יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

תרנגולת משמיים, החביתה בדרך

הילדים של השכנים מצאו פרגית. היא היתה כלואה בתוך שיח ברחוב, אולי קפצה מארגז שהוביל אותה לשחיטה. רגלה היתה פצועה, רזה וצמאה עד מוות. הם הביאו אותה לחצר, טיפלו בה, האכילו אותה והשקו אותה.
תוך ימים ספורים, התרנגולת התאוששה פלאים והחלה מדלגת בחצר, קופצת על העצים ולא מפסיקה לאכול ולשתות.
היא הפכה בת בית בחצר, מקיימת חיים של דו קיום עם החתולים שמתבוננים בה ולא נוגעים בה לרעה. ובעיקר מביאה שמחה לילדים ולנכדים.
אתמול היא נעלמה, חשבנו שנטשה אותנו לנצח, אך היום בבוקר הופיעה בגינה וניקרה כל מה שיש.
יש לה כנראה נטייה לברוח , מה שקורה להרבה יצורים בגיל ההתבגרות.
אני מפזרת לה גרגירי חיטה וקליפות של ירקות. והיא מחזירה לנו את ההזדמנות להתחבר למשהו שהחיים המודרניים השכיחו מאיתנו מזמן. 
רוב האנשים כבר מזמן אינם מגדלים את מזונם, ורובם שכחו גם מה זה רעב, ואולי מוטב כך,
אך רובם, בדומה לתרנגולות,  מתגוררים בכלובים; מפוארים יותר או מפוארים פחות.
רוב הילדים בעולם המערבי חושבים שהביצים גדלות במקרר, וגרגירי התירס צומחים בשקית בפריזר. 
רוב הילדים צופים ומתוודעים לטבע דרך הטלוויזיה, וברי המזל נלקחים ע"י הורים לגני החיות או פינות הליטוף.
ואולי, הגיע הזמן שלצד המחשבים ייבנו בתי ספר עם פינות חי וגינות ירק , אין לי ספק שילדים שיצטרכו  לדאוג לחיות שבאחריותם, ויתנסו בגידול מזונם  יהיו אנשים רחומים יותר, אנושיים יותר, ואלימים פחות .
וד"ש מהתרנגולת, החביתה בדרך... 














אין תגובות:

פרסום תגובה