וְכָל הַמְּסִלָּה מְמֻלְכֶּדֶת. (מָה שֶׁכַּמּוּבָן לֹא הָיָה נָכוֹן), יֵשׁ לִמְפַקֵּד חָמֵשׁ דַּקּוֹת לְהִכָּנַע וְלִמְסֹר אֶת הַנֶּשֶׁק לְיָדֵינוּ. אִם תִּכָּנְעוּ לֹא נִפְגַּע בָּכֶם אך אִם לֹא תִּשָּׁמְעוּ לִדְרִישָׁתֵנוּ, נְפוֹצֵץ אֶת הָרַכֶּבֶת עַם כָּל הַנֶּשֶׁק וְעַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, וַהֲרֵי עוֹד מְעַט מִסְתַּיֵּם שִׁלְטוֹנְכֶם  וְאַתֶּם חוֹזְרִים חֲזָרָה הַבַּיְתָה לְאַנְגְּלִיָּה , חֲבָל שֶׁתַּחְזְרוּ בַּאֲרוֹנוֹת מֵתִים."

הַחַיָּל שֻׁחְרַר וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָרַכֶּבֶת. עוֹבֶרֶת דַּקָּה, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ וְאֵין תְּשׁוּבָה....

הַמֶּתַח בֵּין לוֹחֲמֵי הָאֶצֶ"ל הָיָה גָּבוֹהַּ, כָּל דַּקָּה שֶׁעוֹבֶרֶת גּוֹרָלִית וְחַיֵּיהֶם עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם.

גִּידִי מַחֲלִיט לֹא לְחַכּוֹת לְסוֹף הָאוּלְטִימָטוּם. הוּא נֶעֱמָד, חוֹשֵׂף אֶת עַצְמוֹ וּמִתְקָרֵב לְעֵבֶר הַקְּרוֹנוֹת. ואז הוא רואה מתוך פתחי הקרונות מבצבצים קני רוֹבֶה, וכדורים שורקים מעל ראשו, לרגע חושב שסופו קרב אך לֹא  התְיָאֵשׁ. הוּא זחֵל לְעֵבֶר הָרַכֶּבֶת וְצעֵק לַמְּפַקֵּד הַבְּרִיטִי:  "הַקְשִׁיבוּ, הִקְשִׁיבוּ! אַתֶּם מֻקָּפִים מִכָּל עֵבֶר בְּמֵאוֹת חַיָּלֵי אֶצֶ"ל חֲמוּשִׁים. המסילה ממולכדת מַטְּרָתֵנוּ לְהַחְרִים אֶת הַנֶּשֶׁק. הִכָּנְעוּ, אֵין לָכֶם בְּרֵרָה, לֹא נִפְגַּע בָּכֶם. אך אִם תַּמְשִׁיכוּ לְהִתְנַגֵּד, לֹא יָצָא אִישׁ מִכֶּם חַי, נְפוֹצֵץ אֶת הָרַכֶּבֶת כֻּלָּהּ. צְאוּ וְהֵרִימוּ יָדַיִם! זוֹ אַזְהָרָתִי הָאַחֲרוֹנָה!". לְאַחַר שָׁהוּת קַלָּה הֵחֵלּוּ הַבְּרִיטִים לָצֵאת מֵהָרַכֶּבֶת בְּיָדַיִם מוּרָמוֹת לְאוֹת כְּנִיעָה. מִיָּד הֵחֵלּוּ פְּעֻלּוֹת פְּרִיקַת הַנֶּשֶׁק מֵהָרַכֶּבֶת וְהַעֲמָסָתוֹ עַל מַשָּׂאִיּוֹת שֶׁל הָאֶצֶ"ל.

אֲבָל כָּאן לֹא הִסְתַּיֵּם סִפּוּרֵנוּ.

