יום ראשון, 13 ביוני 2010

שביל הזיכרונות

כשאני מגיעה לצפת באוטובוס, בדרך כלל אני בוחרת את שביל הקיצור, שראשיתו מאחורי התחנה וסופו בשולי "בית בוסל" הסמוך לבית הורי.    
השביל הזה נשאר כפי שהיה מאז אני זוכת את עצמי כילדה. עברו מאז הרבה שנים. היום כמעט איש לא עובר בו.
כשהיינו ילדים היינו יורדים דרך שביל הקיצור הזה ל"עמק התכלת", הבריכה העירונית שלנו, שהמים בה היו קפואים גם בחום יולי אוגוסט.
אני תמיד עולה בו, לעולם לא יורדת, ותמיד העלייה דורשת מאמץ, קצר אבל קשה. זה מין מבחן קטן לבדיקת הכושר הגופני שלי וגם לאומץ הלב.
השביל צר ועולה במדרון תלול וקצר. העפר האפור נכבש לאורך עשרות שנים, הוא עובר במטע זיתים מוזנח, שהיה שייך למיסיון האנגלי ששכן שם בעבר.  בחורף צומחים בשוליו פרחי חרדל מצוי ודרדרים, שהופכים לקוצים יבשים בקיץ. אני מכירה בו כל זיז ואבן, ויודעת היכן להניח את הרגל בבטחה גם עם סנדלים.
כשאני עולה בשביל חוזרות אלי התחושות והריחות של פעם.
אני ממלאה את ראותי באוויר לפני העלייה, אני מרכזת את כל חושי ומביטה אם לא מזדחל לו איזה נחש מתוך הקוצים.
אני קשובה ודרוכה אם לא אורב מישהו שיכול להטריד.
עולה בצעדים גדולים, מדודים,  בכדי לא להחליק בחורף או להפריח ענני אבק בקיץ. זמן העלייה הוא כארבע דקות, אבל התחושה היא כמו של צוללן שמרכז את האנרגיה שלו וחושיו בצלילה ללא בלוני אויר.
מצד ימין של השביל היה בילדותי "בית בוסל", בית הבראה של קופת חולים, שבמקורו היה בניין יפיפה שבנה המיסיון האנגלי בצפת בתחילת המאה ה19.
הבניין היה ה"דיסנילנד" של ילדי צפת, מבנה אבן מסתורי כמו באגדות, עם מבנה שער, ושעון מתנוסס על קצה גגו. בקיץ היינו מתגנבים לצפות בסרטים שהוקרנו בחצרו. וחלק מההנאה היתה ההתחמקות מהשומר שיצא ל"צוד" אותנו, ושהעלים עין, אם היינו יושבים בשקט ולא רומסים את הגינה.
היום הבניין עומד בעליבותו, מתפורר, אות קלון לפרנסי צפת ומתכנניה, שלא השכילו לשמר פנינה שכזו וסמוך לו עומד אולם אירועים נובו רישי. ה"הולילנד" של צפת.
בעיניים כלות אני מציצה מעבר לגדר לנשום את שרידיו של הבניין העתיק והיפיפה, מלטפת את האבנים המתפוררות ושומעת את צלילי הפסנתר, הכינור והאקורדיון שנוגנו ע"י הילדים בקונצרטים שערך הקונסרבטוריון. אני עדיין שומעת את ה"פר אליס" של בטהובן. 
בקצה השביל בסוף העלייה, עמד  "בית שלווה" ,ההיסטורי, בית החרושת "שחל" לחלבה וממתקים,  שנסגר כבר לפני עשרות שנים.
כילדים, היינו מוצאים סביבו שאריות של חלבה שהיתה טעימה פי אלף מהחלבה שקנו לנו במכולת.
בניין בית החרושת נהרס בשנה שעברה ועכשיו יש במקומו מגרש שטוח, מחכה לבנייה. אבל הריח של החלבה נישאר לי חזק באף.
אני מניחה שבני דורי כבר מזמן לא טיפסו בשביל הקיצור, הם בטח נוסעים במכוניות נוחות בכביש הראשי.
אני מקווה שהשביל יינצל משיני ה"פיתוח" ושלי יהיה כוח לטפס בו. ובביקורי בצפת, בדרך הביתה ,אני אקח ארבע דקות, ואצלול במלא חושי לזיכרונות.

*כתבתי את הפוסט הזה ב 2010 לשמחתי גאלה המכללה את המבנה ומתכונת לשמרו ולשפצו.






