יום חמישי, 21 באפריל 2011

קיצור תולדות ה"הגדה"

תגידו, עם יד על הלב, גם אצלכם מקצרים ומחפפים את קריאת ה"הגדה"?
עם יד על הלב, גם אתם דילגתם על דברי ר' יוסי הגלילי , ר' אליעזר וחבריהם ?


ניקינו, מרקנו, קנינו, בישלנו, הקפאנו, הפשרנו, ערכנו, סדרנו, עצבנו, התאמנו.
הגיע היום הגדול.
ניחוחות במטבח, שולחן ערוך לתפארת. אגדות לכל מבוגר וילד.
הכל מתקרב לעבר השיא! סדר הפסח.
ואז, קדש, אפיקומן כורך,
סיפור פה וסיפור שם, ומה נשתנה שר הקטן,
ובדילוגים, כי הטף לוחץ – שולחן עורך.
ולפני הקינוח עוד מצליחים לספר קצת ביציאת מצרים, וגם סיפור "חד- גדיא" בצלליות, לקטנים וגם לגדולים
והופ נגמר!
ואני זוכרת ממרום גילי, שכל ילדי המשפחה, קטנטנים וגדולים, נשארנו ליד השולחן (פחות או יותר) עד סיום קריאת האגדה.
הקטנים זכו לשיר את "מה נשתנה", ושיאו של הסיפור הגיע עם "שפוך חמתך " כשטבלנו אצבע ביין לזכר כל מכה.
משחק הזיכרון היה בלספור את כל ה-13 באחד מי יודע , וגם לומר את זה ברצף בלי לנשום.
הבידור היחידי שהרשנו לעצמינו, בכדי להפיג את השעמום, בשעה שהגדולים קראו את חישובי המכות שנעשו ע"י חז"לנו, היה לפנטז על המתנות שנקבל כשנגנוב את האפיקומן, ומקסימום לשים מלח בגביע היין של בן הדוד שישב לצידנו.
עכשיו אני תמהה איך הצליחו אבותינו להשאירנו ליד השולחן במהלך כל הסדר, משימה בה אנו נכשלים בתור סבים וסבתות.
הדור הצעיר של היום רוצה את האגדה בs.m.s , קצר קולע, זריז, ובחפוז להגיע לאוכל.
ואפילו האפיקומן לא עושה עליהם רושם.
ואני חושבת שעלינו לחשוב כיצד אנו צריכים לשוב ולצאת ממצרים.

היתכן שמציירי הגדת ראשי הציפורים מהמאה ה13 התכוונו לבדר את הילדים במהלך הסדר???

5 תגובות:

  1. אני מחכה לשנה הבאה, לשבת ליד השולחן עם ההגדה שלך.like!!

    השבמחק
  2. מבין לרוחך מבין את התסכול, אין מה לעשות הדור צועד קדימה, מה שהיה חשוב לנו לא הכי חשוב להם. למרות הכל אנו קוראים את כל ההגדה!!! לא כי זה חשוב, לא כי אנחנו דתיים אלא זו איזשהי מסורת שמלציחה ללכד את המשפחה המצומצמת! ויש צחוקים עם החזרת, ויש לי נוסח משלי לחד גדיא! והילדים נהיים יצירתיים וגם הם מחברים נוסחי חד גדיא. כי יש אוירה משפחתית טובה וכולם תורמים לאוכל הטעים. וגם כי ההכנות פשוט מרגשות!ליל הסדר זו אולי המסורת היהודית היחידה שאני מקיים, ובנתיים זה עובד אצלנו, ובעיקר בגלל הליכוד המשפחתי, ונדמה לי שכולם מרוויחים!
    צביקה

    השבמחק
  3. חג שמח עצמונה יקירתי, כל הכבוד לך שיצרת תיאטרון בובות לקטנטנים. שירת-מרים

    השבמחק
  4. עם יד על הלב- לא מחפפים! קוראים הכל וגם שרים בקול גדול את כל השירים +ווריאציות על נושא חד גדייא.
    הילדים רואים את המבוגרים נהנים ומשתטים וגם הם נהנים להסתכל, להקשיב ולהשתתף. הדרך לדעתי היא לא לנסות לבדר את הילדים אלא להנות באמת ואז זה מדבק... אם לא מתחילים את כל הטקס מאוחר מדי, לא לחוצים להגיע לארוחה. עירית

    השבמחק