יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

חתונה קטנה בגינה

הבן הצעיר שלי הודיע לי כי הוא ובח"ל רוצים להינשא.  
ברצונם לערוך חופה בחיק המשפחה המצומצמת.
אז מה יש  לנו?:
שלשה שבועות להכנות – (די והותר במקרה הזה),

כלה חמודה ושפויה,
חתן מעשי, עם ניסיון קודם,

חצר עם גינה,  
אמא מפיקה, עוד מימי עריכת מסיבות כיתה בקיבוץ,
עזר שהוא מתכנן. בונה, מרכיב, עם ניסיון מעשי מוכח ומוצלח בהקמת חתונות.
ושתי משפחות שעומדות להתאחד, שתמכו בחום ברעיון. (זה בעצם הכי חשוב!).
וכך ביום חמישי האחרון, בחברת מוזמנים קרובים ביותר, העמדנו חופה בחצר.
ולאור השקיעה, נכנסו הילדים בברית הנישואין. 
ואחרי הטכס, ישבנו לנו ונהנינו מהנוף ומהרוח הירושלמית שהפיגה את החום הכבד,
התכבדנו ושוחחנו בנחת בלי להזדקק לאטמי אוזניים. 
ומה לא היה לנו?
מקומות מסומנים,
כלה מוטרפת,
די ג'יי שמנהל את החתונה,
כמויות אוכל שיכולים להספיק למחצית רעבי אפריקה.
בר אקטיבי,
ריקודים, 
 וכו' וכו'. הבנתם את הרעיון.
בקיצור, יש אלטרנטיבה למי שמוכן ויכול.
חברים שלי,
אני מתנצלת שלא הזמנתי אתכם, אבל לא מצטערת.
מסתפקת בברכת מזל טוב והצלחה לזוג הצעיר.
אני אשמח אם גם אתם תזכו לחתן את ילדיכם ככה
ומבטיחה לא להיעלב אם לא אקבל הזמנה. 
 שיהיה במזל