                                                                        

                                    את התמונה הזו צילמתי לפני כשלש שנים. היום המצב הרבה יותר גרוע





                           

                                            מבנה "בית הרופא" הנמצא מאחורי הבניין הראשי, גם הוא עזוב והרוס



                                    



                                                  המבנה כפי שנראה בראשית המאה 

                           

                                                

                                                                             "בית השער" , גם הוא הולך ונהרס 

                                                              

                                                                      "בית שלווה" . נהרס לאחרונה




                         


24 תגובות:

  1. גיסתנו. מרגש מאוד. כך אני מרגישה כשאני יורדת בשביל ממחנה יהודה לשכונת כרם

    השבמחק
  2. זיכרונותיך מנגישים עבורי עוד פינות ונתיבים בצפת. תודה

    השבמחק
  3. לא מזמן באחד הביקורים בצפת, צילמתי הרבה את ההזנחה הפושעת של הרבה פינות בעיר. ממש כואב לראות איך רומסים את עברה של העיר , מלכלכים אותה ומשקיעים משאבים בכיעורה. במקום שיהיה הפוך. רציתי לשלוח מכתב לראש העיר עם התמונות העצובות האלה , אבל עוד לא הספקתי. בהזדמנות אצלם עוד-ולצערי יש הרבה, ואז אכין מכתב- אולי נעשה משהו משותף........ יאללה ביי.

    השבמחק
  4. אשמח להצטרף לכל יוזמה בכיוון

    השבמחק
  5. לדעתי פשוט צריך להלשין לאונסק"ו. להכריז על העירייה כעל עד עויין להפקיע מהם כל סמכות לגעת בעיר.

    השבמחק
  6. לצערנו, המדינה והמוסדות נסמכים היום על עמותות במגוון נושאים ופוטרים עצמם מכל אחריות.  הבתים לשימור נכנעו לכרישי הנדל"ן ואין מושיע.
    אולי אפשר למצוא "צדיקה אחת" כעמותה, שיכולה לדאוג לשימור הבנין
    ולשחזר את יופיו בשביל הדורות הבאים?
    מה דעתך?

    השבמחק
  7. לצערי אני חושבת שהבניין נמכר ליזם שבנה את אולם האירועים הסמוך. הוא הבטיח שישקם וישמר את המבנה. לא עמד בתחיבויותיו. ובצפת כמו בהרבה רשויות בארצנו - לא אוכפים את החוק.  
    לדעתי צריך למצוא מליונר שיהיה מוכן להשקיע. כנראה מדובר בהשקעה עצומה ובשל ערך הנדל"ן בצפת כלכלית זה לא משתלם.
    אז אולי נמצא איזה לורד אנגלי שמתגעגע לארץ הקודש ויש לו הון.
    במחשבה שנייה, גם רבים מהלורדים בעלי הטירות באנגליה לא מסוגלים לשמר את ארמונותיהם ומעבירים אותם למדינה...

    השבמחק
  8. הלואי!
    או להפקיע את העיר ולהחזיר את שלטון המנדט לצפת...

    השבמחק
  9. אני גרה בצפת , חח נדיר שיש מישהו מצפת בישראבלוג . עיר מדהימה , את במומלצים !

    השבמחק
  10. גם אני גרה בצפת,בזמן האחרון פיתחנו לנו תיאוריה יש ’מחבקי עצים’ אני ושני ידידים שלי כך שלא כולם נוסעים להם במכוניות בכביש המהיר (מצד שני אני עדיין קטנה בשביל לנהוג בכביש המהיר )אני חושבת שאני יודעת על איזה שביל את מדברת,השביל שמעל אגד? איפה שיש אוטובוס שנראה כמו הבית בעספור? אני עולה משם כל הזמן,וכדי לרדת לוואדי של כנען אנחנו יורדים משם תמיד... מי יודע אולי ביום מן הימים אני אראה אותך...והבינינים שדיברת עליהם,בחיים שלי לא ראיתי אותם...עצוב שמזניחים את צפת...

    השבמחק
  11. אני צפתית לשעבר, אבל ליבי בצפת. את מוזמנת להיות מנויה

    השבמחק
  12. אני לא חושבת שאנחנו מתכוונות לאותו שביל, לכל אחד יש את השביל שלו.
    ובקשר לביניינים, כדאי לפתוח את העיניים ולראות את היהלומים של צפת מתגלגלים ברפש.
    אבל העיוורון כנראה מכה בצפתים...
     

    השבמחק
  13. נורא לראות את הבניינים היפים האלה מתפוררים. יש עוד בניין יפהפה שעכשיו הוא מוזנח ומתנוסס עליו דגל המשיח. אין לי מושג מה שמו.

    השבמחק
  14. גמאני, למרות שאני לא מצפת ואני מראשון אני עדיין מאוד מחוברת לנוסטלגיה ואני חושבת שצריך לשמר את העבר והיופי הטבעי שיש לנו עכשיו ולא לתת לתרבות הצרכנית לכוחנות הקפיטליסטית ונחשול הטכנולוגיה להרוס כל דבר אנושי. אם אתם עושים משהו או מארגנים הפגנה תשאירו לי הודעה בבלוג ואני אתכם

    השבמחק
  15. פתחתי בלוג במקום ללכת לפסיכולג חחח אהבתי:)
    את כותבת ממש יפה ואני מכבדת את דיעותייך ומחשבותייך
    לא ראיתי הרבה אנשים בגיל שלך בישרא בלוג עד עכשיו וזה מה שעושה אותך למיוחדת בעייניי עד כה:) אבל עדיין את נשמעת כל כך צעירה ויש בך הרבה חוש הומור:)
    יש בך תובנות מחשבות וסיפורים שאין באף בלוג אחר פה
    את עוד תגיעי רחוק:)

    jesicca

    השבמחק
  16. תודה תודה,
    אף פעם לא מאוחר. ובטח לא לכתיבה.

