יום ראשון, 2 במאי 2010

אחים, אחים שריפה!

אני לא יודעת אם גיבוריו ההיסטורים של החג המביטים מרום מושבם בגן העדן בבני ישראל החוגגים סביב המדורות, מרוצים ואומרים, אכן לכך התכוונו, אבל זה לא משנה.
אין לי ספק שבכל הדורות טכסי הדלקת המדורות הציתה את הרגשות הכי קמאיים של האדם, במיוחד של הגברים. אולי הן שולות  מהזכרון הקולקטיבי עתיק היומין את התכנסות השבט סביב המדורה המגוננת, שהגברים שבחבורה מביאים את הציד. אני מנחשת שהגבר שלו היתה המדורה הגדולה ביותר עמד גבוה בהיררכיה הכלכלית והחברתית.
במשך אלפיים שנות הגלות התחילו ילדי ישראל לאסוף עצים למדורות כבר בפורים וביום ההדלקה היתה תחרות נצחית ומסורתית של מי גדולה יותר. (המדורה).
עד כאן אין לי שום בעיה עם המדורות למרות שמעולם לא נמשכתי להסתופף סביבן.
אבל מה שקורה בק"ק ירושלים, במיוחד בסביבה החרדית שבשוליה אני מתגוררת, גורם לי להוציא מהבויידם את מסכת האב"כ שלי ולהשתדל לשרוד עד למחרת היום.
כבר לקראת הפסח, נאספים רהיטים ,ספות ומטבחים שנזרקים ומוחלפים לקראת החג. הילדים שבסביבה מוצאים מקומות מסתור בהם שומרים את האוצרות המפורקים ומעמידים תורנויות משמרת מפני חבורות מתחרות שמנסים להחרים להם כמה קרשים. אולי זו הזדמנות טובה להפטר מכל מיני רהיטים ישנים ושאר זבלים, אבל שכל הפסולת התעשייתית, מ.ד.פ, ופורמייקות למינהן נשרפים, איך  אמרה סבתא שלי? אללה יוסתור!
כבר ביום שישי הכשירו שכני את הפינה הקבועה שלהם בתוך הגינה של הטיילת, השנה, לאחר השתדלות מצידנו, הם טרחו לקפל את צינורות הטפטפות שעולות באש כל שנה ומעשירות את קבלני הגינון של עיריית ירושלים. השכנים מהרחוב העליון קנו חזקה למדורה על מגרש החנייה, ואם חלילה שכחת להרחיק את האוטו,  לא בטוח שגם הוא לא יוקרב על מזבח החג. אין לי ספק שלמישהו מהשכנים שם יש קשרים עם עיריית ירושלים משום שכבר למחרת בבוקר מגיעים פועלי מע"צ, מפנים את ההריסות, וכובשים תלאים של אספלט חדש במקום בו נעשו חורים,  יחד איתם מגיע צוות עובדי חברת החשמל שמחליפים את חוטי החשמל שנפגעו מהאש. וכל זה על חשבון משלם המיסים הירושלמי.
פעם היינו צולים תפוחי אדמה במדורה, במשך השנים נוספו גם מרשמלו, והיה טוב ושמח, היום ליד המדורה הענקית לא מוותרים החוגגים להקים גם מנגל ומוסיפים את מצוות הקרבת הקורבנות. את שאריות הכלים החד פעמיים, בקבוקי הקולה ומשליכים למדורה הגדולה ונהנים מהניחוח.
השנה עשה לנו רבי שמעון בר יוחאי כמה ניסים! הנס הראשון היה מזג האויר הקר שהשאיר בבית את אלה שלא מדקדקים במצוות, והנס השני הם  השיפוצים בבנין מד"א הסמוך שמוציא את כל האמבלנסים שלהם לחנייה הציבורית, מה שמנע את הנזקים השנתיים.
בבוקר התעוררנו לריח העשן שהמשיך לבעבע מתוך כלי הפלאסטיק המעוותים הנישרפים לאיטם, החוגגים סמכו על הגשם שיכבה את שאריות המדורה וכך התמר לו לעבר ביתנו עשן עכור.
עוד ל"ג בעומר עבר. ובני ישראל חגגו שמחים וטובי לב.