מייקל הוא בחור אנגלי. אין לו אידיאלים נשגבים, יש לו אהבה, עבודה, ופלטפוס בכפות הרגליים. במלחמת העולם השנייה הוא נשלח לאפריקה, הוא לא לוחם קרבי, הוא מעביר אותות מוצפנים בחיל הקשר. אחר כך הוא מעביר מסרים באמצעות יוני דואר. אבל בקניה משהו משתבש. והוא נושא אתו את הטראומה לכל חייו.
דוני הוא אבא שלי. בעיצומה של המלחמה הוא נשלח ע"י הבריטים למחנה מעצר באפריקה. הוא לחם באצ"ל ונחשב לטרוריסט שיש להרחיקו.
אני מניחה שמייקל ודוני היו בני אותו גיל, משני צידי המתרס. הם מעולם לא הכירו זה את זה, כי מייקל הוא דמות ספרותית, אבל מייקל הוא דמות אמיתית מאד.
אבא שלי חזר מאפריקה. היו לו עוד כמה עניינים שהיה צריך לסיים, להשתתף בהקמת המדינה , למשל.
הוא לא הרבה לדבר, אך תמיד ידע את המחיר הכבד של המלחמה.
אבא שלי סיים לסגור את מעגלי חיו, הוא עצם את עיניו מוקף בהמוני נכדים ונינים.
מייקל נישאר באפריקה זמן רב לאחר סיום המלחמה. הוא לא העז לחזור ללונדון. הוא ברח מעצמו. בודד, צופה מרוחק.
אבל בסופו של דבר גם הוא הצליח לסגור את מעגל חיו.
לכאורה אין קשר בין אבא שלי ובין מייקל, אבל אני בכל זאת מצאתי. אדם – מלחמה?.
יש שני ספרים שגרמו לי לבכות . בכיתי ימים לאחר שסיימתי לקרוא אותם.
האחד הוא "יונה ונער" של מאיר שלו, והשני, שבו מסופר הסיפור של מייקל, "בבטן הלווייתן" של ג'ני רוני.
הדבר היחידי המשותף ביניהם הן יוני הדואר. אבל בשניהם יש סיפור על מלחמה והחמצה.
ושניהם הרעידו את ליבי.
אתם לא חייבים לחפש הקשרים, קרוב לוודאי שגם לא תמצאו.
אבל אל תחמיצו !
בבטן הלוויתן , ג'ני רוני, הוצאת אחוזת בית, 2010.
דוני הוא אבא שלי. בעיצומה של המלחמה הוא נשלח ע"י הבריטים למחנה מעצר באפריקה. הוא לחם באצ"ל ונחשב לטרוריסט שיש להרחיקו.
אני מניחה שמייקל ודוני היו בני אותו גיל, משני צידי המתרס. הם מעולם לא הכירו זה את זה, כי מייקל הוא דמות ספרותית, אבל מייקל הוא דמות אמיתית מאד.
אבא שלי חזר מאפריקה. היו לו עוד כמה עניינים שהיה צריך לסיים, להשתתף בהקמת המדינה , למשל.
הוא לא הרבה לדבר, אך תמיד ידע את המחיר הכבד של המלחמה.
אבא שלי סיים לסגור את מעגלי חיו, הוא עצם את עיניו מוקף בהמוני נכדים ונינים.
מייקל נישאר באפריקה זמן רב לאחר סיום המלחמה. הוא לא העז לחזור ללונדון. הוא ברח מעצמו. בודד, צופה מרוחק.
אבל בסופו של דבר גם הוא הצליח לסגור את מעגל חיו.
לכאורה אין קשר בין אבא שלי ובין מייקל, אבל אני בכל זאת מצאתי. אדם – מלחמה?.
יש שני ספרים שגרמו לי לבכות . בכיתי ימים לאחר שסיימתי לקרוא אותם.
האחד הוא "יונה ונער" של מאיר שלו, והשני, שבו מסופר הסיפור של מייקל, "בבטן הלווייתן" של ג'ני רוני.
הדבר היחידי המשותף ביניהם הן יוני הדואר. אבל בשניהם יש סיפור על מלחמה והחמצה.
ושניהם הרעידו את ליבי.
אתם לא חייבים לחפש הקשרים, קרוב לוודאי שגם לא תמצאו.
אבל אל תחמיצו !
בבטן הלוויתן , ג'ני רוני, הוצאת אחוזת בית, 2010.
טוב, אני אחפש את הספר בספריה.
השבמחקעוד סיפור של החמצה והקרבה אבל בלי מלחמה, (והוא אחד משני הסרטים האהובים עלי):"הגשרים של מחוז מדיסון".
לא קראתי את הספר, אבל כל הסרט געיתי בבכי...
השבמחקמעניין למה אנחנו בוכים??. אולי על ההחמצות שלנו??
האמפתיה או חמלה בעברית היא סוג של תקשורת בין בעלי חיים ובני אדם.
השבמחקכואב לנו כשאנחנו רואים כאב. ואנחנו מתרגשים סומרים כשמישהו אחר מצטמרר או פוחד.
אנחנו כואבים למראה כאב.
והכי מצחיק אנחנו נבהלים מבהלה של מישהו אחר אפילו אם אנחנו הבהלנו אותו.
המלחמה מוחקת את רגש החמלה
אני קורא לזה "לשרוף את הנשמה"
זה מה שקורה לחיילים כתוצאה לחשיפת יתר של כאב האחר.