יום שבת, 5 בפברואר 2011

איקאה כמשל

מסביב מנהיגים עם חלומות הזויים, ארדואן רוצה להשיב לגדולתה את האימפריה העותמאנית.
המטורף מטהרן חולם על שליטה שיעית בעולם,
אובמה חולם על דמוקרטיות בעולם של עבדים ומלכים.
צינור הגז ממצרים עולה בלהבות – יחד איתו עולה באש החלום של ילדי הנרות בכיכר.
איקאה עולה בלהבות – יחד איתה עולים בלהבות חלומות על חיים נורמאלים, מעוצבים, חסרי דאגות - כמו בשבדיה.



עוד משהו:
לאחרונה אני מאמינה יותר ויותר שמדינתנו מנוהלת ע"י חבורה של הלומי קרב.
מצביאים מזהירים שסגנון חייהם מזכיר את חייהם של גנרלים בהרי השוף שבלבנון.
מפקדים שמזכירים את מאבקי האיתנים בין האימפרטורים והקיסרים של רומא השוקעת, על כל תככיהם וניתוקם מהמציאות.
נוכלים במדי צבא שסוחטים את טיפת דמה האחרונה של המדינה בסחר נשק וקומבינות אפלות.
ועל היציעים של זירת ההתגוששות עומד המון העם מריע וצועק "דם דם".
והדם האמיתי שנשפך, הוא דמם של בניה של מסעודה מנתיבות.
מה שהיה הוא שיהיה, אין חדש תחת השמש.
תגידו, רק אני מריחה את הפגרים?