יום שבת, 9 באוקטובר 2010

החודש ימלאו לי שישים!

בסוף החודש ימלאו לי שישים.
ממרומי שנותי ליקטתי כמה דברים שעשו לי השנים.
ממש לא אכפת לי להלך בנעלי ניו בלאנס גדולות ומכוערות ולהרגיש קלה ויפיפייה רק משום שנוח לי.
יש בגדים שאני לא מתקרבת אליהם, כמו נעלי עקב, חזיות פוש –אפ, מכנסי סקיני, תחתוני חוטיני. בבגד נוח אני מרגישה יפה ואוהבת את עצמי בלי "שיפוצים".  
הפסקתי לומר "אין לי מה ללבוש". אני מבינה שהאמירה הזו היא מצב נפשי.
פטרתי את עצמי מצביעת השיער ואני מתגאה בכל שערה לבנה שמתווספת לראשי.
אני לא נבהלת למראה ידי המסוקקות  ומודה לאלוהים שהעניק לי הזדמנות לעבוד בגינה.  
גם עם קמט חדש שמופיע אין לי בעיה. בגילי, קמטי צחוק רק מוסיפים יופי.
הפנמתי את העובדה ששום קרם לא יעשה אותי יפה יותר או צעירה יותר. מה שכן יעשה, זה רגע נחת מהמשפחה.
פחות ופחות אכפת לי מה שיאמרו עלי ומה שיחשבו עלי, והבנתי שלא כל העולם חייב לאהוב אותי.
אני נהנית מכל מה שמציע המחשב, אבל מצחיק אותי המנהג לאסוף כמה שיותר "חברים" בפייסבוק.
בגילי אני כבר יכולה לומר "לא", בלי רגשי אשמה. אני ילדה מספיק גדולה לסרב למה שלא נוח לי או לא מתאים לי. (משתדלת)
אני לא מתנצלת שיצאתי לפנסיה מוקדמת ואחרי 30 שנות עבודה נהנית להיות "עקרת בית", אם כי לא מצטיינת. (לפי קנה המידה של גיסותי הסופרמניות).
ממש לא אכפת לי שלא זכיתי בפרס נובל לפיסיקה, והישגי בעבר נראים לי היום לגמרי לא רעים. גם אם לא בחרתי להיות אשת קריירה.
אין לי שום בעיה ללכת לסרט לבד אם לא מצאתי מישהו שמוכן לצפות בסרט הזה.
לא מתביישת לגעות בבכי בסרט "במבי".
גם אין לי שום בעיה לשבת לבד בבית קפה לשתוק שעה קלה, ולהתבונן סביבי.
פעם, כשטיילתי בעולם, לא נרגעתי עד שבקרתי בכל האתרים שצוינו במדריך. היום אני נהנית לטייל בנחת ו"לבזבז זמן"  בישיבה במקום אחד שמוצא חן בעיני.
סוף סוף קראתי את הספר "מובי דיק" ונהניתי מכל עמוד.
אני לא מפסיקה ללמוד גם דברים שלא יביאו לי תועלת חומרית או יתרון ברזומה.
התמכרתי לרמיקוב ושש בש. בעבר סלדתי מהמשחקים האלה שנראו לי "של פולניות" או "של ערבים".
העולם שלי כבר לא שחור לבן, יש בו המון גוונים של אפורים.
למדתי להבין את ההבדל בין מה שאני צריכה ומה שאני רוצה.
אני לא פוחדת מהמוות, ולא רוצה להיות זקנה סיעודית.
משתדלת לחיות בשלום עם הפחדים שלי ועם החסרונות שלי.
כל בוקר אני מקשיבה לציוץ הציפורים ולטרטור הקומפרסור ומודה לאלוהים על מה שיש לי ועל מה שאין.
והמשאלה היחידה שאני מבקשת לעצמי לכבוד יום ההולדת היא בריאות, לי ולכל בני משפחתי. 

20 comments:

  1. עשית לי את הערב, אהבתי והזדהתי עם כל מילה, שיהיו עוד שישים שנה מוצלחות, שתמשיכי להשתבח עם הזמן

    השבמחק
  2. תודה וגם לך הרבה שנים טובות ובריאות

    השבמחק
  3. גיסתנו. כל הכבוד! ואת עקרת בית טובה יותר מגיסותייך  האמיני לי הלוואי עלינו מה שאת מספיקה. עד 120! לא קיבלת ג’יפ?

    השבמחק
  4. מדהים ואללה כבר שישים ...
    אפשר לקחת את כל מה שכתבת ולאמצו כבר בגיל 48?
    אני חושב שכן מבחינתי.
    הרב בריאות וכוח לנחת.

    באהבה אחיך

    השבמחק
  5. אפשר ורצוי לאמץ בגיל כמה שיותר צעיר.
    את באה לשחק גומי או קלאס?

    השבמחק
  6. מזדהה עם כל מילה - גד בן יעקב אבינו...
    :)

    השבמחק
  7. עצמונה יקרה,
    מאחלת לך בריאות, אושר ואהבה!
    מזל טוב,
    באהבה, שירת-מרים

    השבמחק
  8. וואו, איזו מחמאה. למרות הכל , עדין עיני נשואות אליכן בהערצה.
    וג’יפ?  רק כאשר אישי היקר יזדקק לנהגת... (גם אז לא בטוח)

    השבמחק
  9. גיל 48 בהחלט מתאים. אבל כידוע, אני מתפתחת לאט.
    מחכה לביקור הבא שלך

    השבמחק
  10. הגב, הגב, אני מציעה מונופול.

    השבמחק
  11. מקסים ונוגע ללב.

    השבמחק
  12. תודה רבה קוזינה יקרה.

    השבמחק
  13. אחלה תובנות
    ביום הנכון נברך אותך בצרור ברכות
    נפלא!

    השבמחק
  14. נפלא לקרא ממש מלא אופטימיות. כרמלה

    השבמחק
  15. מה אגיד לך עצמונה ומה אבשר .רואים שאת אוהבת ויודעת לכתוב יישר כח

    השבמחק
  16. מזל טוב והמון בריאות ואושר
    הבלוג שלך מקסים את כותבת נפלא,לא מרגישים את גילך,את פעילה ופעלתנית. המשיכי כך

    השבמחק