גִּידִי הֵבִין שֶׁהַלּוֹחֲמִים זְקוּקִים לְתִגְבֹּרֶת, צָרִיךְ עוֹד יָדַיִם, שֶׁיַּעֲמִיסוּ בִּמְהִירוּת אֶת הַכַּמּוּת העֲצוּמָה שֶׁל אֶמְצָעֵי לוֹחֲמָה  ואלפי פְּגָזִים, בְּהֶבְזֵק מַחֲשָׁבָה הוּא קָרָא לַקָּצִין הַבְּרִיטִי וְאָמַר לוֹ: "בּוֹא, תַּעֲמִיד אֶת כָּל הַחַיָּלִים שֶׁלְּךָ כָּאן בְּשׁוּרָה מוּלִי". פני הַמְּפַקֵּד הַבְּרִיטִי הפכו  לָבָנים כְּמוֹ סִיד. הוּא כַּמּוּבָן פָּחַד שֶׁהוֹלְכִים לְהוֹצִיא אוֹתָם לַהוֹרֵג. הוּא הִתְחִיל לִצְעֹק עַל גִּידִי: "אֵיפֹה הַמִּלָּה שֶׁלְּךָ? הִבְטַחְתָּ לְשַׁחְרֵר אוֹתָנוּ אִם נִכָּנַע!" גִּידִי עָנָה לוֹ: "אַל תִּדְאַג, אֲנִי קָצִין עִבְרִי, אֲנִי מְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁלִּי וַאֲנַחְנוּ לֹא פּוֹגְעִים בִּשְׁבוּיִים", וְגִידִי, בְּלִי לְהִתְבַּלְבֵּל  פַּקָּד עַל הַשְּׁבוּיִים הַבְּרִיטִים לְהַעֲמִיס אֶת הַנֶּשֶׁק עַל הַמַּשָּׂאִיּוֹת שֶׁל הָאֶצֶ"ל שֶׁעדין נשארו בַּמָּקוֹם ומשם העבירו אותו ליקב בזיכרון יעקב שם הוסתרו.  נשק זה סייע לכוחות היהודים במלחמה שפרצה  בין הערבים והיהודים חודש לאחר מכן

כך הפך מבצע שכמעט נכשל להצלחה 

כָּל זֶה קָרָה בִּזְכוּת אֹמֶץ לֵב וְתוּשִׁיָּה שֶׁל אִישׁ אֶחָד שְׁכוּנָה בְּשֵׁם "גִּידִי" שֶׁהָיָה קְצִין הַמִּבְצָעִים שֶׁל הָאֶצֶ"ל, שֶׁתַּכנן מבצעים נועזים רבים.

הַמְּפַקֵּד "גִּידִי" הוּא עַמִּיחַי פַאגְלִין, דוד שֶׁלִּי, בעלה של צִפּוֹרָה פרל, אֲחוֹתוֹ שֶׁל סבא דָּנִיאֵל, שגם היא היתה לוחמת באצ"ל. כולם השתייכו ל"משפחה הלוחמת" כפי שכינו את האצ"ל.

גִּידִי לֹא הִרְבָּה לְסַפֵּר וּלְהִתְגָּאוֹת בִּפְעֻלּוֹתָיו בַּמַּחְתֶּרֶת וְסִפּוּר זֶה  נוֹדַע לָנוּ רַק מֵעֵדוּיוֹת חֲבֵרָיו הַלּוֹחֲמִים שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם. וּכְשֶׁתִּגְדַּל תּוּכַל לִקְרֹא סיפורים נוספים בסֵּפֶר "גידי" שֶׁנִּכְתַּב עָלָיו.

את הסיפור על מורכבותו יוכלו לקרוא הילדים הגדולים וההורים בפרק "רכבת הגורל" עמ' 15-40 בספר "גידי", שכתב יוסי עברון

        

מְתַקֶּנֶת הָעֲצָמוֹת

הסיפור הזה מוקדש לְכָל הַיְּלָדִים והילדות בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁאוֹהֲבִים לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים, שֶׁחוֹלְמִים לִהְיוֹת רוֹפְאִים אוֹ חוֹקְרִים שֶׁיְּגַלּוּ תְּרוּפוֹת שֶׁיִּמְנְעוּ אֶת הַמַּחֲלוֹת. הַפַּעַם אָבִיא לָכֶם סִפּוּר נוֹסָף עַל הַסָּבְתָא רַבְּתָא שֶׁלָּנוּ, סבתא וָאוָוה שֶׁהָיוּ לָהּ יְדֵי זָהָב.

כְּשֶׁאֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הַסָּבְתָא רַבְּתָא וָאוָוה הִיא כְּבָר הָיְתָה קְצָת זְקֵנָה, וְהָיוּ לָהּ ידיים רָזוֹת וּמְקֻמָּטוֹת אֲבָל כְּשֶׁהַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ הָיוּ מְחַבְּקוֹת אוֹתִי אוֹ מְלַטְּפוֹת אֶת רֹאשִׁי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהֵן רַכּוֹת  וּמְלֵאוֹת קֶסֶם. יוֹם אֶחָד כְּשֶׁבִּקָּרְתִּי אֵצֶל סָבְתָא מַזָּל וְסַבָּא נִסִּים בִּירוּשָׁלַיִם, קַמְתִּי בְּבֹקֶר עִם "צַוואר עָקֹם", הָרֹאשׁ נִתְקַע לוֹ בְּצַד יָמִין וְאִם רָצִיתִי לראות מָה קוֹרֶה בְּצַד שְׂמֹאל זֶה מַמָּשׁ כָּאַב. אֲנִי מַנִּיחָה שֶׁגַּם לחֵלֶק מִכֶּם פִּתְאוֹם נִתְפַּס לוֹ הַצַּוואר עִנְיָן לֹא נָעִים בְּהֶחְלֵט. 

