אני משתמשת כבדה בתחבורה ציבורית. יש לי סיבות פרקטיות ואידיאולוגיות, שתמיד מצדיקות חסכנות וקמצנות. זה מה שעושה אותי מיוחדת.
לאחר שפרשתי פרישה מוקדמת והתחלתי להנות מזיו החמה, החלטתי להפטר מהמכונית. עכשיו אני משתמשת בתחבורה ציבורית ועל מנת להצדיק את מה שנחשב לסטייה בקרב מכריי, אני כותבת את הפוסט הזה.
הדבר היחידי שחסר לי אחרי מכירת המכונית הוא זמן האיכות שביליתי עם מוסכניקים לפחות פעמיים בחודש, אבל נמאס לי לשלם על זה כלכך הרבה כסף, בהרבה פחות אני מקבלת אותו דבר בנסיעה במונית.
הנהגים בירושלים יכולים לעבוד כ"מטלטלים"בשב"כ, אני אישית די נהינת מחויית ה"לונה פארק", אבל לראות כל מיני קשישים מתעופפים מקצה האוטובוס לקצהו ועוד עם סלי קניות, זה לא כל כך נחמד. לעומת זה אפשר ל"זכות" בהמון מצוות, החל מעזרה לנשים צעירות שעולות עם עגלה, תינוק, שלשה ילדים ושני סלים, וכלה בהעברת כרטיסיות לנהג מקצה האוטובוס ובחזרה. לעומת זה, לפני שהפכו לח"כים, היה לי הכבוד להפגש באופן קבוע באוטובוס עם אורי אורבך ובני בגין.
על האוטובוס בקו ירושלים צפת, יש ויכוח נצחי בין הנוסעים אם הוא קו "מהדרין" או לא, חלק מחווית הנסיעה שלי היא להשתתף בקטטה המונית, האוירה מתלהטת , והאוטובוס נחלק לשני מחנות, המצדדים בישיבה מעורבת ונגדה. (אני לעולם לא זזה מהמושב הראשון!)
באוטובוס הזה ניתן להעביר בתא המטען כל דבר. למשל, משפחה בת 12 נפשות, שנוסעת לנפוש בצפת ובחדר שהזמינה יש רק 9 מיטות, תביא איתה עוד 3 מזרונים בבגאז'. ראיתי כבר זוג צעיר שהעביר תנור אפיה שקיבל מתנה לחתונה.
גם מי שחושב שהאיידש היא שפה מתה, יבוא וישמע אותה מפטפטטת ומצחקקת בפי עוללים.
בקו לאילת מרגיש הנהג מחוייבות להנעים את הנסיעה, ובכרטיס כלול גם קונצרט הזמר המזרחי בפול ווליום, והנהג מעודד את הנוסעים להצטרף לחגיגה. אוטובוס זה הוא גם קורס נייד בן 4 שעות ללימוד השפה הרוסית.
כשאני עולה לאוטובוס לתל אביב, ישר אני מרגישה אוירה של חו"ל, השרות כולל עיתון, שמציע הנהג בנסיעות הבוקר, מוסיקה חרישית מתנגנת , הנוסעים שומרים על נקיון וסדר, והמזגן מקפיא גם באמצע ינואר. חסרה רק דיילת שתגיש קפה, ממש כמו בחו"ל. ואכן, כבר בתחנה המרכזית בתל אביב אני נהינת מניחוחות אפריקה והמזרח הרחוק, כמו שאמרתי, ממש חו"ל.
אז תגידו, איך אפשר לוותר על נסיעה בתחבורה הציבורית, שמקרבת אותי לעם?, הזדמנות להבין לרחשי ליבו, להשתתף בחויותיו שאותן חולק עם כל האוטובוס בקולניות בשיחותיו בסלולרי?
אתם נוסעים בתוך קופסאות פח וזכוכית אטומות ומתעצבנים מכל פקק, אני לעומת זאת, שולפת בפקקים את הכרית הקטנה שלי, עוצמת את העיניים מתחברת לעם וחושבת על הנושא לבלוג הבא.
