אהוד נצר היה מורה שלי באוניברסיטה. איש מדהים, חכם, צנוע דבק במטרה. ופרופסור בעל הישגים מרשימים בתחום הארכיאולוגיה והאדריכלות של ארץ ישראל.
אהוד נצר חיפש במשך 35 שנים את קברו של הורדוס, הוא עמל שנים בכדי לפתור את אחת התעלומות הגדולות שהעסיקו את הארכיאולוגים בארץ ובעולם. ללא לאות, בסבלנות הפך אבן אחר אבן, רגב אחר רגב. כמו שחיפשו לפניו ארכיאולוגים אירופאים את קברי הפרעונים במצרים.
לשליטים המגלומנים האלה היה חשוב להסתיר את מקום קבורתם ובנוסף למחילות הסתרים והלבירינטים שהגנו על מקום קבורתם, הם גם הטילו קללות על אלה שיעזו למצוא את הקברים ולפתוח אותם.
אהוד נצר מצא וחשף את קברו של הורדוס, מלך היהודים, האכזר, המגלומן, שבחיו הרג את כל קרוביו.
אהוד נצר נהרג בשבוע שעבר בהרודיון, מעד מפיגום. מוות סתמי ומיותר.
ואני חשבתי לרגע, שאולי הורדוס בעצמו היה שם ודחף אותו מן המעקה אל מותו.
השבמחק