סָבְתָא מַזָּל, שֶׁהִיא הַסָּבְתָא שֶׁלִּי, אָמְרָה שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא אֶת סַבְתָּא וָאוָוה, הָאִמָּא שֶׁלָּהּ. טֵלֵפוֹנִים עוֹד לֹא הָיוּ בְּבָתִּים פְּרָטִיִּים, אָז הִיא פָּקְדָה עַל סָבָא נִסִּים לָרוּץ וְלִקְרֹא לוָאוָוה שגרה לא רחוק. במקרים כָּאֵלֶּה סָבָא נִסִּים עָשָׂה מָה שֶׁסָּבְתָא מַזָּל אוֹמֶרֶת בְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת בִּמְיֻחָד אִם הַמְּשִׂימָה הצריכה מעבר בְּקִרְבַת הַשּׁוּק, וְעַד שֶׁהַוָּאוָוה הִגִּיעָה סִפְּרָה לִי סָבְתָא מַזָּל עַל הַכִּשָּׁרוֹן שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּהּ לְרַפֵּא. בַּתְּקוּפָה שֶׁסָּבְתָא וָואווה הָיְתָה קְטַנָּה וְאִשָּׁה צְעִירָה, לֹא הָיוּ קֻפּוֹת חוֹלִים, הָיוּ מְעַט מְאֹד רוֹפְאִים, וּבִקּוּר אֵצֶל רוֹפֵא עָלָה הַרְבֵּה כֶּסֶף. סָבְתָא וָאווה למדה מהזקנות במשפחתה אֵיךְ עוֹשִׂים מָסָז' עִם שֶׁמֶן שֶׁמְּרַפֵּא כְּאֵב בֶּטֶן, ואיך לְגַרְגֵּר לִימוֹן עִם מֶלַח נגד כְּאֵב גָּרוֹן, הִיא יָדְעָה אֵיזֶה תֶּה צְמָחִים מַרְגִּיעַ כְּאֵב רֹאשׁ וְאֵיךְ מְחַמְּמִים אֶת שֶׁמֶן הַזַּיִת עִם עָלַי הָרוֹדָה כְּטִפּוֹת נֶגֶד דַּלֶּקֶת אָזְנַיִם.  אֲבָל בְּעִיקָּר, מַסְפִּיק שֶׁהָיְתָה מַנִּיחָה אֶת הַיָּד שֶׁלָּהּ עַל הַשְּׂרִיטָה אוֹ הַמַּכָּה הַכְּאֵב הָיָה עוֹבֵר, תכונה שלא לכל אחד זכה בה. הִיא סִפְּרָה שֶׁהַוָּאווָה יוֹדַעַת לְטַפֵּל בְּצַווארִים עֲקֻמִּים וְגַם  יוֹדַעַת גַּם לְרַפֵּא כְּאֵבִים וַאֲפִלּוּ לְתַקֵּן עֲצָמוֹת.  בִּתְקוּפָה הַהִיא, כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ בשכונה של הואווה הָיָה שׁוֹבֵר יָד אוֹ רֶגֶל היה בא אֵלֶיהָ וְהִיא הָיְתָה מִקבַּעַת אֶת הַיָּד אוֹ הָרֶגֶל וְקוֹשֶׁרֶת אוֹתָן לִשְׁנֵי קְרָשִׁים כי עָדִין לֹא הָיָה גֶּבֶס. הִיא יָדְעָה אֵיךְ לִקְשֹׁר נָכוֹן וְהָעֶצֶם הִתְאַחֲתָה וְאַחֲרֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת נִרְפֵּאה. ונקע היתה עוטפת עם "פְּפִיקָה" שזו תערובת של בצל מרוסק, שמן זית וקמח.  סָבְתָא וָאווה יָדְעָה גַּם לְהַחֲזִיר כָּתֵף שֶׁיָּצְאָה מִמְּקוֹמָהּ וְאֶת זֶה עָשְׂתָה כָּל כָּךְ טוֹב שֶׁאֲפִלּוּ הַחַיָּלִים הַטּוּרְקִיִּים שֶׁפָּרְקוּ אֶת הַכָּתֵף בְּאִמּוּנִים הָיוּ בָּאִים אליה שֶׁתַּחֲזִיר אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. מֵהַשְּׁכֵנִים לֹא לָקְחָה תַּשְׁלוּם כִּי רֻבָּם הָיוּ עֲנִיִּים, אֲבָל מֵהַחַיָּלִים הטורקיים ביקָּשָׁה שֶׁיְּשַׁלְּמוּ בְּקֶמַח. לָמָּה קֶמַח? כִּי בַּשָּׁנִים הַהֵם הָיָה מַחְסוֹר בְּחִטָּה כִּי הַשַּׁלִּיטִים הַטּוּרְקִים אָסְפוּ אֶת רֹב הַחִטָּה שֶׁהָאִכָּרִים גִּדְּלוּ. הֵם חָשְׁבוּ רַק עַל עַצְמָם וְלֹא עַל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ.

תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁסָּבְתָא מַזָּל מְסַפֶּרֶת הִגִּיעָה הַסָּבְתָא וָאוָוה. בַּסַּל שֶׁלָּהּ הָיָה בַּקְבּוּק שֶׁמֶן קָטָן וְקֻופְסַת קַרְטוֹן קְטַנָּה. הִיא הוֹשִׁיבָה אוֹתִי עַל כִּסֵּא וְהוֹרִידָה לִי אֶת הַחֻלְצָה, חִמְּמָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ מֵעַל סִיר האֱווִיקְס שֶׁהִתְבַּשְּׁלו לַצָּהֳרַיִם, טִפְטְפָה כַּמָּה טִפּוֹת וְשִׁפְשְׁפָה אֶת יָדֶיהָ זוֹ בָּזוֹ וְנִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁגַּם מִלְמְלָה אֵיזוֹ בְּרָכָה. וְאָז הֵנִיחָה אֶת שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדֶיהָ עַל הַצַּוואר וְהֵחֵלָּה לְעַסּוֹת כָּל שְׁרִיר וּשְׁרִיר וְהַתְּחוּשָׁה הָיְתָה כָּל כָּךְ נְעִימָה וְכָל שְׁרִירֵי הַגַּב נִרְגְּעוּ וְאָז בְּתוֹךְ הַנְּעִימוּת הַזּוֹ תָּפְסָה סָבְתָא וְוָאוֹה אֶת הַצַּוואר וּבִתְנוּעָה מְהִירָה כְּבָרָק, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי מָה קָרָה, סוֹבְבָה אוֹתוֹ בְּקַלּוּת וְהֶחֱזִירָה אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ...

סָבְתָא אַתְּ קוֹסֶמֶת אָמַרְתִּי, אַתְּ יוֹתֵר טוֹבָה מד"ר כֹּהֵן שֶׁנּוֹתֵן זְרִיקוֹת מַפְחִידוֹת. אֵיפֹה לָמַדְתָּ לְרַפֵּא ? הִיא חִיְּכָה והִבִּיטָה בִּי בְּעֵינֶיהָ הָעֲנָקִיּוֹת וְאָמְרָה "תְּשׁוּעַת הַשֵּׁם כְּהֶרֶף עַיִן". אֲנִי רַק יוֹדַעַת לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַמַּרְפֵּא וַאֲנִי רַק עוֹשֶׂה מָה שֶׁאוֹמֵר... וּבְנוֹסָף לָזֶה הוּא גַּם אָמַר לִי שֶׁחֲתִיכַת רַחַת לָקוּם שֶׁל חֲבִילָיו תַּשְׁלִים אֶת הַטִּפּוּל, הִיא הוֹצִיאָה מֵחֲבִילַת הַקַּרְטוֹן הַקְּטַנָּה שֶׁהָיְתָה בְּסַל חתיכת רַחַת לָקוּם וְרֻדָּה וּמְתוּקָה וְהַכְּנִיסָה אותה לפי.

אִמָּא שֶׁלִּי נִצְחִיה  אָמְרָה לִי כִּי סָבְתָא וָואווה מַצְלִיחָה לְרַפֵּא כִּי הִיא פָּשׁוּט אוֹהֶבֶת לַעֲזֹר לִבְנֵי אָדָם וֶאֱלִוהים בָּחַר בָּהּ וְהֶעֱנִיק לָהּ אֶת כִּשְׁרוֹן הָרִפּוּי. תהיו טובים.