לאחר שפרשתי פרישה מוקדמת והתחלתי להנות מזיו החמה, החלטתי להפטר מהמכונית. עכשיו אני משתמשת בתחבורה ציבורית ועל מנת להצדיק את מה שנחשב לסטייה בקרב מכריי, אני כותבת את הפוסט הזה.
הדבר היחידי שחסר לי אחרי מכירת המכונית הוא זמן האיכות שביליתי עם מוסכניקים לפחות פעמיים בחודש, אבל נמאס לי לשלם על זה כלכך הרבה כסף, בהרבה פחות אני מקבלת אותו דבר בנסיעה במונית.
הנהגים בירושלים יכולים לעבוד כ"מטלטלים"בשב"כ, אני אישית די נהינת מחויית ה"לונה פארק", אבל לראות כל מיני קשישים מתעופפים מקצה האוטובוס לקצהו ועוד עם סלי קניות, זה לא כל כך נחמד. לעומת זה אפשר ל"זכות" בהמון מצוות, החל מעזרה לנשים צעירות שעולות עם עגלה, תינוק, שלשה ילדים ושני סלים, וכלה בהעברת כרטיסיות לנהג מקצה האוטובוס ובחזרה. לעומת זה, לפני שהפכו לח"כים, היה לי הכבוד להפגש באופן קבוע באוטובוס עם אורי אורבך ובני בגין.
על האוטובוס בקו ירושלים צפת, יש ויכוח נצחי בין הנוסעים אם הוא קו "מהדרין" או לא, חלק מחווית הנסיעה שלי היא להשתתף בקטטה המונית, האוירה מתלהטת , והאוטובוס נחלק לשני מחנות, המצדדים בישיבה מעורבת ונגדה. (אני לעולם לא זזה מהמושב הראשון!)
באוטובוס הזה ניתן להעביר בתא המטען כל דבר. למשל, משפחה בת 12 נפשות, שנוסעת לנפוש בצפת ובחדר שהזמינה יש רק 9 מיטות, תביא איתה עוד 3 מזרונים בבגאז'. ראיתי כבר זוג צעיר שהעביר תנור אפיה שקיבל מתנה לחתונה.
גם מי שחושב שהאיידש היא שפה מתה, יבוא וישמע אותה מפטפטטת ומצחקקת בפי עוללים.
בקו לאילת מרגיש הנהג מחוייבות להנעים את הנסיעה, ובכרטיס כלול גם קונצרט הזמר המזרחי בפול ווליום, והנהג מעודד את הנוסעים להצטרף לחגיגה. אוטובוס זה הוא גם קורס נייד בן 4 שעות ללימוד השפה הרוסית.
כשאני עולה לאוטובוס לתל אביב, ישר אני מרגישה אוירה של חו"ל, השרות כולל עיתון, שמציע הנהג בנסיעות הבוקר, מוסיקה חרישית מתנגנת , הנוסעים שומרים על נקיון וסדר, והמזגן מקפיא גם באמצע ינואר. חסרה רק דיילת שתגיש קפה, ממש כמו בחו"ל. ואכן, כבר בתחנה המרכזית בתל אביב אני נהינת מניחוחות אפריקה והמזרח הרחוק, כמו שאמרתי, ממש חו"ל.
אז תגידו, איך אפשר לוותר על נסיעה בתחבורה הציבורית, שמקרבת אותי לעם?, הזדמנות להבין לרחשי ליבו, להשתתף בחויותיו שאותן חולק עם כל האוטובוס בקולניות בשיחותיו בסלולרי?
אתם נוסעים בתוך קופסאות פח וזכוכית אטומות ומתעצבנים מכל פקק, אני לעומת זאת, שולפת בפקקים את הכרית הקטנה שלי, עוצמת את העיניים מתחברת לעם וחושבת על הנושא לבלוג הבא.
הי
השבמחקהאמת שבסיפור הנוכחי את חורגת ממנהגך ומשדרת אופטימיות חסרת דאגות- מה אני אגיד לך?! את מדאיגה אותי........
נסיעה טובה.
אהבתי את הכתיבה.
השבמחקממש מעורר חשק להגיע לפנסיה :-)
השבמחקאייל (בתדודה)