סיפור לשבת, על שותפות, תחרות וחום כבד.

בשנת 1925, הקימו זאב פרל, ויהודה מייברג, שני גברים צפתיים את מלון "הרצליה" בצפת. השם נבחר כמחווה סולידרית לחוזה המדינה.

שניהם, שומרי מצוות, שהאמינו בחזון הציוני, רצו להשתחרר מהתלות בכספי החלוקה והרבו לעשות עסקים בשותפות.
על עסקיהם המשותפים והנפרדים אפשר לכתוב ספר שלם. אך מה שאפיין את השותפות היתה גם היריבות הסמויה ביניהם.
על פי הרכילות, עוד שהיה נער, רצה יהודה מייברג לשאת לאשה את חנה ברש"ד, נערה צפתית יפיפייה, בתו של הגביר והבנקאי יואל ברש"ד. אך היא העדיפה את זאב, וולול פרל,  בנו כחול העיניים של ה"חלוץ" ממחניים, תלמיד חכם, שהצטיין בחוש הומור מפולפל וניצח במשחקי שח את כל מתחריו.  
חנה וזאב נישאו ונולדו להם ארבעה ילדים שאחד מהם הוא אבי. ויהודה מייברג נשא אישה אחרת וחי אתה באושר עד סוף ימיו.
השניים, לאורך הרבה שנים המשיכו לעשות עסקים משותפים לפרק אותם, ולהתחרות ביניהם.
ומה קשור הסיפור לגל החום הנוכחי?
אחזור למלון "הרצליה". שני השותפים הקימו מלון לתפארת, והיה צורך למצוא אורחים שיתאכסנו בו.
נסעו שני הגבירים בחום יולי לתל אביב, לבושים בכובעים וקפוטות שחורות והסתובבו בעיר הצעירה התוססת והמזיעה.
התל אביבים, שמשחר ילדותם הלכו במכנסיים קצרים וסנדלים תמהו למראה שני היהודים העטופים.
"מה זה, יהודים?, למה הלבוש החם הזה עליכם בחום ובלחות?" שאלו
"אנחנו באים מצפת, ושם שורר קור, קשה להתהלך בערבים בעיר ללא מעיל או סוודר" ענו להם.
וכך, ללא משרד פרסום ויחסי ציבור, הצליחו שני הצפתים לשווק את צפת ואת בית המלון שלהם והצליחו למלא אותו עד אפס מקום בחודשי הקיץ.
הזמנים ההם חלפו לבלי שוב, השותפות ביניהם הסתיימה.מייברג הקים את מלון "מרכזי". מלון "הרצליה" נשאר בבעלות משפחת סבי וסבתי, ובמשך השנים ירד מגדולתו עד שנסגר.
צפת חזרה לעטות קפוטות שחורת, ואוויר ההרים היבש כבר לא עושה רושם על התל אביבים שמחפשים מזגן, בריכה  ו"הכל כלול".
ואני קצת נאנחה ומצטערת שאת העסקים המשותפים לא עשו סבי ושותפו בתל אביב....

                                                                          עץ הזית העתיק בחצר בית המלון. שריד לתפארת שהיתה.