מבנה הסראייה בצפת, הוא אחד המבנים היפים שמתנוססים בלב העיר, אז בואו נדבר עליו.
האימפריה העות'מאנית שלטה על ארץ ישראל משנת 1514, הסולטן סולימן המפואר (כן, זה אותו סולימן השרמנטי המוכר לרבים מהסדרה "סולטן"), שאהד את היהודים הביא את "תור הזהב" גם ליהודי צפת, תקופת זוהר שהאר"י וחכמי הקבלה פעלו בה, ונמשכה פחות ממאה שנים.
המצב החל להתדרדר במחצית המאה ה-17 כאשר השלטון המרכזי באימפריה העות'מנית התרופף ומנהיגים מקומיים החלו להרים את ראשם, נלחמו זה בזה וכל עניינם היה לגבות מיסים ללא מתן תמורה. צפת הפכה כפר קטן בשולי האימפריה העות'מנית הרופסת.
על רקע חולשה זו עלה דאהר אל עומר, דמות אמיצה וכריזמטית ממשפחה בדואית מיוחסת שמוצאה מחצי האי ערב. שניצל את שעת הכושר הצליח לכבוש בראשית המאה ה18 את המחוז הצפוני של א"י וסילק את המנהיגים המקומיים המושחתים. הוא כונה בתואר "נסיך הגליל" וגם "שייח' השייח'ים". שנות שלטונו נמשכו כ- 80 שנה.
את צפת כבש דאהר אל עומר בשנת 1730 ומינה את בנו עלי כמושל העיר, הסראייה נבנתה כמבנה השלטון ובית מגוריו. בתקופת שלטונו היישוב היהודי בצפת גדל והעיר זכתה לכמה שנים של יציבות ובטחון.
רוב המבצרים שבנה דאהר בארץ נבנו על שרידי מבצרים צלבניים או ממלוכים שבנו שליטים לפניו. בצפת בחר את מקום הסראייה באזור שטוח לרגלי המצודה העתיקה. יתכן שהסתמך על מיקומה של צפת בראש הר שהדרכים אליה קשות ומרתיעות פולשים, מה עוד שצפת לא נחשבה בתקופה זו כבעלת ערך אסטרטגי כפי שייחסו לה בעבר הצלבנים והממלוכים.
המבנה המקורי היה דמוי האות ח והכניסה אליו היתה ממערב. משני צדי המבנה נבנו שני מגדלים עגולים ובמרכזו היתה חצר וסביבה חדרים ששמשו את מגורי המושל ושימושי שלטון אחרים. ממזרח לחצר השתרע בוסתן גדול ששרידיו נשארו עד ימנו.
באוקטובר שנת 1757 פקדה רעידת אדמה חזקה את צפת והאזור. בתים נהרסו וקברו תחתיהם מאות אנשים. רעידת האדמה פגעה גם במבנה הסראייה. שוב שקעה צפת לתקופת שפל ועל פי סיפורי נוסעים כמעט התרוקנה מתושביה בייחוד היהודים שבניהם.
העות'מנים שחזרו לשלוט על האזור בסוף המאה ה18 הם אלה ששיקמו את בניין הסראייה, והוסיפו לו קומה נוספת ובה מרפסת המשקיפה אל החצר הפנימית מוקפת עמודים מעוטרים הנושאים קשתות. סגנון העמודים והקשתות מזכיר את סגנון בתי עשירים ואפנדים שנבנו בסוף המאה ה19 בגליל, ודומים מאד לאלה שבמבנה הסראייה בנצרת ששימש כמגוריה של אחת מנשותיו של דאהר אל עומר. (הבניין בנצרת עומד להפוך למוזיאון תולדות העיר)
את המגדל הדרומי שיקמו ועל שרידי המגדל הצפוני הוקם, על פי פקודת הסולטן עבדול חמיד. בשנת 1900 מגדל שעון גבוה ובראשו פעמון. עבדול חמיד, הסולטן האחרון, שהתעניין בשעונים ורכבות יותר מאשר בניהול ממלכתו, הורה בשנת ה25 לשלטונו להקים 100 מגדלי שעונים ברחבי האימפריה העותומנית הדועכת. מגדל השעון בצפת הוא אחד מתוך שבעה מגדלי שעון שפיזר בא"י. תוספת המגדל נראה כאקט של הטבעת חותם, מעשה שרבים מן השליטים אוהבים לעשות - להרשים את הציבור ולהראות מי מבין השליטים הוא הגדול ביותר...
