יום ראשון, 9 במאי 2010

אבדות ומציאות בירושלים



יום ירושלים.


 מה לא נכתב ולא נאמר.


אני רוצה לספר לכם על תופעה מיוחדת בירושלים. אני בטוחה שרבים מכם לא מכירים אותה במקומות מגוריכם.


מה קורה שאתם מאבדים חפץ? גם אם היה בעל ערך כל שהוא? לרוב אתם מוותרים, אומרים כפרה, וממשיכים הלאה, כי מניסיון,


כמעט שאין סיכוי שיחזור אליכם.


מה קורה אם מצאתם מוצץ או בקבוק של תינוק, עט, כיפה? בטח לא הייתם טורחים לשלוח מבט שני.


במחוזותיי, אפשר למצוא פתקים המקשטים את עמודי חשמל, חדרי מדרגות ולוחות מודעות בנוסחים שונים ומשונים המכריזים על חפצים שבעליהם מבקשים את עזרת הציבור למצאם, וחפצים שנמצאו ע"י עוברי אורח והם מחפשים את בעליהם.


לא רבים מקדישים לכך מחשבה, אבל בעיני, התופעה היא יותר מקובץ מודעות שלעיתים מעלות חיוך.


עבורי הפתקים האלה הם השתקפותה של חברה שחושבת על חבריה, חברה שבה עדיין יש ערך גם לקלמר עפרונות של ילד, או צעיף של אישה, חברה שמשדרת, אמפתיות, אחריות הדדית ואכפתיות. חברה פחות מנוכרת שיכולה להזדהות עם אותו ילד שהגיע לכיתה וילקוטו ריק.


או עם אמא, שאיבדה את בקבוקו של תינוקה והוצאה של 30 ₪ הם לא דבר שמקילים בו ראש.


בתופעה יש משהו בסיסי ופשוט של "עמך", שקיום מצות "השבת אבדה" עושה לו טוב.


אז זו פינה בירושלים שלי, בלי תרועות שופרות, בלי ציניות, בלי פוליטיקה, בלי גשרים יהירים, בלי מגדלים מתנשאים ובלי רכבת נבך.


חג שמח!


 
  

                    
   

19 תגובות:

  1. פוסט מאוד חביב. גם אני ירושלמית ואף פעם לא ראיתי את הדברים ככה.

    השבמחק
  2. רפרפתי קצת בבלוג שלך. את מהעקרביות הטובות . עשיתי מנוי.

    השבמחק
  3. רואה שחורות11 במאי 2010 בשעה 15:48

    תודה אנה,
    את כמובן מוזמנת לקרוא ומוזמנת להעביר הלאה.
    הצצתי לבלוג שלך, בהחלט עשה לי חשק לקרוא עוד. אגיב בתוך הבלוג.

    השבמחק
  4. ממש מדליק, תמשיכי לצלם,
    אפשר להוציא על זה ספרון
    ליום ירושלים הבא. ברצינות!
    אולי בתוספת איורים של בנך הבכור........

    השבמחק
  5. גיסתנו - נהניתי מאוד - חג שמח לכם הירושלמים

    השבמחק
  6. וואו, מקסים. המלצתי.

    השבמחק
  7. נכנסתי במקרה...
    עשיתי מנוי (:

    השבמחק
  8. הייתי ירושלמי הרבה שנים והתופעה לא מוכרת לי
    אבל נחמד שיש דברים כאלה

    השבמחק
  9. רואה שחורות12 במאי 2010 בשעה 17:54

    תעשה טיול קצר בשכונות של הדתיים.

    השבמחק
  10. נראה לך, אני כבר מבקשת חצי שנה מילדי שיכינו לי באנר יפה , ועוד מחכה....

    השבמחק
  11. נורא מוזר. קיבלתי במייל הודעה על תגובה שלך לתגובה שלי. אני נכנסת, רואה שכתוב 11 תגובות, אבל כשנכנסתי לתגובות אני רואה רק את התגובה שלי, ללא כל תגובות נוספות וגם לא התגובה שהגבת לי.

    השבמחק
  12. הי! אמנם גם אני ירושלמית, לפחות בעברי, ומבקרת הרבה בירושלים - כי המשפחה שלי שם, אבל כנראה בריצה ממקום למקום לא עצרתי לראות את לוחות המודעות! איזה עולם אחר. ירושלים כל כך שונה בהרבה מובנים מאיזור המרכז...איזה יופי!
    עשיתי מנוי ברשותך.

    השבמחק
  13. ראוה שחורות13 במאי 2010 בשעה 0:55

    נסי שינית, מוזרות דרכי ישראבלוג. גם לי נעלמים מדי פעם כל מיני דברים.

    השבמחק
  14. מסתבר שאת לא רואה רק שחורות.... גם פתקים קטנים ואופטימיים.
    נקודת מבט מעניינת ושונה עבורי.
    תודה
    טליה

    אגב אם את רוצה כותרת אחרת לבלוג, כיתבי איך את רוצה שייראה ואכין לך.

    השבמחק
  15. מקסים. ובעירי הקטנה אין דברים כאלה.ביקשת שאציץ בבלוג שלך, אני מאוד נהנית ולא רק מציצה אלא חותמת מנוי. בתור רואת שחורות את מאוד אופטימית ולדעתי הכותרת אצלך מעוצבת מאוד יפה. אני לא יודעת לעצב בכלל...

    השבמחק
  16. בתור עכבר העיר עיינתי בבלוג הנוסף שלך מחזור עץ התאנה ונהניתי. אין לי הרבה הזדמנויות לראות טבע..אבל מצחיק לראות טבע במחשב.בכל אופן- בלוג מיוחד. יש בזה משהו שמזכיר לי את ההתבוננות של היפנים- זן .. להיות מרוכזים בנקודה קטנה בטבע ומתוכה להבין את היופי.

    השבמחק