יום אחד, הבן שלי שאל אותי מה זה פושטק?
בשנות השישים, השנים הלא לוהטות של נעורי, פושטק היה אימת האמהות.
ההשתייכות למגזר הפושטקים חצתה עדות ולא עשתה אבחנה בין מזרחיים ואשכנזים.
בדרך כלל לבש הפושטק מכנסי "דונגריז" צמודות ונמוכות, חולצות כפתורים פתוחות עמוק אל תוך המותן ונעלי עור מחודדות.
הוא עישן (סיגריות) בגלוי ובהתרסה, לעומת רוב בני כיתתי, שעישנו בפינה הנסתרת של גן העיר.
הוא הקפיד על תסרוקת אלביס, בלורית משומנת שנראתה כמו כרבולת מפוארת (תרנגול בן גבר...)
ופאות לחיים.
בדרך כלל הוא נשר מבית הספר בכיתה ח' ובמקרה הטוב למד ב"עמל מקצועי".
לא היה קשה לזהותו בעירנו, במיוחד במוצ"ש, כשקבוצות של צעירים היו עושות "סבוב סביב הגשר".
הפושטקים בד"כ היו ייושבים על הברזלים, מתגרים בזלזול בבנים ומתחילים עם הבנות. אבל תמיד היה בם משהו גאה, אפילו מתנשא.
בעוד אנחנו, "הילדים הטובים", הלכנו לצופים והקפדנו לשיר שירי א"י בלחנים בולשביקים, הפושטק המצוי הקשיב לרדיו רמאללה ששידר הרבה רוק. הוא הביא את בשורת המערב, כשעדיין לא הרשו לחיפושיות להופיע בארץ.
האנגלית שלו הצטמצמה בשיבושים שעשה למילים של קליף ריצ'רד. על מנת להרחיב את השכלתו הקוסמופוליטית הוא תרגל את השפה כשהתחיל עם תיירות שהגיעו לעיר המקובלים.
הפושט בר המזל היה מתהדר באופנוע, אבל רוב הפושטקים בעירנו לא יכלו להרשות לעצמם אחד כזה.
כאשר הגיע יום גיוס, רוב הפושטקים שרתו כנהגים ולא פעם עשו חראקות עם ה"לארקים" של הבוסים שלהם. אבל היו כאלה שהופיעו עם נעלי צנחנים, וכומתות גולני. אחרי מלחמת ששת הימים הסתבר שהיו בינם גם גיבורים.
למען האמת רובם היו די חתיכים. אני זוכרת שבתור נערה הם משכו ודחו אותי כאחד, אבל לא העזתי להישיר לעיניהם מבט, מרוב פחד ש״יסיטו אותי מדרך הישר״.
רוב הפושטקים בני גילי הסתדרו לא רע בחיים, גם בלי השכלה אקדמאית, רבים הפכו לאנשי עסקים או בעלי מקצוע מוצלחים. חלקם השלימו לימודים "אקסטרנים".
במבט לאחור, הייתי אומרת, שהפושטקים של דורי היו במובן מסוים פורצי דרך. הם התריסו כנגד דמות הישראלי הצבר הפלמחניק, התריסו כנגד הילד הטוב, בן לניצולי שואה. הם רצו להיות כמו הבחורים בסרטים האמריקאים. הם היו המורדים הראשונים לפני ילדי הפרחים.
אבל יותר מכל, בן שלי, אני חושבת שבאותם ימים רחוקים, הם בלטו, כי העולם היה צבוע ברובו בשחור לבן, נחלק בקלות לטובים ורעים. כך גם יחסינו לפושטקים, נבע קודם כל מדעות קדומות וחינוך "פולני".
ז'אן פול בלמונדו - פושטק עם רשיון
בשנות השישים, השנים הלא לוהטות של נעורי, פושטק היה אימת האמהות.
ההשתייכות למגזר הפושטקים חצתה עדות ולא עשתה אבחנה בין מזרחיים ואשכנזים.
בדרך כלל לבש הפושטק מכנסי "דונגריז" צמודות ונמוכות, חולצות כפתורים פתוחות עמוק אל תוך המותן ונעלי עור מחודדות.
הוא עישן (סיגריות) בגלוי ובהתרסה, לעומת רוב בני כיתתי, שעישנו בפינה הנסתרת של גן העיר.
הוא הקפיד על תסרוקת אלביס, בלורית משומנת שנראתה כמו כרבולת מפוארת (תרנגול בן גבר...)
ופאות לחיים.
בדרך כלל הוא נשר מבית הספר בכיתה ח' ובמקרה הטוב למד ב"עמל מקצועי".
לא היה קשה לזהותו בעירנו, במיוחד במוצ"ש, כשקבוצות של צעירים היו עושות "סבוב סביב הגשר".
הפושטקים בד"כ היו ייושבים על הברזלים, מתגרים בזלזול בבנים ומתחילים עם הבנות. אבל תמיד היה בם משהו גאה, אפילו מתנשא.
בעוד אנחנו, "הילדים הטובים", הלכנו לצופים והקפדנו לשיר שירי א"י בלחנים בולשביקים, הפושטק המצוי הקשיב לרדיו רמאללה ששידר הרבה רוק. הוא הביא את בשורת המערב, כשעדיין לא הרשו לחיפושיות להופיע בארץ.
האנגלית שלו הצטמצמה בשיבושים שעשה למילים של קליף ריצ'רד. על מנת להרחיב את השכלתו הקוסמופוליטית הוא תרגל את השפה כשהתחיל עם תיירות שהגיעו לעיר המקובלים.
הפושט בר המזל היה מתהדר באופנוע, אבל רוב הפושטקים בעירנו לא יכלו להרשות לעצמם אחד כזה.
כאשר הגיע יום גיוס, רוב הפושטקים שרתו כנהגים ולא פעם עשו חראקות עם ה"לארקים" של הבוסים שלהם. אבל היו כאלה שהופיעו עם נעלי צנחנים, וכומתות גולני. אחרי מלחמת ששת הימים הסתבר שהיו בינם גם גיבורים.
למען האמת רובם היו די חתיכים. אני זוכרת שבתור נערה הם משכו ודחו אותי כאחד, אבל לא העזתי להישיר לעיניהם מבט, מרוב פחד ש״יסיטו אותי מדרך הישר״.
רוב הפושטקים בני גילי הסתדרו לא רע בחיים, גם בלי השכלה אקדמאית, רבים הפכו לאנשי עסקים או בעלי מקצוע מוצלחים. חלקם השלימו לימודים "אקסטרנים".
במבט לאחור, הייתי אומרת, שהפושטקים של דורי היו במובן מסוים פורצי דרך. הם התריסו כנגד דמות הישראלי הצבר הפלמחניק, התריסו כנגד הילד הטוב, בן לניצולי שואה. הם רצו להיות כמו הבחורים בסרטים האמריקאים. הם היו המורדים הראשונים לפני ילדי הפרחים.
אבל יותר מכל, בן שלי, אני חושבת שבאותם ימים רחוקים, הם בלטו, כי העולם היה צבוע ברובו בשחור לבן, נחלק בקלות לטובים ורעים. כך גם יחסינו לפושטקים, נבע קודם כל מדעות קדומות וחינוך "פולני".
הזכרת לי נשכחות. כל כך קולע
השבמחקמחכה לפוסט הבא
בת כיתה
גם אני הייתי פעם פושטק
השבמחק