בתקופת המנדט הבריטי הוסב המבנה לבניין המושל הבריטי שם היו רכבים וכן בית סוהר. מצילום בשנות השלושים נראה כי בקומה העליונה של המגדל הוצב תותח שבישר את כניסת הרמדאן
באוגוסט 1929 במאורעות תרפ"ט, ריכזו הבריטים את יהודי הרובע היהודי בחצר הסראייה כביכול להגן עליהם מפני הערבים. היהודים חסרי האונים שהצליחו להינצל מהטבח רוכזו בחצר הסראייה ללא אוכל ומים, וללא יכולת לצאת, בעוד שכניהם הערבים בוזזים באין מפריע את מה שנותר מבתיהם.
לאחר מלחמת השחרור שימש המבנה כמעון זקנים של ארגון "מלב"ן". (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים). לפני כשלושים שנה עבר הבניין שיפוץ שתכנן האדריכל אליעזר פרנקל, בנו של האמן הצפתי יצחק פרנקל, פרנל, וכיום הוא משמש כמתנ"ס וולפסון.
ארבעת השעונים שעל המגדל הוחזרו לפעולה בשנת 2002 ביזמת ראש העיר דאז עודד המאירי והפעמון המקורי עדין מצלצל כל חצי שעה.
למרות התלאות שעבר, הבניין עדיין בולט בסביבתו, מרשים כמו תכשיט יפה, שאינו נצרך לשום קישוט אחר לידו. הוא מזכרת מהעבר שיש לשמור עליה, כחלק ממורשתה של העיר שגם סיפור הקהילה היהודית בצפת מקופל באבניה.
צילום משנת 1924 מבט ממרום מצודת צפת לעבר הסראייה. בתקופה העותמנית ירדה חשיבותה של צפת ובמצודה הוחזק רק חיל מצב קטן. הסראייה שנבנתה ע"י דאהר אל עומר נבנתה על רכס נמוך יותר מדרומה של המצודה ושמש כבית מגוריו של השליט עלי, בנו של דאהר אל עומר, וכמרכז השלטון בצפת וסביבתה, ופחות מאשר מצודה צבאית.
צילום ואן דה פול 1964במבנה שכן בית הזקנים של ארגון מלב"ן. המבנה התמוד משמאל הוקם בתקופת המנדט ושימש מוסך למכוניות, הורד בשנות השבעים בשיפוץ המבנה.
צילום: שלומית מסיקה צפת. כיכר הסראיה היא כיכר שכל ראש עיר מוצא לנכון לשנות את עיצובה. הכיכר עד 2016
בתקופת המנדט שימש המבנה כמבנה הממשל והמשטרה של הבריטים. בצילום משנת 1932 צילום של השוטרים הבריטיים והגפירים בפתח בניין הסראייה בצפת . באדיבות איתן כפיר
שנות החמישים המגרש מול בית הסאריה שימש כמגרש הכדורגל העירוני של צפת.
בחצר הסראיה הובאו יהודי הרובע היהודי בצפת ע"י המשטרה הבריטת ביום הפרעות באוגוסט 192,לכאורה בכדי להגן עליהם, כאלף נשים ילדים וגברים. הם לא הורשו לצאת, ללא מים או אוכל הם נשארו שם שתי יממות בזמן שערביי העיר בזזו באין מפריע את מה שנשאר מבתיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה