יום שבת, 2 בינואר 2010

מקלחת יום יום

מי מאיתנו אינו מתקלח יום יום או לפחות מצהיר על כך?.
בתקופה זו של מחסור במים שאלתי את עצמי אם לא הגיע הזמן לברר את מקור ההרגל ואולי אף לשנותו.
ידוע לכל, כי לאורך כל שנות קיומו של האדם הוא כנראה לא התקלח יום יום. בודאי אם לא גר על יד מקור מים.
בצרפת למשל, המלכים היו מתרחצים בממוצע פעמיים בשנה ועובדה זו הולידה את אימפריית הבשמים המהוללה. היהודים היו אולי הנקיים מכולם בשל מנהג הטבילה במקווה ונטילת ידיים, אבל גם התורה אינה מצווה על מקלחת יומית.
אם נתקדם על ציר הזמן ונגיע לשנות ה50 של ילדותנו המאושרת, זכור לי, שבחורף פעם או פעמיים בשבוע (אבל תמיד ביום חמישי), היו מדליקים את ה"גייזר" עם עצים, והעשירים שבינינו, עם נפט, והיינו עושים מקלחת חמה כולל חפיפת ראש. בקיץ, היינו מסתפקים ב"שטיפי" במי ברז בטמפרטורת החדר, או ברחיצת פנים, ידים ורגליים, וכשקצת גדלנו, גם את הפוש פוש. אני זוכרת אותי ואת בני משפחתי נקיים ומגוהצים . מעולם לא הסרחנו.
אז מאיפה הגיע המנהג של מקלחת יום יומית?
אני חושבת שהמנהג התחיל מאז ימי ההתיישבות החלוצית הראשונה, כשבנות החיל, שהגיעו מרוסיה הקרה ועבדו בשדה ובלול, היו יורדות יום יום לרחוץ בכנרת, ולמנהג נוסף גם נופך רומנטי. עם הקמת הקיבוצים וייסוד המקלחות המשותפות, לא עלה בדעתו של אף אחד להחמיץ את החוויה היומית והיא הפכה מנהג קבוע, גם שהשיתופיות הרטובה פסה מן העולם.
האם קראתם ספר נעורים על הקיבוץ בלי תאור של "שביל באמצע שביל בצד , רחוצים אחד אחד"?, המקלחת היומית נכנסה כמעשה חובה בספרי ההדרכה למטפלות ולגננות של ההתיישבות העובדת ואוי למטפלת או לילד שהתחמקו מחובה זו.
בעיר, שכל אחד שילם את חשבון המים שלו, לא הקפידו על המצווה.
לילדים התל אביבים הספיקה המקלחת הפתוחה על חוף הים בכדי להרגיש נקיים ורעננים.
הירושלמים לעומתם, הסתפקו בפיילה ו"כלי", שבעזרתו שפכו את המים על המתרחץ. המים שבפיילה לא נשפכו חלילה לביוב, אלה מוחזרו לשטיפת הרצפות, וגם זאת לאחר ששמשו לרחצת שלשה ילדים לפחות. וכל מה שנשאר הישקה את הפטרוזיליה והנענע בעציצים. כל ירושלמי אמיתי נחרד מהאופן בו שוטף התל אביבי כלים, ברז פתוח ברציפות עד לשטיפת אחרון המזלגות!
על תושבי המרחב האוטנטיים אין צורך להרחיב את הדיבור, הבדויים הסתפקו לרוב ב"מקלחות חול" ושכנינו ממזרח דמו במנהגיהם לאלה של הירושלמים.
ואילו אנחנו, העולם נחרב אם הבויילר התקלקל והושבת ליומיים!. לא יעלה על הדעת יום ללא מקלחת, לרוב ארוכה ובזבזנית, גם אם הפעילות הגופנית שנעשתה באותו יום היתה ישיבה מייגעת ליד המחשב כל היום, וכל ילד שמשקלו אינו עולה על 10 ק"ג זוכה לאמבטיה מלאה משלו.
אז הגיע הזמן, ברוח הנסיבות, המחסור והמחיר, להכריז על מקלחת שלש פעמים בשבוע בלבד! תרגולת טובה לעתיד בו יקצו לנו מכסות מים קצובות.
אני יודעת שעכשיו יש כמה אנשים שיתפסו ממני מרחק ויגנו את מנהגי ההיגיינה שלי.
דבר אחד בטוח, עכשיו אני אדע מי קרא את הבלוג שלי.
ואיך אפשר לסיים בלי לצרף כמה קריקטורות על הנושא של יונתן וקסמן. ומודה שלא בקשתי את רשות האמן.
קריקטוריסט כלכליסט




אין תגובות:

פרסום תגובה