יום חמישי, 3 במרץ 2011

"ביותיפול" - הכל חוץ מיופי

אחרי שצברתי שעות גלישה באתרים המנבאים התמוטטות כלכלית , חורבן חברתי, חוסר במזון, כאוס עולמי וקונספירציות של בעלי ממון, הגענו השבוע לקולנוע לראות את "נאום המלך" ובשל בלבול נכנסנו ל"ביותיפול". מקרה? התת מודע כנראה מוביל אותי למחוזות האלה.
הכל אפשר לראות בסרט הזה, חוץ מיופי, לפחות במובן שאנו רגילים אליו.
הסרט מתרחש בברצלונה, אבל יכול להתרחש בכל עיר אירופאית אחרת המוצפת במהגרים מהעולם השלישי. הדבר היחידי שמזכיר שזו העיר הוא הצלליות צריחי כנסיית הפמילייה סקרדה של גאודי על רקע מנופים.
בסרט יש סיפור אישי, נוגע ללב, ריאליסטי וכואב, שמשתלב עם סיפורם של מהגרים עלובים, מחוקי דמות, מנוצלים, שחיים ועובדים בתת תנאים. חיי המהגרים משתלבים ומתערבבים בחייהם של המארחים, הם חודרים לחייהם וקובעים אותם. העוני החולי, הניצול, והמוות היא נחלת כולם ,ללא הבדל. כולם בני אדם.
העליבות של חיי המהגרים עומד לדעתי במרכז הסרט, אבל בסופו של דבר אין פה רעים ואין פה טובים. יש פה קורבנות. יש טורפים ונטרפים שמחליפים תפקידים. החמלה והרוע נמהלים זה בזה. והכל נובע מרצון לשרוד, להעניק לילדים עתיד טוב יותר.
יותר מכל, מציב הסרט מראה מול פרצופה של החברה. לגלובליזציה יש תג מחיר.
בסוף הסרט נשארנו יושבים דקות ארוכות.
וכשיצאנו, כולם השפילו מבט לרצפה.


כן, ושגיאת הכתיב בשם הסרט, אינה  מקרית.