    השבמחק
  17. אני חושבת שאני יודעת לאיזה בניין את מתכוונת.
    אם מדובר באותו בניין, לאחר בנייתו במאה הקודמת הוא התחיל לשקוע, במשך שנים הוא היה בתהליך שקיעה.
    כאשר הפף לישיבה, הבניין הפסיק לשקוע!
    אבל, מרצפותוי הוחלפו בקרמיקה מכוערת, על חלונותיו היפים שמו תריסי אלומיניום 
    וכו’ וכו’
    נקווה שהמשיח יביא לו גאולה 

    השבמחק
  18. כשהייתי במקום לפני כשנתיים הוא היה עדיין פרוץ לרוחות. אם בינתיים עשו בו שימוש שגרם לו להפסיק לשקוע אז כל הכבוד למרות תריסי האלומיניום והקרמיקה המכוערת.
    אנסה להסביר לך את המיקום שלו. הייתי באסנט בצפת והדרך לשם עולה מעל תחנת אגד ומתפתלת. שם בסיבוב הבניין נמצא. האם אליו התכוונת?

    השבמחק
  19. שלום לך,
    על אף שבגילי הייתי יותר מתאים להיות בנך, לא יכולתי שלא להזדהות עם כתיבתך. נולדתי בצפת ושנות ילדותי הראשונות עברו בה. בת המצווה של אחותי היתה בבית בוסל. בכל ביקור בצפת (שהולכים ומתמעטים) הלב נחמץ יותר ויותר. גן התותח שליד בית בוסל בו אני זוכר את אבי לוקח אותנו אחר הצהריים לשחק, המצודה- פנינה נפלאה מימי הצלבנים שבשביליה העברתי אין ספור שעות במשחקים והיום שולטים בה העזובה וההזנחה המחפירות וכמובן העיר העתיקה שבצד שיפוצים בודדים הולכת ומתדרדרת. בעשרים השנים שחלפו מאז עזבתי את צפת נראה שכמעט שום דבר לא התקדם בה, אולי להיפך, וחבל. העיר הזו היתה צריכה להיות פנינה ששואבת אליה תיירים 365 ימים בשנה, מטופחת ומשמרת את אוצרותיה ומביאה רווחה לתושביה. חבל ועצוב מאד מאד.

    השבמחק
  20. תודה.
    קודם כל , לשמחתי בעולם הבלוגייה כמעט אין משמעות לגיל. המקום היחידי בעולם שבו יש  חברים מגיל 17 ועד 80, וירטואלים כמובן, אבל כייפים. 
    בניגוד אליך אני חושבת שיש שינוי בצפת, העיר העתיקה משתקמת בזכות יוזמות פרטיות, ורובן של דתיים שמצליחים לעשות עבודה לא רעה.
    הבעייה היא עם בניינים שדורשים סכומי עתק לשימור, ומעורבות מסיבית של העירייה והמדינה , וצורך להתעלות על אינטרסים פרטיים של אנשים .

    השבמחק
  21. תודה, תודה. החזרת אותי לימי ילדותי המאושרים, עת הורי ז"ל היו שוכרים דירה ואת כל החופש הגדול היינו מבלים בצפת. כ"כ חבל לשמוע על ההזנחה. מצד שני מה הפלא, כך תיראה כל הארץ כשיהיה רוב לחרדים!!!

    השבמחק
  22. לפני שמתלהמים בהכללות.
    הבניין הזה נמכר והוזנח ע"י חילונים למהדרין! גם ראשי העיר וגם היזם.
    ואולי תתפלאי לשמוע כי היום העיר העתיקה הולכת ומשתקמת רק בשם יוזמות פרטיות של דתיים שהגיעו לעיר בהמוניהם. בלעדיהם העיר היתה מפוררת ומתה לגמרי. חלק לא קטן של החילונים בצפת, לצערי לא עושים הרבה למען העיר, הם רק בורחים ממנה ועושים את הקניות שלהם בראש פינה ומקטרים. הבניינים האלה הם מעבר לתקציבים של אנשים פרטיים. זו החלטת ממשלה.
    לא הייתי אומרת שהדתיים בצפת הם טלית של תכלת, יש שם לא מעט של קבוצות משיגנ’ס. אבל יש שם גם חילונים פרימיטיבים למדי... 
    בקיצור, המצב הרבה יותר מורכב, מתפללת למען העיר הזו. גם בלי להיות דתייה. 

    השבמחק